סיכום לבחינת הבגרות בעולם הערבים והאסלאם ציר הזמן: מחמד, הח'ליפים, בית אמיה ובית עבאס (570 – 861)

תוכן המדור
הקדמה ותודות
  טבלת ניווט ראשית
  טבלה מסכמת וניווט ישיר
  רשימת קרבות, מלחמות ומרידות
  סקירה מקוצרת של מאפייני התקופות
  תקופת אלג'אהליה, אימפריות ביזנץ ופרס
  מחמד – תקופת מכה (570-622)
  מחמד – תקופת מדינה (632-622)
  ארבעת הח'ליפים ישרי-הדרך (661-632)
  בית אמיה (750 – 661)
  בית עבאס (750 – 1258) – במסמך זה, עד שנת 861
  מקורות ביבליוגרפיים

הקדמה ותודות
ציר הזמן של האסלאם (570 – 861) =============================================================================המסמך נכתב כקובץ עזר והכנה לבגרות בעולם הערבים והאסלאם (שאלון מס' 019104).ננסה למזג בין שני יעדים עיקריים:  1. מיקוד – הצגת מבט כללי ממעוף הציפור על המאורעות החשובים בחתך תקופתי. 2. פירוט – תיאור חשיבות המאורע בהקשר לתקופתו.לשם כך מאורגן המידע בתצוגה טבלאית של לוחות כרונולוגיים עם קישורים פנימיים:      1.  קישור לטבלת הניווט הראשית וקישורים למפות ולתרשימי שושלות-יוחסין.      2.  קישור לטבלת מושגים מסכמת לניווט מהיר.המאפיין העיקרי של המסמך הוא הניווט הקל, המהיר והישיר למושג המבוקש באמצעות הסימניות ב-Word. באופן זה ישנה אפשרות קלה לקורא לאתר נקודתית את המאורע הרצוי באמצעות הטבלה הראשית. לחיצה על הקישור המבוקש תנווט ישירות לתיאור המאורע בהקשר ההיסטורי שלו (שנה, תיאור, משמעות).* לחיצה על קישור עם כיתוב בשפה הערבית מפנה ל- ويكيبيديا العربية.* ברוב המקרים הועדפה שיטת התעתיק המדויק על פני התעתיק החופשי.* ישנן כמובן סקירות מעמיקות ורחבות יותר מאלו המוצגות כאן, בפרט בספרי ההיסטוריה ובספרי הלימוד (ר' מקורות ביבליוגרפיים). כאמור, הדגש המרכזי כאן מתמקד בהצגת המידע בטבלאות מקושרות ולוחות כרונולוגיים. תודתנו נתונה לשושנה מנדלבוים, על העצות הנקודתיות וההבהרותהחשובות שנשזרו בחלקים רבים של המסמך.

טבלת ניווט ראשית

 
 

  1. תקופת טרום האסלאם,     ביזנץ ופרס עד נפילתן                       525 – 651 2. מחמד – תקופה מכה                         570 – 622 3. מחמד – תקופת מדינה                      622 – 632 4. ארבעת הח'ליפים ישרי-הדרך            632 – 661 5. שושלת בית אמיה – סקירה כללית     661 – 750 6. שושלת בית עבאס – סקירה כללית    750 – 861  

קישורים לרשימות, תרשימי שושלות-יוחסין ומפות בוויקיפדיה   רשימת קרבות לפי סדר א"ב רשימת מלחמות אזרחים רשימת מרידות סקירת התקופה בקווים כלליים רשימת הח'ליפים עד התקופה המאוחרת של בית עבאס ויקיפדיה: שושלת היוחסין של הנביא מחמד שושלת היוחסין של בית אומיה שושלת היוחסין של בית עבאס מפת העולם הישן בתחילת המאה השישית מפת התפשטות האסלאם בימי מחמד ועד סוף תקופת הראשידון מפת כיבושי מלחמות הכפירה בימי אבו-בכר מפת התפשטות האסלאם עד תקופת בית אמיה מפת האימפריה המוסלמית בתקופת בית עבאס  מקורות ביבליוגרפיים  

טבלה מסכמת וניווט ישיר
טבלה מסכמת לחיצה על כל קישור מובילה למיקום המתאים במסמך.

תקופה שנים מילות מפתח/מושגים
אלג'אהליה, ביזנץ ופרס סקירה כללית ביזנץ, פרס, ג'סאן, אלחירה, נינוה, קאדסיה, נהאונד
     
  התחלה סיום  
מחמד: תקופת מכה 570 622 שנת הפיל, בני קריש, ליל הגורל, שנת הצער , קרב בעאת', אסראא' ומעארג'
 
מחמד: תקופת מדינה 622 632 הג'רה, עהד אלאמה, בדר, אחד, ח'נדק, חדיביה, ח'יבר,חנין, תבוכ, שנת המשלחות, מנאפקון, אנצאר, קרב מו'תה
 
ארבעת הח’ליפים הראשונים 632 661
אבו-בכר 632 634 מלחמות הכפירה, עקרבאא', הגשר, אג'נדיין, קרב השרשראות, חאל'ד בן אלוליד, עמר אבן אלעאץ,
עמר בן אלח'טאב 634 644 אמצאר, אלמואלי, אהל אלד'מה, דיואן, פחל, אלירמוך,קאדסיה, כיבוש ירושלים, הנהגת לוח השנה,הליופוליס, חמדאן, נהאונד, מועצת השורא
עת'מאן בן עפאן 644 656 עריכת הקראן, מלחמת התרנים, כיבוש פרס
עלי בן אבי טאלב 656 661 הגמל (פתנה 1), צפין, ח'וארג', נהרואן
 
שושלת בית אמיה 661 750
מעאויה הראשון 661 680 אלבריד ואלאח'באר, קונסטנטינופול
יזיד הראשון 680 683 כרבלאא' (פתנה 2), אלחרה
מעאויה השני 683 684 התחזקות עבדאללה בן אלזביר
מרואן הראשון 684 685 מרג' ראהט
עבד אלמלכ 685 705 מטבע אחיד, הלשון הערבית רשמית, הקמת כיפת הסלע, מרד מח'תאר, כיבוש צפון אפריקה, מרד אבן אלאשעת'
אלואליד הראשון 705 715 בנית מסגד אלאקצא, פלישה לספרד,
סלימאן 715 717 המסע לקונסטנטינופול
עמר השני 717 720 חוזה עמר
יזיד השני 720 724 דיכוי מרד יזיד בן מהלב
הישאם 724 743 טור-פואטיה, מרד הברברים
אלואליד השני 743 744 שלטו במשך זמן קצר
יזיד השלישי 744 744
איברהים 744 744
מרואן השני 744 750 מרידות בסוריה וח'ראסאן, נהר זאב
 
שושלת  בית עבאס 750 861 זו התקופה הנסקרת במסמך זה. שושלת עבאס התקיימה עד 1258.
אבו אלעבאס 750 754 טבח בית אמיה, קרב טאלאס
אלמנצור 754 775 העיר העגולה
אלמהדי 775 785 אלמחנה, מרד אלמקנע
אלהאדי 785 786 דיכוי מרד אלח'וארג'
הארון אלרשיד 786 809 דיכוי מרד אלמקנע, הברמכים
אלאמין 809 813 המערכה בעיר ריי
אלמאמון 813 833 בית אלחכמה, מפעל התרגומים, אלמעתזלה
אלמעתצם 833 842 כיבוש בגדד, כיבוש אמוריון, מרד באבכ, מוסד אלע'למאן
אלואתק 842 847 דיכוי מרידות בסוריה, בגדד וארץ ישראל.
אלמתוכל 847 861 בניית המסגד הגדול של סאמראא', סיום אלמחנה

     

רשימת קרבות, מלחמות ומרידות
קרבות לפי סדר א"ב: אג'נדיין, אחד, בדר, בעאת', הגמל, הגשר, הליופוליס, התרנים, ח'יבר, ח'נדק, חמדאן, חנין, חרוב אלרדה, חרה, טאלאס, טור-פואטיה, ירמוך, כרבלאא', מרג'-ראהט, נהאונד, נהר זאב, נהרואן, נינוה, עקרבה, פחל, צואיפ, צפין, קאדסיה. מלחמות אזרחים (פתנה) ומלחמות אחים: 656-661  –  קרבות הגמל, צפין ונהרואן – מאבקים לאחר רצח עת'מאן: עלי נגד כוחות מעאויה (فتنه ١). 680-692  –  קרב כרבלאא' – טבח חסיין בן עלי. המלחמה תמה עם הריגתו של עבדאללה בן אלזביר (فتنه ٢). 750         –  קרב נהר זאב – בית עבאס מביס את בית אמיה. 811         –  המערכה בעיר ריי – אלמאמון מביס את אלאמין.מרידות והתקוממויות בולטות : 1. כללי: מרידות תכופות של השיעים ואלח'וארג' ושבטים שונים בפרובינציות האימפריה: ח'ראסאן, עיראק, פרס, צפון אפריקה, מצרים, סוריה, רחבי חצי האי-ערב (ח'ג'אז). מרד בן-אלאשעאת', מרד אלמח'תאר, מרד אלמקנע, מרד הברברים, מרד יזיד בן מהלב.
סקירה מקוצרת של מאפייני התקופות
סקירה מקוצרת בקווים כלליים 1. מחמד מהגר ממכה למדינה ומצליח להנחיל את דת האסלאם בחצי האי-ערב לאחר מספר קרבות צבאיים. 2. ארבעת הח'ליפים ישרי-הדרך מייצבים את סדרי השלטון (דת, חברה וכלכלה) וממשיכים את מדיניות כיבוש השטחים לשם הרחבת שטחה ועצמתה של האימפריה. 3. שושלת בית אמיה מביאה את האימפריה לשיא התפשטותה הטריטוריאלית. 4. בית עבאס מדיח את בית אמיה, וממשיך לפתח את האימפריה בעיקר בתחומי הכלכלה והתרבות. מהן הבעיות העומדות בפני האימפריה המוסלמית משלבי התהוותה עד לשיאה? 1. מדיניות פנים –  א)  ארגון שלטון ריכוזי או ביזורי – הרצון לאזן בין כוחות פנימיים של קבוצות אוכלוסייה הטרוגניות, והעובדה שמושלי הפרובינציות צברו לעתים כוח רב מדי, עוררו תסיסות בקרב האזרחים כלפי השלטון. חוזקו של השלטון התבטא בחוזק מעמדה של עיר הבירה ממנה יצאו הוראות השליט למושלי המחוזות, ובמידת ההצלחה של השלטון המרכזי לשלוט הלכה למעשה ברחבי האימפריה. הפרובינציות המרכזיות הן: מצרים, עיראק, ח'ראסאן, ח'ג'אז (מכה ומדינה), תימן, סוריה וארץ ישראל. במבט כולל על התקופה ניתן לומר כי מדיניות בית אומיה ובית עבאס כלפי מוסלמים לא-ערבים וכלפי השיעים לא הצליחה לשכך לחלוטין את ההתנגדות בקרב מיעוטים אלה. ככל ששטח האימפריה גדל, מתגלים קשיים בהשלטת מרות השלטון: הנציבים המקומיים היו חלשים מדי או שנקטו ביד חזקה וגילו לעתים אי-נאמנות לח'ליף. נטל המיסים והרפורמות הכלכליות הכריעו קבוצות באוכלוסייה, דבר אשר הביא לפרוץ מרידות ותסיסה אזרחית כלפי השלטון. הרפורמות הכלכליות, על אף שלרוב השפיעו לטובה על תחומי המסחר, תעשיה וחקלאות, לא תמיד זכו לתמיכה נרחבת בקרב כל שכבות האוכלוסייה. ב)  מאבקים דתיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה – הכיבושים הרבים סיפחו לאימפריה שטחים שבהם ישבו עמים נכבשים מאוכלוסיות בעלות מאפיינים שונים, ונוצר צורך לאזן בין דרישותיהם, על מנת למנוע התקוממויות. זאת בנוסף למחלוקות שנוצרו עקב הפילוגים והכיתות בקרב המוסלמים עצמם (חוארג', שיעים) והמאבקים הבין-שבטיים, כגון השבטים הצפוניים (בנו-קיס) מול השבטים הדרומיים (בנו-כלב). ג)   כלכלה וגביית המיסים – האפליה בין המעמדות השונים בחברה האסלאמית כפי שבאה לידי ביטוי בנטל המיסים – עוררה תרעומת. מעמדם של בני החסות עלה וירד בהתאם למדיניות השליט הנבחר. 2. מדיניות חוץ – הקרבות הצבאיים ומסעות הכיבוש מזרחה (גבול ח'ראסאן) ומערבה (ספרד), נועדו להגשים מספר מטרות: א) העצמת יוקרת הצבא האסלאמי והרתעת העמים הנכבשים. ב) הרחבת הכיבושים ושטחה של האימפריה המוסלמית. פועל יוצא שנתן אותותיו במישור הפנימי: העשרת אוצר המדינה כתוצאה מלקיחת שלל ותשלומי המיסים שנדרשו מצד האוכלוסייה הנכבשת. *   שתי הבעיות המרכזיות: א)  הכיבושים הנרחבים של שטחים עצומים  גרמו לקשיים בניהול הריכוזי של האימפריה. כאשר אין כבר יכולת לנהל שטחים אלו באופן תקיף, פורצות מרידות של האוכלוסייה המקומית בנסיון להפיל את השלטון. ב)  ככל שהלכה והתרחבה תופעת האסלום של העמים הנכבשים (שהוכרזה כמטרת-על של השליטים), נטל המיסים של אותם מתאסלמים – ירד, וגרם להכנסות פחותות לאוצר המדינה.    

