הפניות סימטריות בפירוש רשב"ם לתורה

הפניות סימטריות בפירוש הרשב"ם על התורה

ID1

פסוק מבואר

ד"ה

פירוש

ID2

פסוק מצוטט

ד"ה

פירוש
1 בראשית א,ב וחשך על פני תהום זהו "ואל השמים ואין אורם", ורוח מנשבת על פני המים. והצרך הרוח למה שכתוב לפנינו: "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" וגו' (בראשית א,ט), כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד,כא). 2 בראשית א,ט ויאמר אלהים יקוו כמו שפרשתי למעלה, על ידי הרוח, כי לכך נאמר: "ורוח אלהים מרחפת" (בראשית א,ב)[כמו] בבקיעת ים סוף. שכשם שחלק מים העליונים, והבדיל מן התחתונים על ידי מעשה של רקוע, כן מים שעל הארץ הקוה על ידי מעשה של רוח.
2 בראשית א,ט ויאמר אלהים יקוו כמו שפרשתי למעלה, על ידי הרוח, כי לכך נאמר: "ורוח אלהים מרחפת" (בראשית א,ב)[כמו] בבקיעת ים סוף. שכשם שחלק מים העליונים, והבדיל מן התחתונים על ידי מעשה של רקוע, כן מים שעל הארץ הקוה על ידי מעשה של רוח. 1 בראשית א,ב וחשך על פני תהום זהו "ואל השמים ואין אורם", ורוח מנשבת על פני המים. והצרך הרוח למה שכתוב לפנינו: "ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" וגו'(בראשית א,ט), כי על ידי הרוח נקוו המים, כמו בקיעת ים סוף שנתראית היבשה על ידי: "ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים" (שמות יד,כא).
3 בראשית כ,יג כאשר התעו אתי הגלני ממקומי, שנאמר: "לך לך מארצך" (בראשית יב,א). וזהו שכתוב: "ארמי אבד אבי" (דברים כו,ה), משום שהגלה משם. כי "התעו אתי" ו"אבד אבי" כפל לשון הוא, כדכתיב: "תעיתי כשה אבד" (תהלים קיט,קעו); "צאן אבדות היו עמי רעיהם התעום" (ירמיה נ,ו). 38 דברים כו,ה ארמי אבד אבי אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם, כדכתיב: "לך לך מארצך" (בראשית יב,א), וכדכתיב: " ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" (בראשית כ,יג), לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: "תעיתי כשה אובד בקש עבדך" (תהלים קיט,קעו); "צאן אבדות היו עמי רעיהם התעום" (ירמיה נ,ו). כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת, ונתנה הקדוש ברוך הוא לנו.
4 בראשית כד,א ברך את אברהם [בכל] להודיע האמור לפנינו, שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חסר נשים בארץ כנען, שלא יהו רוצים להזדוג לו, שהרי נתברך בכל, וכל העולם מתאוים להזדוג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד: "וה' ברך את אדני מאד ויגדל" (בראשית כד,לה), ולכך הצרך לפרש תחלה: "ברך את אברהם בכל", כמו: "וחם [הוא] אבי כנען" (בראשית ט,יח). 5 בראשית כד,לה ברך את אדני לכן הקדים למעלה: "ברך [את] אברהם בכל" (בראשית כד,א)
5 בראשית כד,לה ברך את אדני לכן הקדים למעלה: "ברך [את] אברהם בכל" (בראשית כד,א) 4 בראשית כד,א ברך את אברהם [בכל] להודיע האמור לפנינו, שלא שלח עבדיו לקחת אשה ממשפחתו מחמת חסר נשים בארץ כנען, שלא יהו רוצים להזדוג לו, שהרי נתברך בכל, וכל העולם מתאוים להזדוג לו, אבל הוא לא רצה כי אם ממשפחתו. וזהו שאמר העבד: "וה' ברך את אדני מאד ויגדל" (בראשית כד,לה), ולכך הצרך לפרש תחלה: "ברך את אברהם בכל", כמו: "וחם [הוא] אבי כנען" (בראשית ט,יח).