תקופת אלג'אהליה, אימפריות ביזנץ ופרס
תקופת טרום האסלאם (الجاهلية) אימפריות ביזנץ ופרס(651-525) שתי האימפריות השולטות הגובלות במזרח התיכון הן: 1. ביזנץ (ביזנטים, الإمبراطورية البيزنطية). 2. פרס (סאסאנים, ساسانيون). בין שתי אימפריות אלו התחולל מאבק מדיני וצבאי ארוך ומתיש, בו בזמן שכל אחת מהן נאבקה גם בבעיות פנימיות בתחומי הדת והחברה. עובדה זו גרמה להיחלשות ודעיכה של שתיהן במקביל, דבר המאפשר למוסלמים לעלות על המפה העולמית במקומן. שני מאורעות המפתח שהביאו לשינוי הם: א) קרב קאדסיה (معركة القادسية) בשנת 635, שסיים את שלטון האימפריה הביזנטית. ב) קרב נהאונד (معركة_نهاوند) בשנת 651, שהביא את הקץ על שלטון האימפריה הסאסאנית. שתי הממלכות בחצי האי ערב: 1. אלחירה (الحيرة, בעיראק) – בת בריתם של הסאסאנים. 2. ג'סאן (غساسنة, בסוריה) – בת בריתם של הביזנטים. שתי ממלכות אלו התנהלו תחת השפעה נוצרית חזקה, ותפקידן היה בעיקר לשמש כמדינות חיץ לטובת האימפריות המאמצות שלהן. גם בין הממלכות התנהלו מאבקים כפועל יוצא של המאבק המתמשך בין הביזנטים לסאסאנים. מאפיינים של חצי האי ערב (אלחג'אז, الحجاز) במאה שלפני הופעת האסלאם: האוכלוסייה מורכבת מחברה שבטית העוסקת בעיקר במסחר ובחקלאות. חצי האי נהנה משגשוג סוציו-אקונומי ופריחה תרבותית-דתית של מכה הודות למיקומה האסטרטגי על ציר המסחר העיקרי של שיירות מכל חצי האי ערב. שלוש הערים המרכזיות הן: מכה (مكة), ית'רב (אלמדינה, المدينة المنورة) ואלטאי'ף (الطائف). מכה התבססה על מסחר עירוני בעוד כלכלתן של שתי הערים האחרונות נשענה על חקלאות. פועל יוצא של החברה השבטית הוא היעדר שלטון מרכזי חזק, אם כי היותה של מכה מרכז לעולי רגל הביא למספר בריתות והסדרים כלכליים בחסות ביזנץ ופרס, דבר אשר שירת את האינטרסים של כל המעורבים, בשל המדרג הכלכלי ההיררכי המאורגן של מכה.

לוח זמנים מקוצר לארועים משמעותיים הנוגעים לשתי הממלכות ולשתי האימפריות:

525   החבשים (אתיופיה ששלטה בקרן אפריקה), בני בריתם של הביזנטים, כובשים את דרום-ערב, ובעקבות כך מתחילים להתערער היחסים בין מכה לדרום-ערב.
570   שנת הפיל (عام الفيل)  – אברה החבשי (أبرهة الحبشي), מושל אתיופיה בתימן, נעזר בפילי מלחמה להטיל מצור על מכה, אך נוחל מפלה בנסיונו לכבוש את מכהולפגוע במעמדה. מסע קרב התנהל כחלק ממערכה ביזנטית-חבשית גדולה נגד הסאסאנים.
575   הסאסאנים כובשים את תימן מידי האתיופים.
584   תחילת ההתמוטטות של ממלכת ג'סאן. הדעיכה נמשכה כשלושים שנה.
602   שלטון השושלת הלח'מית באלחירה בא לקיצו, והממלכה בגבול עיראק-ערב מגיעה לסופה.
610   כח ערבי מצליח לנצח כוחות פרסיים בקרב ד'ו-קאר (يوم ذي قار) ליד העיר אלחירה. הקרב נחשב כראשית המפנה ההיסטורי בדרך להשתלטות המוסלמים על חצי האי ערב .
614   עד 616 – הסאסאנים כובשים מידי הביזנטים את א"י, סוריה ומצרים, ומביאים לקץ ממלכת ג'סאן.
622   הקיסר הביזנטי הרקליוס (هرقل) פולש לפרס.
627   קרב נינוה (معركة نينوى)– קרב מכריע בו הביזנטים מכניעים את הסאסאנים ומביאים לתחילת התפוררותה של פרס, עד לחיסולה הסופי בימיו של הח'ליף עמר.
635   קרב קאדסיה בעיראק (معركة القادسية). האימפריה הביזנטית מובסת.
651   קרב נהאונד בפרס (معركة_نهاوند). קץ האימפריה הסאסאנית.

מחמד  – תקופת מכה (622-570)

570    הולדת מחמד בעיר מכה לעבדאללה ואמינה משבט קריש (قريش), ענף של בני-האשם (بنو هاشم) שמו המלא: מחמד בן עבדאללה בן עבד-אלמטלב (محمد بن عبد الله بن عبد المطلب) אביו נפטר לפני לידתו. מחמד נמסר לאימוץ לשבט הואזן, והוחזר לאימו לאחר תקופה קצרה. שנת הפיל (عام الفيل) – אברה החבשי, מושל אתיופיה בתימן, נעזר בפילי מלחמה להטיל מצור על מכה, כנזכר בסורה 105 (سورة الفيل).
576    מות אמו של מחמד. עובר לגור בבית סבו.
578    בעקבות מות סבו, עובר לחסותו של דודו, אבו-טאלב (أبو طالب), אביו של הח'ליף העתידי עלי.
586    מחמד משתתף בקרב פגאר (حرب الفجار) להגנה על מכה ועל הכעבה (الكعبة) מפני פולשים.
595    מחמד נישא לאשת המסחר העשירה חדיג'ה (خديجة) שאצלה עבד כסוחר בחצי האי ערב. נולדת בתו פאטמה (فاطمة الزهراء),אם השושלת השיעית.
610    ליל הגורל/ ליל הגזרה (ليلة القدر– 27 לחודש רמצ'אן) – המלאך ג’בריל נגלה בפעם הראשונה אל מחמד בהר חראא' (غار حراء). בלילה זה הורד הקראן (القرآن) אל מחמד ונמסר לו (לא בשלמותו). בעקבות ההתגלות – קבלת השליחות ותחילת הנבואה. חדיג'ה והח'ליפים לעתיד, עלי ואבו-בכר, שמחמד יהיה חתנו, נחשבים למאמיניו ראשונים (الصحابة). עם זאת, אבות המשפחות החשובות באסלאם לא נמנו עם ראשוני המאמינים של מחמד.
616    תחילת שנות החרם של אנשי מכה נגד משפחת הנביא, בני האשם (עד 619). זאת על אף שמשפחתו של מחמד היתה בין המתנגדים לדתו החדשה.נסיון הגירה כושל של עשרות ממאמיני מחמד לחבש. מחמד עצמו לא היגר. אבו-בכר, עמר,ועת'מאן, שעתידים להיות ח'ליפים, היו בין המהגרים.
617    קרב בעאת' (يوم بعاث)בנאות המדבר בית'רב– שבט אוס (الأوس) בסיוע שבט בנו-נצ'יר ובני קריט'ה מנצח את שבט ח'זרג' (الخزرج) הנתמך ע"יבני קינקאע (بنو قنيقاع). אלמדינה עוברת לשלטונו של השבט המנצח.השבטים המשיכו במעשי עוינות עד אשר מחמד גישר ביניהם והשכין שלום, עובדה שהביאה לכך שנשבעו לא אמונים וראו בו בורר מוסכם.
619    שנת הצער (عام الحزن)– דודו של מחמד, אבו-טאלב בן עבד-אלמטלב (أبو طالب بن عبد المطلب), מגן האסלאם, מת. חדיג'ה מתה. על אף ההגנה (عصبية) שהעניק למחמד, אבו-טאלב לא התאסלם מעולם. אבו-להב (أبو لهب), ראש השבט החדש ואחיו למחצה של אבו-טאלב, מסיר את ההגנה ממחמד. מחמד נכשל בהפצת דתו בעיר טאי'ף, ונאלץ לעזוב עם מאמיניו.
620    מחמד נישא לעאישה(عائشة بنت أبي بكر), בתו של אבו-בכר, החל'יף העתידי.
621    27 לחודש רגב, המסע הלילי של מחמד (إسراء ومعراج) ממכה לירושלים בליווי המלאך ג’בריל. המסע נזכר בסורה 17(سورة الإسراء(.

מחמד – תקופת מדינה (632-622)

622   שנת ההג'רה (هجرة )- בתאריך  20 בספטמבר מגיע מחמד לקבאא' (قباء)השוכנת בקרבתה של העיר ית'רב (שתיקרא מעתה אלמדינה). לאחר ארבעה ימים הוא מבקר בעיר בפעם הראשונה ומשתתףבתפילות יום השישי (صلاة_الجمعة). בתאריך 4 באוקטובר עוזב את קבאא' ומשתקע באלמדינה.אלהג'רה – ההגירה ממכה – מחמד ומאמיניו (مهاجرون) מהגרים לעיר ית'רב,השוכנת מצפון מזרח למכה, ומקבלים מקלט בחסותם של אנשי אלמדינה, אלאנצאר (أنصار, ביניהם שבטי ח'זרג' ואוס).ההגירה באה בעקבות סכנת חיים ממשית והחרם על מחמד ומשפחתו במכה.עם תחילת פעילותו של מחמד במדינה, נוסח מסמך "חוזה האומה" (عهد الأمة, دستور المدينة)שמטרתו לקבוע כללים ברורים להסדרת סכסוכים בין השבטים לבין עצמם ובין הנוצרים והיהודים.בתקופה זו נעשה נסיון להפיץ את אמונתו בקרב השבטים היהודים, תוך חיקוי מנהגיהם(כיוון תפילה לירושלים והנהגת יום צום), אך תוך שלוש שנים של נסיונות כושלים, מחמדמביא לסופה של ההתישבות היהודית.החל מתקופה זו, אנשי מחמד פשטו בשיטתיות על שיירות מסחר של אנשי מכה, על מנת לאפשר כלכלית את בניית הצבא המתהווה והתשלום לנאמניו.
624   מלחמת בדר (24/3/624) (غزوة بدر). המלחמה הראשונה של האסלאם. בעקבותיה, הוכר מחמד כסמכות העליונה והבלתי ניתנת לערעור.מחמד תוקף את שיירת המסחר הגדולה והחמושה של העיר מכה בדרכה חזרה ממסעה בסוריה.ההחלטה התקבלה על אף יחסי הכוחות שנטו לרעת מחמד, ולאחר תמרונים של אבו-ספיאן, (أبو سفيان بن حرب), ראש השיירה משבט בני קריש, בנסיון להימלט מן התקיפה. למעשה, המאורע הסתיים במהירות בבריחה של המכאים משדה הקרבי, ונאסף שלל רב . רוב אנשי אלמדינה לא הזדהו באופן מוחלט עם מחמד שעלול היה לסבכם במלחמה גדולה יותרבעקבות קרב בדר. בעיקר בלטו المنافقون שלא קיבלו את האסלאם אך גם לא התנגדו לו.מחמד גמר אומר לסלקם מהזירה, גם במחיר של מחיקת הבריתות שהיו פועל יוצא של קשרי המשפחה בקרב אנשים אלו.השלב הבא התמקד בנסיון לנתק את הקשר ההדוק ואת הבריתות בין אנשי אלמדינהלשבטים היהודים ששכנו בה. מחמד הציע לשבט היהודי בנו-קינקאע לקבל את האסלאם,ומשסירבו, התבצרו בבתיהם ולאחר שבועיים הסגירו את עצמם.בסופו של דבר, נגזל כל רכושם והם נושלו מאדמתם, ללא טבח,בעיקר בשל בקשותיו של אבן אביי, ראש שבט ח'זרג', שהתגייס לטובתם.
625   מלחמת אחד (24/3/625) (غزوة أحد). מיקום: הר ליד אלמדינה. הצבא המכאי נערך לנקום את נקמת קרב בדר, ובניגוד לקרב הקודם, מלחמת אחד גבתה אבדות רבות, והסתיימה במפלתם של כוחות מחמד ובנצחונם של אבו-ספיאן, המנהיג הצבאי של מכה, וסגנו ח'אלד בן אלוליד (خالد بن الوليد). בקרב נהרג ח'מזה, דודו של הנביא. מספר חודשים לאחר מלחמת אחד, בנסיון להקהות במעט את המפלה, הוגלה השבט היהודי בנו-נצ'יר (بنو النضير) לאחר כניעה לאולטימטום של מחמד, תוך מסירת כלי-נשקם ואדמתם.
627   קרב ח'נדק (קרב השוחה, غزوة الخندق) (חודש מרס) – בנסיון למנוע את נקמת מחמד בעקבות קרב אחד, בני קריש וכוחות נוספים וגדולים שחברו למכאיםבראשותו של אבו-ספיאן הטילו מצור על אלמדינה. מטרתם היתה להכריע את מחמד ולחסל אתתופעות הביזה והשוד השגרתיות של שיירות מסחר שהיו בדרכן למכה. בתגובה, נקט מחמד בצעד אסטרטגי ולא-מקובל, וביצר את הבתים באלמדינה ע"יחפירת שוחות בין מרווחי הבתים והשכונות.לאחר חודש שלם, הוסר המצור, הכוחות המכאים ובני קריש נסוגו מכוונתם וחזרו למכה כלעומתשבאו. בזמן המצור, השבט היהודי, בנו-קריט'ה (بنو قريظة) שישב במדינה שנים רבות, נקט עמדה נייטרלית וסירב להזמנה להצטרף כבני ברית לבני קריש. עם זאת, מיד לאחר הנטישה,התקבלה ההחלטה להרוג את הגברים משבט קריט'ה, ולאסלם את הנשים והילדים.השבט הושמד וכל רכושו ואמצעי התחמושת נלקחו. עם סיום מהלכים אלו אפשר לומר כי קבוצת ה"מנאפקון" הגיעה לידי סיומה, וכעתהעיר אלמדינה כולה היתה נתונה למרותו הבלעדית של מחמד.
628   חוזה חדיביה (صلح الحديبية): הסכם שביתת הנשק והודנה ל-10 שנים, בעקבות הבעת רצונו של מחמדלעלות לרגל למכה. החוזה נערך כשנה לאחר קרב השוחה.יש  לציין כי הסכם זה לווה בחששות רבות מצד מנהיגי מכה ממשפחת קריש, על אףשהתרשמו במידה מסוימת מהעובדה שמחמד קיבל את הניסוחים והוויתורים שהוכתבו לו.למשל, העלייה לרגל של מחמד ומאמיניו למכה תוכננה להיערך בשנה לאחר מכן ולא מידית, ואכן כך היה. לאחר הסכם חדיביה, מנהיגי צבא מכה, אבו ספיאן, ח'אלד אבן אלוליד ועמר אבן אלעאץ (عمرو بن العاص), צידדו במשא ומתן עם מחמד, ומחמד אף הצליח לשכנע את ח'אלד לערוק לשירותיו לאחר קיום מצוות העלייה לרגל, (חג', الحج في الإسلام).למרות תנאי החוזה המשפילים, מחמד ראה יתרון בולט בעצם חתימתו על החוזה עם הצד שכנגד,וחוזה זה לא נחשב מבחינתו כתבוסה, כפי שנחשב בעיני מאמיניו, אלא כהסכם זמני, בבחינתירידה לצורך עליה, שהיה נכון לחתום עליו באותו שלב.כיבוש ח'ייבר (غزوة خيبر)– בחודשים מאי-יוני מחמד מכניע חקלאים יהודים בנאת המדבר ח'יבר,שנודעה בשגשוגה ובעושרה . בעקבות הסכם חדיביה, מכה נמנעה מהגשת סיוע לאנשי ח'יבר. המנהיגים של אנשי ח'יבר ושל שבט בנו-נצ'יר הגולה נרצחו, אבל בסופו של דבר היהודים המשיכו להתיישב במקום כעובדי אצ'מה ואילו האדמות והרווחים הועברו מעתה למוסלמים. היהודים הוגלו מחבל זה רק בימי הח'ליף השני, עמר.בתקופה שלאחר מכן,  גם יהודי ואדי אלקרא ויהודי ת'ימא נאלצו להיכנע למחמד שהשתלטעל נאות המדבר בהן התיישבו תחת אותם התנאים שנכפו על אנשי ח'יבר.למהלך זה נודעה משמעות סמלית שכן בעזרתו רצה מחמד להוכיח לכל השבטים באלמדינהוסביבותיה, ובפרט לשבטים הבדווים, שהאפשרות היחידה מבחינתם לשרוד בכבוד היאלהתאסלם ולקבל את דתו.
629   כשנה לאחר הסכם חדיביה וכפי המתחייב ממנו, מחמד וקבוצת מאמיניו הקרובים עולים לרגל בתיאום עם אנשי מכה.   קרב מו'תה (غزوة مؤتة) – הנסיון הראשון של מחמד לכבוש את ארץ ישראל. עוד לפני כניסתו של מחמד למכה, מחמד שולח לארץ ישראל צבא בפיקודו של ח'אלד בן אלוליד, ומנסה להפתיע כוחות נוצריים בגבול הביזנטי דרומית לים המלח. הצבא מופתע בעצמו בעקבות בגידה של אחד מהחיילים, מובס ונסוג בחזרה. התזמון של התקיפה לא היה מוצלח משום שהכוחות הביזנטיים היו בשיא כוחם לאחר נצחון גדול בקרב נינוה ב-627 על הסאסאנים. בקרב זה נהרגו בנו המאומץ, זיד, ודודו של מחמד, ג'עפר.
630  (8/1/630) כיבוש מכה (فتح مكة)- מחמד ומאמיניו מוקיעים את אנשי מכה כעובדי אלילים ורואים בכך עילה להפרת הסכם חדיביה. ההשתלטות על מכה בראש כח גדול של מאמינים ושבטים, נעשית כמעט ללא התנגדות בחודש רמצ'אן,  ואף לאחר משא ומתן עם ראש אנשי מכה, אבו-ספיאן. אנשי מכה נשבעים אמונים למחמד, שממונה למנהיג  שבט בני קריש, עם כל היוקרה הנלווית למעמדו החדש כשליט של העיר החשובה ביותר. המשמעות החשובה ביותר של כיבוש מכה היא נטרול מעוז ההתנגדות העיקרי של מחמד ודת האסלאם מזה שנים רבות. רבים משבטי ערב הלכו בעקבות שבט קריש והתאסלמו. קרב חנין (غزوة حنين) – מיד לאחר כיבוש מכה, מחמד וכוחותיו מנצלים את הצלחתם ומביסים את שבט הואזן הגדול שנסוג לחנין על משפחתו ורכושו. נלקח שלל רב. בעקבות מהלך זה, פונה מחמד לתקוף את אלטאי'ף, העיר הגדולה והמבוצרת, האחות של מכה. העיר לא נכנעה במהרה ואנשיה גילו התנגדות רבה. מחמד נסוג, אך לאחר זמן מה נכנעה לו העיר בעקבות ביזת שיירות מסחר שגרמה לשיתוק כלכלי ומחסור. מחמד לא הספיק להוציא לפועל את תכניתו לתקיפת סוריה, במטרה להשתלט על נתיבי השיירות לסוריה ולהרחיב את תחום השפעתו המדינית והדתית. קרב זה נחשב למלחמה האחרונה הגדולה של מחמד, שלאחריו ריכז את מאמציו בכריתת הסכמים על מנת להפיץ את האסלאם. דוגמה לכך היא המסע אל תבוכ (غزوة تبوك), שהיוותה צומת גבולות בין ארץ ישראל, עבר הירדן ואלחג'אז באוקטובר 630. זהו נסיונו השני של מחמד לכבוש את ארץ ישראל לאחר הכשלון בקרב מו'תה. בעקבות שמועה שקרית על מתקפה ביזנטית קרובה ביוזמת הקיסר הרקליוס, גייס מחמד כוחות צבאיים, אך בסוף המסע התברר שמדובר בשמועת-שווא. תוצר הלוואי של מסע זה היה כריתת בריתות עם יהודים ונוצרים שישבו בחבלים בהם עברו המוסלמים, תמורת זכויות כלכליות לא משמעותיות במיוחד. מקובל לחשוב כי באותה תקופה מחמד ויתר אסטרטגית על האפשרות לאסלם את היהודים והנוצרים, בין בדרכי שלום ובין בדרכי מלחמה.
631  שנת המשלחות (عام الوفود). מחמד מבצר את מעמדו וראשי שבטים מרחבי חצי-האי ערב באים למכה להישבע לו אמונים.
632  מות מחמד, חותם הנביאים,  בעיר מדינה (8/6/632), שלושה חודשים לאחר שביצע את מצוות החג' במכה בפעם הראשונה בחייו. בתום עידן מחמד, תורת האסלאם הונחלה כבר בכל חצי האי ערב, רוב רובם של השבטים התאסלמו והעיר אלמדינה נחשבה לבירת האסלאם של חצי האי ערב.