6 בראשית כד,סה הלזה צי"ל בלעז. מרחוק רגיל לומר כן. וכן: "בעל החלומות הלזה בא"(בראשית לז,יט). אבל כשאדם בקרוב, אומר: "המן הרע הזה" (אסתר ז,ו). ציש"ט בלעז. 15 בראשית לז,יט הלזה כל הלזה, כשרואים אותו מרחוק, וכן: "מי האיש הלזה"(בראשית כד,סה). צי"ל בלעז. אבל הזה, ציש"ט בלעז, כמו: "המן הרע הזה" (אסתר ז,ו), כשהוא בקרוב.
7 בראשית כה,יב אשר ילדה הגר המצרית כלומר: אין זה בנו הנקרא על שם זרעו, אלא בן שפחה. אבל ביצחק כתוב לפנינו : "ואלה תולדת יצחק בן אברהם" (בראשית כה,יט). כיצד היה בנו? "אברהם הוליד את יצחק". כלומר: זה הוא עקר הולדתו של אברהם, כמו: "פרץ הוליד את חצרון" וגו' (רות ד,יח). 8 בראשית כה,יט אברהם הוליד את יצחק לפי פשוטו של מקרא, לפי שאמר למעלה בישמעאל: "בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית" (בראשית כה,יב). אבל כאן יצחק עקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו גמורה, כדכתיב: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב). וכן בדברי הימים, לאחר שכתוב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל (דברי הימים א' א,כח) ובני קטורה (דברי הימים א' א,לב) חוזר וכותב סתם: "ויולד אברהם את יצחק" (דברי הימים א' א,לד).
8 בראשית כה,יט אברהם הוליד את יצחק לפי פשוטו של מקרא, לפי שאמר למעלה בישמעאל: "בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית" (בראשית כה,יב). אבל כאן יצחק עקר בן היה לאברהם שהוא הוליד את יצחק מאשתו גמורה, כדכתיב: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא,יב). וכן בדברי הימים, לאחר שכתוב כי בני אברהם היו יצחק וישמעאל (דברי הימים א' א,כח) ובני קטורה (דברי הימים א' א,לב) חוזר וכותב סתם: "ויולד אברהם את יצחק" (דברי הימים א' א,לד). 7 בראשית כה,יב אשר ילדה הגר המצרית כלומר: אין זה בנו הנקרא על שם זרעו, אלא בן שפחה. אבל ביצחק כתוב לפנינו : "ואלה תולדת יצחק בן אברהם" (בראשית כה,יט). כיצד היה בנו? "אברהם הוליד את יצחק". כלומר: זה הוא עקר הולדתו של אברהם, כמו: "פרץ הוליד את חצרון" וגו' (רות ד,יח).
9 בראשית כז,כט בני אמך אבל ביעקב, שהיו לו נשים הרבה, כתוב בו: "ישתחוו לך בני אביך"(בראשית מט,ח). 20 בראשית מט,ח בני אביך לפי שמארבע אמהות היו, אמר "בני אביך". אבל כשברך יצחק את יעקב, כתוב: "בני אמך" (בראשית כז,כט).
10 בראשית כח, ט אחות נביות לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל, קורא אותה אחות נביות,  וכן: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ),  לפי שאהרן נולד קודם משה, קורא לה אחות אהרן. אבל במקום שהזכיר משה ואהרן בפסוק אחד,  קורא אותה "אחתם", כדכתיב: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם" (במדבר כו,נט). וכן: "ואחות לוטן תמנע"(בראשית לו,כב), לפי שהיה ראשון, כדכתיב: "לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו,כ). 13 בראשית לו, כב ואחות לוטן תמנע לפי שהיה גדול שבאחיו, קורא לה אחות לוטן. וכן: "אחות נביות"(בראשית כח,ט). וכן: "מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ).
11 בראשית כח, ט אחות נביות לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל, קורא אותה אחות נביות,  וכן: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ),  לפי שאהרן נולד קודם משה, קורא לה אחות אהרן. אבל במקום שהזכיר משה ואהרן בפסוק אחד,  קורא אותה "אחתם", כדכתיב: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם" (במדבר כו,נט). וכן: "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו,כב), לפי שהיה ראשון, כדכתיב: "לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו,כ). 23 שמות טו, כ אחות אהרן על שם הבכור, קורא [אותה] "אחות [אהרן]", כמו שפרשתי אצל: "אחות נביות" (בראשית כח,ט); "ואחות לוטן" (בראשית לו,כב).