       

ארבעת הח'ליפים ישרי-הדרך (الخلفاء الراشدون) –(661-632)

1) אבו בכר (أبو بكر الصديق) (632-634)  2) עמַר בן אל-ח'טאב (عمر بن الخطاب)(634-644) 3) עת'מאן בן עפאן (عثمان بن عفان)(644-656)   4) עלי בן אבי טאלב (علي بن أﺑﻲ طالب)(656-661)   לאחר מות מחמד נאבקו שלוש קבוצות עיקריות על השלטון: אלמהאג'רון, אלאנצאר ובני האצולה של מכה שהיו בעלי קרבה משפחתית לנביא. בסופו של דבר מונה אבו-בכר לח'ליף הראשון כיורש מחמד. בתקופת שלטונם נקבעה אלמדינה כעיר הבירה (הח'ליף הרביעי עלי קבע את אלכופה כמקום מושבו). ארבעת הח'ליפים הראשונים היו מקבוצת الصحابة של מחמד ובעלי קשר משפחתי אליו. כינויים הוא ישרי הדרך/הצדיקים (الخلفاء الراشدون) משום שהם אמצו במלואם את העקרונות של מחמד, ונחשבו ליורשיו הלגיטימיים. עם זאת, מלבד אבו-בכר, יתר שלושת הח'ליפים נרצחו. ההישגים הבולטים של תקופת שלטונם: 1. ייצוב האסלאם וביסוסו בסיום מלחמות הכפירה בתקופתו של אבו-בכר. 2. תחילת הכיבושים הגדולים מחוץ לגבולות חצי האי ערב על חשבון הטריטוריות של האימפריה הביזנטית והאימפריה הפרסית. 3. הנחת יסודות מוצקים לניהול השטחים שנכבשו בתחומי דת, חברה וכלכלה. 4. הפצת השפה הערבית והשלטת האסלאם על העמים הנכבשים לאחר מאבקים לביסוסו בתחילת הדרך. 5. גיבוש מבנה חברתי היררכי: א) הערבים הכובשים.   ב) אלמואלי (موالي).   ג) בני החסות (أهل الذمة).       אבו בכר (أبو بكر الصديق) (632-634) – החל'יף הראשון ימיו של אבו-בכר מסמלים את תחילת כיבושי הפרובינציות וההתפשטות הטריטוריאלית של המדינה המוסלמית מזרחה ומערבה, תוך כיבוש כמעט מוחלט של חצי האי ערב. יעדים אלו זכו לצאת לפועל רק לאחר דיכוי מלחמות הכפירה. אבו-בכר היה אביה של עאישה, אשת מחמד. נבחר מיד לאחר מות מחמד, בסיועו של החל'יף העתידי עמר, אם כי בחטף ולא פה אחד. לקראת סוף חייו מינה בצעד חדשני את מחליפו, הח'ליף עמר, איש-אמונו ויד-ימינו, אשר המשיך את מגמת ההתפשטות והוא שמימש בפועל את מדיניות הכיבושים וההתפשטות הטריטוריאלית שהחלה בימיו של אבו-בכר. מת מהכשת נחש באוגוסט 634. היחיד מבין ארבעת הח'ליפים הראשונים שלא נרצח.

632   עד 633, דיכוי מלחמות הכפירה (حروب الردة) אשר החלו בתימן והתפשטו לחלקים נרחבים של חצי האי ערב. הסיבות למרידות היו דתיות-מנהיגותיות, כלכליות (מיסים) ורצונםשל השבטים לשלטון עצמי.  כבר בשנתו האחרונה של מחמד נוצרו פדרציות של שבטים מוסלמיםונוצרים. בין השבטים הנמנים על اهل الردة : אסד, ע'טפאן, חניפה, ימאמה ובני תמים. בסופו של דבר נחלו השבטים תבוסה לצבאו של ח'אלד בן אלוליד, ובתום דיכוי המרידות, השליטה המוסלמית הוחלה על כל חצי האי ערב.
633   קרב עקרבאא' (معركة عقرباء או  معركة اليمامة), במסגרת מלחמות הכפירה. בקרב זה הוכנעו שבטי חניפה וימאמה.תחילת הפשיטות על שטחי הממלכה הסאסאנית, אשר תורחבנה בימיו של הח'ליף עמר.קרב השרשראות (معركة ذات السلاسل)– נסיון פשיטה בדרום עיראק (מחוז פרסי) מסתיים תחילה בכשלון, אך לבסוף נכבש אזור זה, ובהמשך נכבשו הערים אלאנבאר ועין תמר שהיו תחת שליטה פרסית.
634   קרב הגשר (موقعة الجسر)- כתגובת נגד לקרבות הקודמים, תגברו הפרסים את כוחותיהם באלחירה וכבשו בחזרה את השטחים שנלקחו מהם.בגזרה הביזנטית, במקביל למלחמה בגזרה הסאסאנית,  נעשה נסיון של המוסלמים לתקוע יתדבארץ ישראל, והמפקד הראשי של הכוחות המוסלמים, עמר אבן אלעאץ, הביס בקלות כוחותביזנטיים באזור עזה. ח'אלד בן אלוליד מביס כוחות נוצריים בסוריה בדרכו מעיראק לארץ ישראל לצורך סיוע לעמר אבן אלעאץ, שנתקל בהתנגדות גדולה מצד כוחותיו של הרקליוס, הקיסר הביזנטי.
634  (30 ביולי) – קרב אג'נדיין (معركة أجنادين) בדרום ארץ ישראל. המוסלמים משמידים את רב כוחות הצבא הביזנטי בארץ ישראל וכובשים את הארץ (למעט קיסריה וירושלים).

      עמַר בן אל-ח'טאב (عمر بن الخطاب): (634-644)  – החל'יף השני מראשוני המאמינים שהצטרפו למחמד. בתחילה היה יריב מר למחמד, אך בהמשך הצטרף למאמיניו, ובתו אף נישאה למחמד. נחשב למייסד מנהל האימפריה וכובש גדול. בתקופתו הורחב כיבוש השטחים אל מעבר לגבולות חצי האי ערב. נכבשו ארץ ישראל, סוריה ומצרים וחלקים נרחבים מהאימפריה ביזנטית ומהאימפריה הסאסאנית, דבר אשר הביא לאיבוד אחיזתן עד התפוררותן בהמשך. הוא הראשון אשר חילק את השטחים הכבושים של ביזנץ ופרס לנציבויות (פרובינציות), ומינה את מעאויה, שעתיד להיות הח'ליף האמיי הראשון, למושל סוריה. עמר קבע את הדפוסים החברתיים והמשפטיים של השלטון המתגבש ועיצב את הארגון המנהלי הדרוש למדינה שאט-אט השתלטה על שטחים עצומים ומגוון רב של אוכלוסיות. בדרכו אימץ הסדרים אדמיניסטרטיביים שהיו נהוגים בפרס ובביזנץ. נדבכים חשובים בתקופת שלטונו הם הקמת יסודות ארגון מנהלי וחברתי בשטחים הכבושים: ייסוד ערי امصار (ביניהן البصرة ו- الكوفة בדרום עיראק), יצירת שכבת ה-موالي והקמת משטר ה"דיואן" (ديوان) להנהגת שיטת הקצבאות (عطاء)באמצעות יצירת מדרג היררכי של האוכלוסיה. נרצח ע"י עבד פרסי במסגד בשעת התפלה. זהו הרצח הפוליטי הראשון באסלאם. לפני מותו, ייסד את מועצת השורא (مجلس الشورى) שעליה נמנו הח'ליפים הבאים עת'מאן ועלי, טלחה (طلحة بن عبيد الله), אלזביר (الزبير بن عبد المطلب), עבד אלרחמן בן עוף(عبد الرحمن بن عوف) וסעד בן אבי וקאץ (سعد بن أبي وقاص), כובש פרס.

635    קרב פחל (معركة فحل) בעבר הירדן הסורי – כוחות ביזנטיים נכנעים לכוחות מוסלמיים. קרב זה מסמל את תחילת הכיבוש הסורי, אשר הושלם סמוך לשנת 637. לאחר מצור ממושך על דמשק, נכנעת העיר בספטמבר 635.
636    קרב אלירמוך (معركة اليرموك) – הקרב הגדול שנערך שנה לאחר כניעת דמשק. ח'אלד בן אלוליד פיקד על הצבא, ועמו עמר אבן אלעאץ כמפקד האגף הימני. הושגה הכנעה חוזרת של הצבא הביזנטי שתגבר כוחותיו אך רובו חוסל. נחשב כאחד הקרבות אשר היוו נקודת מפנה מכריעה בהיסטוריה העולמית, בשל העובדה שגרם לשינוי מאזני הכוחות במזרח התיכון ולמעשה סלל את הדרך לכיבוש סוריה, מצרים וארץ ישראל (למעט קיסריה וירושלים). כאן ואילך תתבסס האימפריה המוסלמית, בעוד הביזנטים יחלו לאבד את אחיזתם במזרח התיכון עד להתפוררותם הסופית.
637    קרב אלקאדסיה (معركة القادسية)– צבא הפרסים מובס בקרב המכריע על כיבוש עיראק, והמוסלמים מצליחים לסיים את ההגמוניה הסאסאנית באזור זה. בירת הסאסאנים, קטסיפון (قطيسفون), נכבשת.
638   עיראק נכבשת מידי הסאסאנים באופן סופי ומוקמות בה כופה ובצרה כערי אמצאר (أمصار)
638   כיבוש ירושלים בידי המוסלמים לאחר מצור שנמשך חדשים ארוכים מיד לאחר קרב הירמוך. עמר מגיע בעצמו לקבל את כתב הכניעה מהפטריארך סופרוניוס. מעאויה בן אבו-ספיאן, שעתיד להיות הח'ליף הראשון מבית אמיה, מתמנה למפקד העליון של הצבא.
639   הנהגת לוח השנה ההג'רי (تقويم هجري)- שנת ההג'רה, 622, נקבעת כראשית לוח השנה המוסלמי.
639   תחילת הפלישה למצרים בפיקודו של עמר אבן אלעאץ.
640   קיסריה המבוצרת נכבשת ע"י המוסלמים, וכעת הכוחות הביזנטיים אינם שולטים עוד בארץ.
640   (יוני) – קרב הליופוליס (معركة هليوفوليس, Battle of Heliopolis)– עמר מביס את הצבא הביזנטי במצרים. בחודשים שלאחר מכן נכבשו ערי מצרים בזו אחר זו, ועד סוף 641 נכבשו בבילון ואלכסנדריה.
641   קרב חמדאן – תחילת הקץ של הממלכת הסאסאנית. המוסלמים כובשים את מרכז הממלכה הסאסאנית, ומתקדמים באטיות בכיבושיהם, עד להכנעתה הסופית של האימפריה ב-651.
642   (ספטמבר) – כיבוש מצרים הביזנטית מושלם ע"י עמר אבן  אלעאץ, ונוסדת העיר פוסטאט (الفسطاط), היא קהיר.
642   קרב נהאונד (معركة نهاوند)- הפרסים מובסים בנסיון לכבוש שוב את עיראק.