12 בראשית כט,כה והנה הוא לאה בדבר שלא נודע תחלה, אומר: "והנה". וכן: "והנה חלום" (בראשית מא,ז). 16 בראשית מא,ז והנה חלום כמו: "והנה הוא לאה" (בראשית כט,כה). אבל עד עתה היה סבור שראה ממש, ולא חלום.
13 בראשית לו, כב ואחות לוטן תמנע לפי שהיה גדול שבאחיו, קורא לה אחות לוטן. וכן: "אחות נביות" (בראשית כח,ט). וכן: "מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ). 10 בראשית כח, ט אחות נביות לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל, קורא אותה אחות נביות,  וכן: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ),  לפי שאהרן נולד קודם משה, קורא לה אחות אהרן. אבל במקום שהזכיר משה ואהרן בפסוק אחד,  קורא אותה "אחתם", כדכתיב: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם" (במדבר כו,נט). וכן: "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו,כב), לפי שהיה ראשון, כדכתיב: "לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו,כ).
14 בראשית לו, כב ואחות לוטן תמנע לפי שהיה גדול שבאחיו, קורא לה אחות לוטן. וכן: "אחות נביות" (בראשית כח,ט). וכן: "מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ). 23 שמות טו, כ אחות אהרן על שם הבכור, קורא [אותה] "אחות [אהרן]", כמו שפרשתי אצל: "אחות נביות" (בראשית כח,ט); "ואחות לוטן" (בראשית לו,כב).
15 בראשית לז,יט הלזה כל הלזה, כשרואים אותו מרחוק, וכן: "מי האיש הלזה" (בראשית כד,סה). צי"ל בלעז. אבל הזה, ציש"ט בלעז, כמו: "המן הרע הזה" (אסתר ז,ו), כשהוא בקרוב. 6 בראשית כד,סה הלזה צי"ל בלעז. מרחוק רגיל לומר כן. וכן: "בעל החלומות הלזה בא" (בראשית לז,יט). אבל כשאדם בקרוב, אומר: "המן הרע הזה" (אסתר ז,ו). ציש"ט בלעז.
16 בראשית מא,ז והנה חלום כמו: "והנה הוא לאה" (בראשית כט,כה). אבל עד עתה היה סבור שראה ממש, ולא חלום. 12 בראשית כט,כה והנה הוא לאה בדבר שלא נודע תחלה, אומר: "והנה". וכן: "והנה חלום" (בראשית מא,ז).
17 בראשית מא,מה צפנת פענח כתרגומו. ולשון מצרים הוא. וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנים אותו על ביתם שם הראוי. וכן: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז), כשנעשה משרתו. וכן: "וישם לדניאל בלטשאצר" (דניאל א,ז), כדכתיב: "די שמה בלטשאצר כשם אלהי" (דניאל ד,ה). 34 במדבר יג,טז ויקרא משה להושע בן נון יהושע [ולא שקראו עתה יהושע], אלא כך פרושו: הושע בן נון, שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו, הוא אותו שקרא משה [יהושע], כשנעשה משרתו,  והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם, כמו: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח"(בראשית מא,מה); "ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי" (דניאל ד,ה).
18 בראשית מא,נ בטרם תבוא שנת הרעב לפי שבא יעקב בתחלת ימי הרעב בשנה שניה, ולסוף שבע עשרה שנה, בשעת [מותו], אמר ליוסף: "שני בניך הנולדים לך וגו' עד באי אליך וגו' לי הם"(בראשית מח,ה). אבל: "מולדתך אשר הולדת אחריהם", אחרי באי אליך, "לך יהיו" (בראשית מח,ו),  לכך פרש כאן אפרים ומנשה נולדו לפני שנת הרעב, קדם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם, כמו שאמר יעקב. 19 בראשית מח,ה עד באי לפני באי. כדכתיב: "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב" (בראשית מא,נ), כלומר קדם שבאתי מצרימה.
19 בראשית מח,ה עד באי לפני באי. כדכתיב: "וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב"(בראשית מא,נ), כלומר קדם שבאתי מצרימה. 18 בראשית מא,נ בטרם תבוא שנת הרעב לפי שבא יעקב בתחלת ימי הרעב בשנה שניה, ולסוף שבע עשרה שנה, בשעת [מותו], אמר ליוסף: "שני בניך הנולדים לך וגו' עד באי אליך וגו' לי הם" (בראשית מח,ה). אבל: "מולדתך אשר הולדת אחריהם", אחרי באי אליך, "לך יהיו" (בראשית מח,ו),  לכך פרש כאן אפרים ומנשה נולדו לפני שנת הרעב, קדם שבא יעקב, אבל אחרי כן הוליד בנים ובני בנים שנקראו על שם אחיהם בנחלתם, כמו שאמר יעקב.
20 בראשית מט,ח בני אביך לפי שמארבע אמהות היו, אמר "בני אביך". אבל כשברך יצחק את יעקב, כתוב: "בני אמך" (בראשית כז,כט). 9 בראשית כז,כט בני אמך אבל ביעקב, שהיו לו נשים הרבה, כתוב בו: "ישתחוו לך בני אביך"(בראשית מט,ח).
21 שמות ב,כג ויהיה בימים הרבים ההם לאחר שהרג משה את המצרי, ובקש פרעה מלך מצרים להרג את משה, ויברח מפניו, עד שהיה עתה בן שמונים שנה כשדבר הקדוש ברוך הוא עמו, וימת עתה מלך [מצרים] שהיה מבקש להרגו, וישראל נאנחו עד עתה, וראה הקדוש ברוך הוא בענים. "ומשה היה רעה את צאן" וגו' (שמות ג,א). ונראה לו הקדוש ברוך הוא, וצוהו לשוב למצרים, ולא היה משה רוצה, כי היה מתירא, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד,יט), זה פרעה שמת. ולכך הוא אומר: "וימת מלך מצרים", להעיד על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: "כי מתו כל האנשים המבקשים" וגו' (שמות ד,יט), כמו: "וחם הוא אבי כנען" (בראשית ט,יח). 22 שמות ד,יט ויאמר ה' אל משה במדין שנתישב שם בברחו מפני פרעה, וישב במדין, כדכתיב: " ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין" (שמות ב,טו), ועתה אמר לו במדין, שוב כי מת אותו פרעה המבקש את נפשך והמלשינים, כדכתיב לעיל: "וימת מלך מצרים" (שמות ב,כג), אחר בריחתו של משה.
22 שמות ד,יט ויאמר ה' אל משה במדין שנתישב שם בברחו מפני פרעה, וישב במדין, כדכתיב: " ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין" (שמות ב,טו), ועתה אמר לו במדין, שוב כי מת אותו פרעה המבקש את נפשך והמלשינים, כדכתיב לעיל: "וימת מלך מצרים"(שמות ב,כג), אחר בריחתו של משה. 21 שמות ב,כג ויהיה בימים הרבים ההם לאחר שהרג משה את המצרי, ובקש פרעה מלך מצרים להרג את משה, ויברח מפניו, עד שהיה עתה בן שמונים שנה כשדבר הקדוש ברוך הוא עמו, וימת עתה מלך [מצרים] שהיה מבקש להרגו, וישראל נאנחו עד עתה, וראה הקדוש ברוך הוא בענים. "ומשה היה רעה את צאן" וגו' (שמות ג,א). ונראה לו הקדוש ברוך הוא, וצוהו לשוב למצרים, ולא היה משה רוצה, כי היה מתירא, עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (שמות ד,יט), זה פרעה שמת. ולכך הוא אומר: "וימת מלך מצרים", להעיד על מה שאמר הקדוש ברוך הוא: "כי מתו כל האנשים המבקשים" וגו' (שמות ד,יט), כמו: "וחם הוא אבי כנען" (בראשית ט,יח).
23 שמות טו, כ אחות אהרן על שם הבכור, קורא [אותה] "אחות [אהרן]", כמו שפרשתי אצל: "אחות נביות" (בראשית כח,ט); "ואחות לוטן" (בראשית לו,כב). 10 בראשית כח, ט אחות נביות לפי שהיה ראשון שבבני ישמעאל, קורא אותה אחות נביות,  וכן: "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ),  לפי שאהרן נולד קודם משה, קורא לה אחות אהרן. אבל במקום שהזכיר משה ואהרן בפסוק אחד,  קורא אותה "אחתם", כדכתיב: "ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחתם" (במדבר כו,נט). וכן: "ואחות לוטן תמנע" (בראשית לו,כב), לפי שהיה ראשון, כדכתיב: "לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו,כ).