עת'מאן בן עפאן (عثمان بن عفان) : (644 – 656)  – החל'יף השלישי משבט קריש, בן משפחת אמיה. היה נשוי לשתי בנותיו של מחמד ומראשוני המאמינים. נבחר לח'ליף השלישי ע"י מועצת השורה אותה מינה הח'ליף עמר לפני מותו. בתקופתו התאפיין השלטון בריכוזיות-יתר, ניהול כלכלי לקוי של כספי האוצר ומינוי אנשי בני-אמיה לתפקידים שלטוניים. גורמים אלו עוררו את חמתם של האזרחים ושל אנשי הצבא, והביאו לתסיסה והתנגדות לפעולותיו. מיד לאחר הירצחו פרצה מלחמת האחים הראשונה באסלאם (فتنة مقتل عثمان). בימי שלטונו התגברו המרידות שהתחילו באלכופה ונמשכו באלמדינה וגם במצרים. כך התגלגלו הדברים עד להירצחו בשנת 656, יריית הפתיחה למלחמת האזרחים הראשונה יוזם הרצח היה השאם עבד-אלמלכ ממחנהו של עלי בן אבי-טאלב. רצח עת'מאן הביא לשינוי בדינמיקה של שלטון הח'ליפות כמרכזי כוח באימפריה המוסלמית.

645   דוכא נסיון מרד של תושבי מצרים בשיתוף עם הביזנטים, אשר מגורשים שוב ממצרים ב-646.
647   כיבוש טריפוליטניה (לוב) וכיבושים נוספים בצפון ומזרח אפריקה.
650   עת'מאן מאבד את טבעת החותם של הנביא, אירוע סמלי הנחשב כתחילת תקופה רעה עבורו.
651   המלך הפרסי יזדגרד, נרצח בעיר מרו. קץ האימפריה הסאסאנית.
651   עריכת הקראן והעלאתו על הכתב בנוסח אחיד וסופי.
655   מלחמת התרנים (معركة_ذات_الصواري). נצחון מכריע בקרב ימי בדרום אנטוליה על הביזנטים, שניסו שוב להחזיר שליטתם על מצרים.
655   מושלם כיבושה של פרס.

  עלי בן אבי טאלב (علي بن أﺑﻲ طالب): (656 – 661)  – החל'יף הרביעי לי נחשב למייסד השיעה ודמות מופת למאמיניו. בן-דודו של מחמד. נישא לפאטמה, בתו הבכורה של מחמד (فاطمة الزهراء). עלי מתמנה לח'ליף מיד לאחר רצח עת'מאן ומואשם ע"י אנשי מכה במעורבות ברצח. בין המתקוממים נגדו היו טלחה וזביר, בני קריש נכבדי העיר מכה, עאישה, אשת הנביא, ומעאויה, מושל סוריה. טלחה ואלזביר מסלקים את מושל בצרה הנאמן לעלי, ובתגובה עובר עלי לאלכופה, קובע אותה כמושבו וכעיר הבירה החדשה של הח'ליפות. שנות שלטונו המעות התאפיינו במלחמות רבות ומאבקי כח שהביאו, בסופו של דבר, לפיצול הדתי-פוליטי הראשון באסלאם.

656     קרב הגמל (موقعة الجمل) מסמל את פרוץ מלחמת האחים הראשונה באסלאם ((فتنة مقتل عثمان). עלי מביס בבצרה את הכוחות המורדים, ומשיב את שליטתו בממלכה מלבד במחוז סוריה. אלזביר וטלחה נהרגים,  ועאישה מאבדת את עמדת השפעתה.
657    (אוגוסט) – קרב צפין (وقعة صفين) על גדות הפרת בגבול עיראק-סוריה נערכו כוחותיו של הח'ליף עלי נערכים נגד כוחותיו של מעאויה (עת'מאן היה דודו), מושל סוריה, אשר עתיד להיות הח'ליף הראשון מבית אמיה. הקרב התרחש על גדות נהר הפרת בגבול עיראק-סוריה. כוחות עלי עמדו לנצח, אך כוחותיו של מעאויה בפיקודו של עמר אבן אלעאץ,הציבו את הקראן על כלי נשקם כאות רצון לעריכת בוררות דתית ומניעת שפיכות דמים.עלי נאות לקיים בוררות למרות התמרמרות חייליו, והדברים התגלגלו בעורמה כך שהודח ממשרתו.בעקבות מהלך זה והבוררות המשפילה, בה הוטלה על עלי מעורבות שולית ברצח עת'מאן, מתפלגים ה-خوارج ממחנה עלי. הפילוג מתבסס לאחר שנתיים עם הקביעה המחודשת בדבר מעורבותו של עלי ברצח עת'מאן. פיצול פוליטי זה נחשב לפילוג הראשון באסלאם שהביא להולדת الشيعة ויצר קרע נצחי בין הסונים לשיעים.
658    קרב נהרואן (معركة النهروان). עלי טובח ב-خوارج שעסקו בשוד וביזה במזרח עיראק. מהניצולים הבודדים יקום רוצחו בעתיד.  בינתיים, כובש מעאויה את מצרים ומדיח את תומכי עלי.
660    מעאויה מכריז על עצמו ח'ליף ובהמשך כובש גם את עיראק.
661    עלי נרצח ע"י אחד ממורדי ה-خوارج  בעיצומן של ההכנות לכבוש את עיראק מחדש מידי מעאויה.

בית אמיה (750 – 661)
הח'ליפים לבית אמיה (750 – 661) מאפיינים עיקריים: 1. התקופה הראשונה של שלטון שושלת באסלאם. במהלכה שלטו 14 ח'ליפים. עיר הבירה: דמשק. שושלת בית אמיה התאפיינה בשלטון חילוני (אימפריה/ממלכה ערבית). בתקופת בית אמיה, עובר מרכז הכובד הפוליטי של האסלאם מחצי האי ערב לאזור סוריה – א"י. 2. מדיניות פנים: א) דת: תומכי בית עלי, השיעים, התנגדו לשלטון האמיים בטענה שהח'ליף אמור לבוא מקרבם. הסונים, לעומת זאת, קיבלו את הלגיטימיות של השלטון. ב) אופי השלטון ומאבקים פנימיים:         השלטון הפיזורי שהביא ליציבות מעורערת, התחלף אט-אט בשלטון ריכוזי יעיל ומלוכד, עד לייצובו כשלטון ערבי-מוסלמי ריכוזי המופעל ע"י פקידות מוסלמית ע"ח הפקידות הזרה. בתקופה זו פרצה מלחמת האזרחים השנייה, فتنة ٢, שהתרחשה בשנים 692-680. מרידות בפרובינציות: מאבק בעבדאללה בן-אלזביר, מרד יזיד בן מהלב, מרד מח'תאר, מרד אבן אלאשעת', מרידה בח'ראסאן. ג) חברה וכלכלה: בית אמיה העדיף לאמץ סכנון תרבותי ומנהלי ערבי על חשבון הסגנון הפרסי. בתקופה זו הוטבע מטבע אסלאמי אחיד ופותחו שירותי הדואר במסגרת הכללית של ביצוע רפורמות כלכליות לחיזוק אוצר המדינה. במבט כולל ניתן לומר כי הייתה הרעה מתמשכת ביחסים בין בני החסות לשליטי בית אמיה. חלו עליות ומורדות ביחסים עם בני החסות, בעיקר עקב תשלומי המיסים והחוקים המפלים. בסופו של דבר, היו אלה ה"מואלי", השיעים והתנועה המתחזקת של בני עבאס, אשר הביאו בהדרגה להתערערות השלטון עד למפלתו של בית אמיה ועלייתו של בית עבאס. ד) תרבות: קביעת הלשון הערבית כשפה רשמית. 3. מדיניות חוץ: כיבוש שטחים והגדלת שטח האימפריה. הנסיונות הרבים לכבוש את קונסטנטינופול ולהביא לקצה של הקיסרות הביזנטית – נכשלו והופסקו בימיו של הח'ליף השאם. מסעות הקרב הקיציים הללו כונו صوايف. מעאויה הראשון בן אבּו ספיאן (معاوية بن أبي سفيان)(680-661) -הח'ליף הראשון הח'ליף האמיי הראשון, שייסד את שושלת בית-אמיה ומכונן הממלכה האמיית. אחיין של מחמד. מושל סוריה בעבר. קבע את דמשק כבירתו. תקופתו כמושל סוריה לאחר כיבושה ע"י עמר בן אלחט'אב ב-637 נחשבת מוצלחת. שלט ביעילות על שטחי האימפריה וזכה לתמיכה רחבה ואיתנה, לאחר שהצליח להתגבר על חוסר היציבות ואי-הסדרים בראשית כהונתו. צעדו הראשון היה ריכוז סמכויות ומינוי מושלים נאמנים בפרובינציות. עם עלותו לשלטון עורר את זעמם של בני משפחת עת'מאן, כשהסתמן כי הוא מחפה בהסתר על רוצחו של עת'מאן. מעאויה הוא השליט ראשון שממנה את בנו כיורש, מגמה שתימשך מכאן והלאה. מפעליו החשובים: 1. ארגון שירותי הדואר (البريد والاخبار), שפעלו גם במסווה של שירות ריגול ברחבי האימפריה. 2. חיזוק מעמדו של הצבא. 3. בניית צי ימי קרבי.

670     נכבשים אזורים באסיה המרכזית ובחלק המערבי של צפון אפריקה ומוקמת העיר קירואן (القيروان)
672     האי רודוס נכבש וזמן ולאחר מספר חודשים גם כרתים.
674     עד 680 – תקיפה צבאית ממושכת על קונסטנטינופול (القسطنطينية), אם כי בסופו של דבר לא הביאה לתוצאות מעשיות בשטח.

      יזיד הראשון בן מועאויה הראשון (يزيد بن معاوية)(683-680) -הח'ליף השני כאמור, הח’ליף הראשון שקיבל את השלטון בירושה מאביו.

680   (10/10/680) – קרב כרבלאא' (معركة كربلاء) מסמן את פרוץ מלחמת האזרחים השנייה (فتنة ٢) באסלאם.  הקרב נערך צפונית לאלכופה. חסין בן עלי (الحسين بن علي), מייסד השיעה, מנסה לתפוס בכח את השלטון לאחר מות מעאויה. חסין הוא אחיו הצעיר של חסן (נכדיו של מחמד), אשר ויתר על זכותו לשלטון.מושל עיראק, עבדאללה בן  יזיד, טובח בחסין ועשרות מאמיניו בכפר כרבלאא'. השיעים מציינים רצח זה בטקסי ה-عاشوراء ביום העשירי בחודש מוח'רם.680   במהלך המלחמה מתחולל הקרב בין השבטים הצפוניים, בנו קיס, שתמכו בעבדאללה בן אלזביר (عبد الله بن الزبير), ובין השבטים הדרומיים הפרו-אמיים, בנו כלב. אלזביר ביקש להקים שלטון במכה תחת השלטון בדמשק, ובמהלכה הופצצה מכה עצמה,  אך בסופו של דבר הצליחה השושלת האמיית לתפוס את מקומה השלטוני בחזרה, על אף שבשלבים רבים נראה כי סופה קרב, עקב המרידות הרבות ברחבי האימפריה.
683   קרב אלחרה (وقعة الحرة)– עבדאללה בן אלזביר שלא הכיר בעבר בח'ליפותו של מעאויה, מכריז על עצמו ח'ליף ובתגובה תוקף הח'ליף יזיד, בנו של מעאויה, ומנחיל תבוסה למורדים באלמדינה, אשר מעמדה יורד לשפל, כמו גם מעמדם של ה-أنصار. בהמשך, התקיף יזיד את מכה והטיל עליה מצור, אך מותו הביא לתפנית מפתיעה אשר לא נוצלה ע"י עבדאללה בן-זביר לתפוס את מקומו, בשל סירובו לעבור מח'ג'אז ולשלוט מדמשק.

    מעאויה השני בן יזיד הראשון (معاوية بن يزيد)(684-683) -הח'ליף השלישי שלט ארבעה חודשים בלבד. מלחמת האזרחים נמצאת בשיאה ועבדאללה בן אלזביר מחזק את מעמדו בפרובינציות הממלכה (ארץ ישראל, מצרים, סוריה, עיראק) מרואן הראשון בן אל-חכּם (مروان بن الحكم) (685-684) -הח'ליף הרביעי  

684   קרב מרג-ראהט (معركة مرج راهط)-  בני אמיה ושבטי בנו-כלב מנצחים את שבטי בנו קיס, ומסתמנת תחילת החזרת הסמכות השלטונית לבית אמיה. מרואן מתמנה לח'ליף וקובע את מקום מושבו בדמשק.
685   מרואן כובש את מצרים ומסיים לכבוש את סוריה.

עבד אל-מלכ בן מרואן הראשון (عبد الملك بن مروان)(705-685) -הח'ליף החמישי הח'ליף החמישי לבית אמיה. נחשב למגבש המדינה המוסלמית. תחת שלטונו חלה התייצבות והתחזקות של שלטון בית אמיה, המרידות דוכאו, האימפריה אוחדה וגבולותיה הורחבו. כמו כן בוצעו רפורמות אדמיניסטרטיביות במנגנון השלטוני ובמנהל שהגבירו את השלטון הריכוזי והבירוקרטיה. השפה הערבית הונהגה כשפה הרשמית במדינה ובוססה עליונותה של התרבות הערבית בעולם המוסלמי ההולך ומתפשט. כמו כן הוטבע מטבע אחיד וחוזקו שירותי הדואר (البريد والاخبار) שאפשרו פיקוח על המתנהל בממלכה. כמו כן הוחל בהקמת מבני ציבור ומסגדים, כגון הקמת בנין כיפת הסלע (مسجد قبة الصخرة) בירושלים. יש לזכור כי בתקופת שלטונו, מלחמת האזרחים השנייה עדיין בשיאה וקרבות מתרחשים בעיראק ובחבל ח'ראסאן (خراسان الكبرى)שבמזרח פרס. יש לציין כי אותה תקופה המרד של עבדאללה בן אלזביר צובר תאוצה ונתמך ע"י רוב הפרובינציות בח'ג'אז.

686   מצעב בן אלזביר (مصعب بن الزبير), אחיו של עבדאללה, שמשל בעיראק, נלחם באלמח'תאר (المختار الثقفي) ומצליח לדכא את המרד שנשא אופי חברתי-דתי והטיף לשוויון מלא בין המוסלמים.בשנת 687.   מח'תאר שלט באלכופה כמנהיג השיעים.מלחמה פנימית ומתישה זו אפשרה לח'ליף עבד אלמלכ לנצל את שעת הכושר ולכבוש את עיראקבחזרה בשנת 691 מידי מצעב בן אלזביר, לאחר שבמהלך שנים אלו ביסס את שלטונו בסוריה.
691   עד 692 – בניית כיפת הסלע בירושלים.
692   תחילת המתקפה והמצור על מכה המופצצת. עבדאללה בן אלזביר נהרג ועיראק נכבשת.
         המושל החדש, אלחג'אג' בן יוסף (الحجاج_بن_يوسف_الثقفي), משליט בעיראק ובח'ראסאן שלטון כוחני ומדכא מרידות נוספות במחוז זה שהוא החשוב והבעייתי ביותר באימפריה המוסלמית.
693   רפורמה כלכלית – הטבעת מטבע אסלאמי.
695   עד 702 – קרבות שבסופן כבשו המוסלמים את צפון אפריקה.
700   הנהגת הלשון הערבית כשפה הרשמית היחידה.
702   דיכוי מרד מחמד בן-אלאשעת' (محمد_بن_الأشعث) בעיראק.

אל-ואליד הראשון בן עבּד אל-מלכּ (الوليد بن عبد الملك)(715-705) -הח'ליף השישי בתקופת שלטונו הגיעה האימפריה המוסלמית לשיא התפשטותה הגאוגרפית עם כיבוש ספרד, ושטח הח’ליפות הוכפל, עד שעלה על שטחה של האימפריה רומית בעבר בשיא עוצמתה. העיר סמרקנד במחוז ח'ראסאן נכבשה, והחל הכיבוש המוסלמי בהודו. כמו כן החל כיבוש חצי האי האיברי. הבנייה המאסיבית של מבני פאר לטובת הציבור צברה תאוצה, והוחלו רפורמות לשיפור מצב הערים. כמו כן השלים אלואליד בשנת 715 את בניית המסגד הגדול של דמשק(الجامع الأموي (دمشق)).

709   תחילת בניית מסגד אלאקצא (المسجد_الأقصى)בירושלים. הבניה הסתיימה בשנת 717.
709   פלישה לספרד. כיבוש ספרד לא הושלם לבסוף (ר' שנת 732).
710   עד 712 – כיבושים באזורים נרחבים (איים בים התיכון, סין, הודו, איטליה, ספרד)
716   בעת זו, כמעט הושלם כיבושה של ספרד.

  סולימאן בן עבּד אל-מלכּ (سليمان بن عبد الملك)(717-715) – הח'ליף השביעי אחיו של אלוליד. 715 עד 717 –  תקופתו התאפיינה בפשיטות מלחמתיות על אזורים ביזנטיים, שגבו מחיר כלכלי כבד, דבר אשר אילצו לערוך רפורמות בתחום המיסים. המסע הגדול נגד קונסטנטינופול מסתיים בכשלון. עמר השני בן עבּד אל-עזיז (عمر بن عبد العزيز)(720-717) – הח'ליף השמיני תקופתו של עמר השני אופיינה בשיקום מדיניות הפנים וחיזוקה לצורך שמירה על שלמות השלטון האמיי. ראשית, הפסיק את הפשיטות הצבאיות על האזורים הביזנטיים, שממילא לא הושגו בהן הישגים משמעותיים. לאחר מכן ,ניסה להביא לשקט בקרבם של כל הגורמים המתנגדים לשלטון האמיי (למשל, בח'ראסאן). מימוש מטרה זו הושג באמצעות ביטול חלקי של חוקים מפלים ורפורמות כלכליות בתחום גביית המיסים (על אף שגרמו להפסדים בהכנסות אוצר המדינה). בתקופתו ניכר שיפור במעמדם החברתי והכלכלי של "אלמואלי" וכמו כן חל פיוס עם בני משפחת עלי. עם זאת, בתקופה זו כוחה הצבאי של האימפריה הלך ודעך, והבעיות הפנימיות אשר נפתרו באופן זמני בלבד, עוד עתידות להחריף תחת שלטונם של יורשי עמר, ששינו את מדיניותו והקשיחו אותה. בתקופתו הותקנו "תנאי עמר" (חוזה עמר, العهدة العمرية) – תקנות אפליה שמטרתן היתה לבלום התפתחות של מגמות שמסוכנות לאסלאם בקרב בני החסות (أهل الذمة) יזיד השני בן עבּד אל-מלכּ (يزيد بن عبد الملك)(724-720) – הח'ליף התשיעי אחיהם של הח'ליפים אלוליד וסלימאן. שלטונו של יזיד היווה נדבך נוסף בירידת בית אמיה ובתקופתו הוחזר נטל המיסים ונאכף ביד חזקה. לאורך תקופה זו נוהלה מלחמת אזרחים בעוצמות משתנות כנגד בני בית-עבאס.  

720   דיכוי מרד בעיראק ורצח מנהיגו, יזיד בן מהלב (يزيد بن المهلب). החזרת השליטה המוחלטת על עיראק.

הישאם בן עבּד אל-מלכּ (هشام بن عبد الملك)(743-724) – הח'ליף העשירי קיבל מאחיו יזיד השני ממלכה עתירת בעיות אך פתר אותן ביעילות והביא את הממלכה האסלאמית לשיאה מבחינה מדינית ופנים-כלכלית. עם זאת, לקראת סוף שלטונו הלכה ודעכה תקופת השגשוג של בית אמיה. אמנם הרפורמות הכלכליות-חקלאיות נחלו הצלחה, אך הגברת נטל המיסים החל לתת את אותותיו בקרב שכבות האוכלוסייה השונות ("מואלי"). בימיו נמשכו הפשיטות החוזרות ונשנות לשטחי הביזנטים.

729   הכזרים (דרום-רוסיה) מתחילים לערער את יציבות הח'ליפות בארמניה ובעיראק למשך שנים.
732   קרב טור-פואטייה (معركة بلاط الشهداء )בין המוסלמים לכוחותיו של קרל מארטל (شارل مارتيل). יחידות צבא ערביות מספרד חדרו עמוק לשטח של צרפת והובסו. ההתפשטות האיסלמית שהיתה בשיאה באירופה, נבלמה מצפון להרי הפיראניים. הכוחות נהדפו לצרפת וסולקו גם משם, ולמעשה שלטו רק בחלקים של חצי האי האיברי.
736   עד 740 – מרד שיעי בכופה בהנהגת זייד, נכדו של חסין בן עלי.
737   האשם פולש למדינה הכזרית לדיכוי המרידות.
738   השאם מסלק מתפקידו את ח'אלד אלקסרי, הנציב הנאמן של האימפריה בעיראק, משום שנקט יד חזקה מדי כלפי האוכלוסייה, דבר שהביא ליצירת כיסי איבה והתנגדות. על אף זאת, התסיסה באזור זה תגבר עד כדי איבוד השליטה של של בית אמיה באזור.
740   בעקבות מרד הברברים המתמשך באפריקה, אחיזתם של המוסלמים מתערערת באזור זה.
742   כיבוש העיר קירואן ע"י המוסלמים לא מצליח לסיים את המרד.

אל וואליד השני בן יזיד השני (الوليد بن يزيد)(744-743) – הח'ליף האחד-עשר

743   פרוץ מלחמת אחים לאחר מותו של הח'ליף השאם.