24 שמות טו, כ אחות אהרן על שם הבכור, קורא [אותה] "אחות [אהרן]", כמו שפרשתי אצל: "אחות נביות" (בראשית כח,ט); "ואחות לוטן" (בראשית לו,כב). 13 בראשית לו, כב ואחות לוטן תמנע לפי שהיה גדול שבאחיו, קורא לה אחות לוטן. וכן: "אחות נביות" (בראשית כח,ט). וכן: "מרים הנביאה אחות אהרן" (שמות טו,כ).
25 שמות טז,לא לבן כעין הבדלח, כדכתיב להלן: "ועינו כעין הבדלח" (במדבר יא,ז), אבל זרע גד אינו לבן. 33 במדבר יא,ז והמן כזרע גד הוא ומראהו כמראה הבדלח.  כלומר, נראה קשה ויבש, ולכך היו אומרים: "נפשנו יבשה" (במדבר יא,ו), כאדם שאוכל חטים יבשים. ואם כן, למה חרה אפו של הקדוש ברוך הוא, כאמור לפנינו? ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי כשטחנו ברחים או דכו במדכה, אז:  והיה טעמו כטעם לשד השמן. אז מתחלף טעמו, שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש,  כזיתים ואגוזים קדם [טחינה], אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת, אז: והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה, שנתחלף טעמן. ולפיכך: "וישמע ה' ויחר אפו" (במדבר יא,א), שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן, ואין מאכלם יבש. כאן כתיב: והיה טעמו,  שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת "בשלח", כתיב: "וטעמו כצפיחת בדבש"(שמות טז,לא), שזה הוא טעמו קדם שיש בו טעם שמן.
26 שמות יז,יג ויחלש נצחם. כדכתיב: "קול ענות חלושה" (שמות לב,יח). 29 שמות לב,יח חלושה נצחון, כדכתיב: "ויחלש יהושע" (שמות יז,יג).
27 שמות כב,כז אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדינין דנין דיני ממונות ונפשות, רגילים בני אדם לקללם. וכן הוא אומר: "גם במדעך מלך אל תקלל" (קהלת י,כ). וכן הוא אומר: "כי קללת אלהים תלוי" (דברים כא,כג), כשרואין את האדם תלוי, מקללין את הדינין, לכך צוה: "לא תלין נבלתו" (דברים כא,כג). 37 דברים כא,כג כי קללת אלהים תלוי כשרואין בני אדם את התלוי, רגילין לקלל את הדינין או קרובים של הרוג או שאר בני אדם, לפי שפעמים על עברה מועטת הוא נהרג, כמו מקושש, והקדוש ברוך הוא אמר: "[אלהים] לא תקלל" (שמות כב,כז), לפי שרגילין בני אדם לקללם. ולכך לא תלין נבלתו, אלא קבר תקברנו, שלא תטמא את אדמתך, שאם [לא] היה נקבר, יטמאו בו נוגע או מאהיל.
28 שמות כג,ה עזב תעזב לשון סיוע וחזוק, כדכתיב: "ויעזבו (את) ירושלם עד החומה" (נחמיה ג,ח); "ואפס עצור ועזוב" (דברים לב,לו). 40 דברים לב,לו ועזוב כמו: "עזב תעזב" (שמות כג,ה); "ויעזבו ירושלם עד החומה" (נחמיה ג,ח).
29 שמות לב,יח חלושה נצחון, כדכתיב: "ויחלש יהושע" (שמות יז,יג). 26 שמות יז,יג ויחלש נצחם. כדכתיב: "קול ענות חלושה" (שמות לב,יח).
30 ויקרא כג,מג למען ידעו דרתיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סכה, סכה ממש. וזה טעמו של דבר: "חג הסכת תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז,יג), באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא ישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה, ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם: "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח,יז). 36 דברים טז,יג באספך מגרנך כמו שפרשתי הטעם על "כי בסכות הושבתי את בני ישראל"(ויקרא כג,מג).