יזיד השלישי בן אל-ואליד הראשן (يزيد بن الوليد) 744 – הח'ליף השנים-עשר איברהים בן אל וואליד הראשון (إبراهيم بن الوليد) 744 – הח'ליף השלושה-עשר מרואן השני בן מוחמד (مروان بن محمد)(750-744) – הח'ליף הארבעה-עשר השליט האחרון לבית אמיה. מעביר את הבירה לח'ראסאן ושם נשען על כוחו של שבט קייס.

744   דיכוי מרידה של שבט כלב בסוריה.
745   תחילת הקרבות בין בית אמיה לבית עבאס (מלחמת האחים השלישית) שיביאו לקץ בית אמיה. המרד פורץ בח'ראסאן ובירת המחוז, מרו, נופלת בידי המורדים.
746   עד 747 – דיכוי מרד של הח'וארג' והשיעים.
748   עד 749 – בח'ראסאן פורץ מרד של התנועה העבאסית הנשענת על אנשי פרס שהיו הכח המניע, על אנשי ה"מואלי", השיעים, הח'וארג' ואנשי השבטים הדרומיים. ח'ראסאן נכבשת ומיד לאחריה נכבשת גם עיראק. אבו-מסלם (أبو مسلم الخراساني)מנהיג את המרד לאחר נפילתה של מרו, בירת ח'ראסאן.אבו-אלעבאס, שעתיד להיות הח'ליף הראשון לאחר מפלת בית אמיה, מוכרז ח'ליף באלכופה.
750   קרב נהר זאב (معركة الزاب)  מוכרע לטובת בני עבאס ומוריד את בית אמיה מהשלטון. סוריה נכבשת ושרידי בית אמיה מחוסלים כמעט עד האחרון שבהם. סיום מלחמת האחים השלישית.
750  הח'ליף מרואן נרצח לאחר שנס למצרים.

בית עבאס (750 – 1258) – במסמך זה, עד שנת 861
הח'ליפים לבית עבאס (750 – 1258) הסקירה במסמך זה – עד שנת 861   מאפיינים עיקריים: 1. בתקופות המוקדמת, האמצעית והמאוחרת שלטו 37 ח'ליפים. שושלת בית עבאס התאפיינה בשלטון דתי חזק ומבוסס ב-200 השנים הראשונות והוכרה כאימפריה מוסלמית/ממלכה דתית. במהלך תקופת בית עבאס, התחזק מעמדה של עיראק ע"ח היחלשות מעמדה של סוריה. עיר הבירה: תחילה נקבעה כופה (בעיראק), לאחר מכן האשמיה הסמוכה לה, ולבסוף התקבעה העיר בגדד כעיר הבירה המייצגת את בית עבאס, החל מימיו של הח'ליף אלמנצור. גם סאמראא' היתה עיר הבירה למשך תקופה קצרה בלבד בתקופה האמצעית של בית עבאס. 2. מדיניות פנים: א) דת: עם עלותו של בית עבאס לשלטון, אומץ האסלאם הסוני, תוך כפירה באמונות השיעיות. בהמשך נעשה ניסיון להנחיל את אסכולת אלמעתזלה, עד לביטולה בימיו של אלמעתצם. ב) אופי השלטון ומאבקים פנימיים: שלטון ריכוזי עוצמתי שהתבטא בארגון מנהלי היררכי יעיל ופיקוח הדוק על כל מנגנוני הממשל: צבא, בטחון, גביית מיסים, משפט וכן הלאה. חשיבותו של מחוז ח'ראסאן גדלה, וכך גם החשיבות לדיכוי מרידות באזור זה (מרד אלמקנע), והתקוממויות רבות נוספות של אלח'וארג' והשיעים במחזוות סוריה, עיראק וארץ ישראל. בתקופה זו התרחשה מלחמת האחרים בין אלאמין לבין אלמאמון (הקרב בעיר ריי). ג) חברה וכלכלה: החלת רפורמות כלכליות נרחבות ומדיניות פנים משודרגות שמטרתן הייתה להקל במעט את גזרות המיסים (خراج + زكاة ) על מעמד אלמואלי ועל בני החסות. ד) תרבות: בית עבאס חיזק את הקשרים התרבותיים עם האזורים הפרסיים שהיו תחת שליטת האימפריה. הוקם בית אלחכמה ומפעל התרגומים, ונרשמו הישגים בתחומי המדע, הספרות והשירה. בימיו של אלמנצור, נבנתה העיר העגולה בבגדד. 3. מדיניות חוץ: כיבוש השטחים הצטמצם במידה ניכרת, אם כי נמשכו הפלישות החוזרות ונשנות לשטחים ביזנטיים. לא כל הטריטוריות שנכבשו ע"י בית אמיה, נכללו בשטחה של הממלכה העבאסית. אבו אל-עבאס עבדאללה א-ספאח (أبو العباس عبد الله السفاح)(754-750) – הח'ליף הראשון בתקופתו התבססה התשתית השלטונית של השושלת העבאסית, התרבות האסלאמית פרחה והגיעה לשיאים חדשים, גם בהשפעת היטמעות התרבות הפרסית והתרבות היוונית של הממלכות הסאסאנית והביזנטית, בהתאמה.  

750   פעולתו הראשונה הייתה  טבח ערמומי של כל הנותרים משלטון בני אמיה (רק אחד ניצל). העביר את בירת הח'ליפות מלכופה השיעית להאשמיה השוכנת בסמוך לה. מטרתו היתה לפרק את השותפות השיעית-עבאסית אשר הביאה למפלת בני אמיה, גם בשל חששו מכוחם העולה של השיעים.
751   קרב טאלאס (معركة نهر طلاس)– נצחון המוסלמים על הסינים בגבול ערב-סין. זהו שיאה של התפשטות האימפריה המוסלמית מזרחה. חשוב לציין כי בשנה זו האמיים אינם בשלטון מבחינה פורמלית, אך הנצחון בקרב זה והכיבושים במרכז אסיה נחשבים כיבושים אמיים. לקרב זה חשיבות היסטורית עליונה משום שהכריע סופית את גורלה של מרכז אסיה להיות בעלת זהות מוסלמית. מבחינה כלכלית – תעשיית הנייר החלה להתפתח באימפריה המוסלמית.

  אבו ג'עפר עבדאללה אל-מנצור (أبو جعفر المنصور)(775-754) – הח'ליף השני אחיו של אבו-עבאס. נחשב כיוצרו האמיתי של השלטון העבאסי. המחצית השנייה של כהונתו הייתה תקופה של שלום, שגשוג תרבותי  ושלווה יחסיים. בתקופתו שוכללו שירותי הדואר ששימשו, כאמור,  גם כשירותי מודיעין ואיסוף מידע על המתרחש ברחבי האימפריה. הניח יסודות פוליטיים איתנים והביא לתקופה של שלום ושלווה יחסיים, כאשר מטרת העל מבחינתו הייתה לנקוט דרכי פיוס על מנת לאסלם תושבים רבים ככל האפשר. עם זאת, הציבור השיעי היה מאוכזב קשות מיחסו של אלמנצור אליו ומנסיונו לדכא את הגשמת שאיפותיהם בחצי האי ערב. בעת זו האימפריה המוסלמית שולטת מבגדאד עד ספרד.

755   אבו מסלם מוצא להורג ע"י העבאסים, על אף שסייע להם באופן פעיל לעלות לשלטון. הסיבה: שאיפותיו המהפכניות שהרתיעו את השלטון.
762   דיכוי מרידות שיעיות בעיראק ופרס. כמו כן דוכאו במהלך השנים מרידות שפרצו בצפון אפריקה. הח'ליף אלמנצור מייסד את העיר בגדאד בעיראק (בונה בה את העיר העגולה, مدينة بغداد المدورة) והופך אותה לעיר הבירה של העבאסים. שנה זו נחשבת כראשית תור הזהב של האסלאם.
767   דיכוי מרידה על רקע דתי בח'ראסאן.

  אבו עבדאללה מחמד אל-מהדי (أبو عبد الله محمد المهدي) (785-775) – הח'ליף השלישי בנו של אלמנצור. אלמהדי עשה נסיונות לפייס ולאחות את הקרע בין העבאסים לבין תומכי משפחת עלי השיעים. נהרג בתאונת ציד ב-785. בימיו גברה מאוד התחזקות משפחת הברמכים (برامكة) ומעמד הווזירים אשר ניהלו עבור הח'ליפים את מנגנוני הממשל. ייסוד המחנה (محنة , خلق القرآن )– בתי דין בסגנון האינקויזיציה. הקמת דיואנים (ديوان) שסייעו בגברת יעילותה של האדמיניסטרציה העבאסית.

776  תחילת מרד אלמקנע (ثورة المقنع) בח'ראסאן. המרד מדוכא בסופו של דבר בשנת 789 בימיו של הארון אלרשיד. בשנת 778 מדוכא מרד נוסף בסוריה.
781  הארון אלרשיד, בנו של אלמהדי, שעתיד להיות ח'ליף, מגיע עד קונסטנטינופול, בירתם של הביזנטים במהלך מסעי כיבושים חוזרים ונשנים שהתבצעו בשטחי הביזנטים, אשר משלמים פיצויים כספיים בתמורה לנסיגה מבירתם.

  אבו מחמד מוסא אל-האדי (أبو محمد موسى الهادي)(786-785) – הח'ליף הרביעי בנו של אלמהדי. התמודד בהצלחה עם מרד של החוארג' ופלישה ביזנטית. נרצח כתוצאה מקונספירציה ולא הצליח להעביר את השלטון לבנו. מיד אחרי מותו שוחרר יחיא אלברמכי (يحيى البرمكي)ממאסרו.     אבו ג'עפר הארון א-רשיד (هارون الرشيد)(809-786) – הח'ליף החמישי הארון אלראשיד הוא הח'ליף המפורסם מבין הח'ליפים מבית עבאס, ונחשב לח'ליף האחרון ששלט בפועל שליטה מלאה על כלל ארצות האסלאם. תקופתו נחשבת כתור הזהב של הח'ליפות העבאסית, שהתאפיינה בריכוזיות של כל סמכויות השלטון בבגדד תוך ירידת חשיבותם של מושלי המחוזות.  גם בתקופה זו התרחשו מספר מרידות במחוזות השונים, בעיקר בסוריה, על רקע גביית מיסים או רצון לאוטונמיה דתית. מלחמת הירושה הצפויה בין בניו, אלאמין ואלמאמון, היוותה קטליזטור מכריע לתהליכי ההתפוררות וסיום תקופת הח'ליפים המוקדמים מבית עבאס. הארון המשיך במדיניות האיבה כלפי בני משפחת עלי, אם כי דווקא הברמכים שאפו לפייס את כל בני משפחת הנביא. בתקופתו עלתה לגדולה משפחת הברמכים, וגם סיימה את תפקידה בניהול האדמיניסטרטיבי של מוסדות השלטון. מבחינת מדיניות חוץ, הארון אלרשיד טיפח קשרים רבים, והבולט ביניהם הוא הקשר עם קארל הגדול.

786   עד 796 העשור של הברמכים תפקידם העיקרי היה גביית המיסים וניהול הכנסות המדינה באופן סדיר.
789   דיכוי מרד אלמקנע שפרץ בשנת 776.
794   וליד אבן טריף, אחד מהחוארג', מתמרד, מצליח להשתלט על חלקים גדולים של חבל אלגזירה ומונע  משליחי השלטון לגבות מיסים. המרד דוכא.
797   עד 803 –  תחילת תהליך של ירידה הדרגתית בעוצמתם של משפחת הברמכים עד סופם הטראגי. לאחר נפילת הברמכים, הארון מיקד את מאמציו בקרבות שמטרתם לפתור את הבעיות הפנימיות במחוז ח'ראסאן, שנציביו לא הצליחו להשליט בו את מרותם.
803   נפילת משפחת הברמאכים. הוצאה להורג של ג'עפר, בנו של יחיא. נחשב לאירוע  טראומתי בתולדות האסלאם.
805   עד 806 – טיפול במרד בסמרקנד (سمرقند,ח'ראסאן) בעקבות מחלוקות בגביית המיסים ושימושם.
806   עד 807 – מסעות קרב גדולים בקרבת שטחים בגבולות הביזנטיים(صوايف) כדי להדגיש את מנהיגותו הצבאית של אלרשיד ולאמן את הצבא. במסעות לא הושגו הישגים משמעותיים.
807   פרוץ המרד של תנועת הח'ראמיה בהנהגתו של באבכ חוראם א-דין בפרס (بابك الخرمي). המרד דוכא לבסוף רק בשנת 836.
808   אלרשיד יוצא בעצמו לח'ראסאן על מנת לעמוד על המצב, ומת שם בשנת 809. זה היה ביקורו הראשון אי-פעם של ח'ליף כלשהו במחוז זה. מותו מביא לפרוץ מלחמת אחים, אשר מתחילה את תהליך התפוררותה של האימפריה.

    אבו עבדאללה מחמד אל-אמין (أبو عبد الله محمد الأمين) (813-809) – הח'ליף השישי  

809 – מחמד (אל-אמין) ועבדאללה (אל-מאמון), בניו של הארון אלראשיד, נאבקים על הירושה השלטונית. אלאמין מתמנה לח'ליף תוך סכסוך עם אחיו אלמאמון שלא סר למרותו. עקב כך, פורצת מלחמת האחים הרביעית באסלאם ,אשר מסמלת את תחילת התפוררות השלטון המרכזי של האימפריה העבאסית.
811   (מאי) – המערכה בעיר ריי, בגבול המערבי של ח'ראסאן טאהר אבן חוסיין (طاهر بن الحسين)(מצביאו של אלמאמון ) מביס את צבאו של עלי אבן עיסא (מצביאו של אלאמין). הקרב מחזק את מעמדו של אלמאמון בח'ראסאן. בתקופה זו מתחוללות הפיכות במצרים , עיראק וסוריה לטובת אלמאמון שאט-אט מחזק את מעמדו.
812   עד 813 – אלאמין מוכרע סופית לאחר מצור על בגדד. במהלך המצור, צבאו מתמרד נגדו.

    אבו אל-עבאס עבדאללה אל-מאמון (عبد الله المأمون)(833-813) – הח'ליף השביעי כונה בשם פטרון המדעים. ימי שלטונו היו תקופה של פריחה ושגשוג לח’ליפות ולתרבות המוסלמית בכללה, אם כי הוא אימץ נטיות דתיות שהיו מנוגדות להשקפותיהם של אביו ואחיו. בתקופתו גדל והתרחב שטחה של האימפריה העבאסית, עם זאת ניכרו סממנים של היחלשות השלטון המרכזי ואזורים רבים הפכו לאוטונומיות. מאמון המשיך לשלוט מהעיר מרו אבל משאיר את בגדד על כנה כעיר שלטון. בין מפעליו: הקמת בית אלחכמה ומפעל התרגומים וטיפוח התרבות האמצעית. בגדד הופכת למרכז התרבותי של העולם ותקופה זו נחשבת לשיא הפריחה התרבותית של האסלאם. בסוף תקופתו של אלמאמון, קבוצות רבות שתמכו בח’ליפות העבאסית בראשית ימיה, נעלמו מן הזירה.

813    אלמאמון מתמנה לאחר מצור על בגדד והוצאתו להורג של אחיו הח'ליף אלאמין. בשנים 817-819 חלים מאבקים בלתי פוסקים באזורים שונים (בפרט מרידות שפרצו בבגדד).
817    דצמבר – מאמון יוצא לבגדד להסדיר עניינים. מגיע לשם באוגוסט 819 ואז מסתימות כל המלחמות והמאבקים הפנימיים שנמשכו 10 שנים. בגדד מועברת לשליטתו של אלמאמון בדרכי שלום, הוא משיב את בירת הח'ליפות לבגדד ומשתכן בה. עם זאת, אזורים רבים כמו ארץ ישראל, סוריה ומצרים לא היו בשליטתו. מחוז אפריקה אבד. אובדן המחזות הללו, כמו גם אובדן מחוז אפריקה וההרס בעיראק אחרי שנים של לחימה הביא להפחתה ניכרת בהכנסות לאוצר המדינה.
821    מינוי טאהר אבן חוסיין למושל מחוז ח'ראסאן.
822    אלמאמון יוזם את ההרג של טאהר עקב גילויי סממני עצמאות מופרזים מדי מצדו.
827    אלמעתזלה (معتزلة) הופכת לאסכולה התיאולוגית הרשמית בחצר בית עבאס. היא אומצה על ידי מאמון אם כי לא זכתה לתמיכה נרחבת בקרב העם. המעתזלה הדגישה את חשיבות השימוש בהיגיון ובתבונה כדי להכיר בקיומו של האל ובתכונותיו.
833    (אוגוסט)  מת במהלך מסע לחימה נגד האימפריה הביזנטית בסיציליה.

    אבו אסחאק מחמד אל-מעתצם באללה (أبو إسحاق محمد المعتصم بالله)(842-833) – הח'ליף השמיני אחיו למחצה של אלמאמון. אחד הח'ליפים הלוחמים בתולדות האסלאם. השתתף אישית במספר מסעות קרב. שנות שלטונו נחשבות מוצלחות ומשגשגות כלפי פנים וחוץ, אם כי היו גם מתיחויות רבות ומידת האלימות גברה בכל רחבי הח’ליפות. המשיך ביישום אלמעתזלה. אלמעתצם שילב את התורכים הממלוכים באימפריה ככח הצבאי שעומד מאחורי הח’ליף, דבר שהביא בהדרגתיות לאבדן סמכות הח’ליף בבירה עצמה, ובשיאו לרציחתו של הח'ליף אלמתוכל ע"י קצין תורכי.

833   הח'ליף מעתצם ממונה ע"י אלמאמון אחיו, סמוך לסוף תקופת כהונתו.
833   כיבוש בגדד מיד לאחר מותו של אלמאמון.
838   עד 848 – ארועי המחנה (خلق القرآن) – רדיפת האנשים שדחו את אסכולת אלמעתזלה.
838   קרב עמוריה (معركة عمورية)-כיבוש העיר אמוריון (أموريون) ובזיזתה לאחר מצור.
834   חיסול מרד שיעי בח'ראסאן.
836   דיכוי המרד של תנועת הח'ראמיה בהנהגתו של באבכ חוראם א-דין בפרס (بابك الخرمي). המרד התחיל בשנת 807.
836   מעתצם מעביר את בירתו אל סאמראא' (سامراء) עקב מהומות בבגדד. (בשנת 892 מחזיר אלמעתמד את הבירה לבגדד).
836   ייסוד מוסד הע'למאן (غلمان), אשר מקרבו יצאו קצינים טורקיים שלבסוף התמרדו והוציאו להורג בשנות ה-60 ארבעה ח’ליפים בזה אחר זה.
838   21/7 – קרב אנזן – מעתצם מביס את הקיסר הביזנטי תיאופילוס וכובש את אנקרה.
839   מרד מיזייאר
842   חיסול מרד בארץ ישראל.

  אבו ג'עפר הארון אל-ואת'ק באללה (أبو جعفر هارون الواثق بالله)(847-842) – הח'ליף התשיעי בנו של מעתצם. בתקופת שלטונו, סוכל מרד בבגדד (846) וחוסלו מרידות פנימיות בסוריה ובארץ ישראל. המרידות התחזקו בשל השפעתם של הצבאות הטורקים שגויסו בזמן ימיו של אביו, אלמעתצם. אלואת'ק הביא לטיפוח ההשכלה ושגשוג תרבותי של האומנויות והשירה.   אבו אל-פדל ג'עפר אל-מתוכל עלא אללה (أبو الفضل جعفر المتوكل على الله)(861-847) – הח'ליף העשירי אחיו של אלואת'ק הראשון. למעשה, תקופתו היא האחרונה בה ניתן לומר ששלטון בית עבאס המשיך לשגשג, ומכאן ואילך ניתן לומר כי התחילה להסתמן ראשית הירידה בכוחה של שושלת בית עבאס. הסיבה לשגשוג בתקופתו היא הרפורמות הרבות שיושמו תחת שלטונו. שלט בסאמראא', בה בנה את המסגד הגדול בעולם בשעתו, המסגד הגדול של סאמראא'. ועם עלותו לשלטון חיסל את מתנגדיו מקרב הווזירים. בהמשך, דיכא מרידות רבות שפרצו באזורים שונים של הממלכה (ארמניה, סודן) כתוצאה מהתחזקות הפריפריה על חשבון השלטון המרכזי. בתקופתו הושם קץ למחנה (محنة) ולנסיון לכפות את אסכולת המעתזלה. כמו כן אכף את תנאי "חוזה עמר" (العهدة العمرية) כלפי היהודים והנוצרים, ואף רדף את השיעים. בתקופתו חל פיתוח מואץ של הבנייה והאדריכלות ע"ח פיתוח האומנויות והמדעים שבו השקיעו קודמיו. לאחר רציחתו של אלמתוכל ע"י חייל טורקי בשלהי שנת 861, היה שרוי בית עבאס באנרכיה שלטונית ומאבקים פנימיים תחת הח'ליפים שבאו אחריו. כל זאת עד עלייתו של הח'ליף אלמואפק בשנת 875, שהחל להחזיר את הסדר על כנו באמצעות חיזוק הממשל המרכזי בבגדד וייצוב השליטה הצבאית של המושלים בפרובינציות.

מקורות ביבליוגרפיים

1. לצרוס יפה, חוה. פרקים באסלאם ותולדות הערבים, הוצאת רשפים. 2. לצרוס יפה, חוה. עוד שיחות על דת האסלאם. רחל שיחור (עורכת). הוצאת האוניברסיטה המשודרת. 3. לצרוס יפה, חוה. האסלאם: קווי יסוד. הוצאת האוניברסיטה המשודרת. 4. שפר, מירי. אסלאם – מבוא קצר . ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב. 5. קנדי, היו. מחמד והח'ליפות. הוצאת מוסד ביאליק. 6. יהודית גנות ודלית אטרקצ'י (עורכות). עולם הערבים והאסלאם: מקראות למורי ערבית. יחידה ראשונה – שאלון 019104 יחידה שנייה – שאלון 019105 7. רויטל בר יוסף וסמדר גלעדי, תיכון ע"ש עמוס דה שליט, רחובות. לוח מושגים ומקומות בתולדות הערבים האסלאם. בטאון המורים לערבית ולאסלאם גליון 25, עמודים 131-126. 8.  ويكيبيديا العربية.