31 במדבר ג,א ואלה תולדת אהרן ומשה תחלה מנה תולדות ישראל, ואחר כך תולדות הכהנים, ואחר כך תולדות הלויים, ועתה מונה תולדות אהרן. ותולדות משה לפנינו עם הלויים, דכתיב "ולקהת משפחת העמרמי" (במדבר ג,כז), זהו משה ואהרן ובניו אשר יקראו על שבט הלוי, כי לא היו לעמרם בנים רק משה ואהרן: "ויבדל אהרן להקדישו וגו' ומשה וגו' ובניו יקראו על שבט הלוי (דברי הימים א' כג,יג-יד). 32 במדבר ג,כז ולקהת משפחת העמרמי משה ובניו. עתה מפרש מה שכתוב למעלה: "ואלה תולדת אהרן ומשה" (במדבר ג,א).
32 במדבר ג,כז ולקהת משפחת העמרמי משה ובניו. עתה מפרש מה שכתוב למעלה: "ואלה תולדת אהרן ומשה" (במדבר ג,א). 31 במדבר ג,א ואלה תולדת אהרן ומשה תחלה מנה תולדות ישראל, ואחר כך תולדות הכהנים, ואחר כך תולדות הלויים, ועתה מונה תולדות אהרן. ותולדות משה לפנינו עם הלויים, דכתיב "ולקהת משפחת העמרמי" (במדבר ג,כז), זהו משה ואהרן ובניו אשר יקראו על שבט הלוי, כי לא היו לעמרם בנים רק משה ואהרן: "ויבדל אהרן להקדישו וגו' ומשה וגו' ובניו יקראו על שבט הלוי (דברי הימים א' כג,יג-יד).
33 במדבר יא,ז והמן כזרע גד הוא ומראהו כמראה הבדלח.  כלומר, נראה קשה ויבש, ולכך היו אומרים: "נפשנו יבשה" (במדבר יא,ו), כאדם שאוכל חטים יבשים. ואם כן, למה חרה אפו של הקדוש ברוך הוא, כאמור לפנינו? ועתה מפרש טעם של חרון אף, שהרי כשטחנו ברחים או דכו במדכה, אז:  והיה טעמו כטעם לשד השמן. אז מתחלף טעמו, שהיה מתחלה מתוק כצפיחית בדבש,  כזיתים ואגוזים קדם [טחינה], אבל לאחר טחינה או כתישה במכתשת, אז: והיה טעמו. נעשה עתה טעמו כלחלוח של שמן ובשר שמן, כמו שמן זיתים ואגוזים לאחר טחינה, שנתחלף טעמן. ולפיכך: "וישמע ה' ויחר אפו" (במדבר יא,א), שכשרוצים טוחנים אותו ונעשה כשמן, ואין מאכלם יבש. כאן כתיב: והיה טעמו,  שמתחלף טעמו הראשון, אבל בפרשת "בשלח", כתיב: "וטעמו כצפיחת בדבש" (שמות טז,לא), שזה הוא טעמו קדם שיש בו טעם שמן. 25 שמות טז,לא לבן כעין הבדלח, כדכתיב להלן: "ועינו כעין הבדלח" (במדבר יא,ז), אבל זרע גד אינו לבן.
34 במדבר יג,טז ויקרא משה להושע בן נון יהושע [ולא שקראו עתה יהושע], אלא כך פרושו: הושע בן נון, שאמרנו למעלה שנקרא כן בבית אביו, הוא אותו שקרא משה [יהושע], כשנעשה משרתו,  והפקידו על ביתו, שכך היה מנהגם, כמו: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח"(בראשית מא,מה); "ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי" (דניאל ד,ה). 17 בראשית מא,מה צפנת פענח כתרגומו. ולשון מצרים הוא. וכן היה דרכם לקרוא לאדם בשעה שממנים אותו על ביתם שם הראוי. וכן: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" (במדבר יג,טז), כשנעשה משרתו. וכן: "וישם לדניאל בלטשאצר" (דניאל א,ז), כדכתיב: "די שמה בלטשאצר כשם אלהי" (דניאל ד,ה).
35 דברים ז,א ונשל והשליך. כל דבר הנעקר ממקום שהוא אדוק וקבוע בו. וכן: "כי ישל זיתך" (דברים כח,מ); "ונשל הברזל מן העץ" (דברים יט,ה). 39 דברים כח,מ ישל מן "ונשל גוים" (דברים ז,א). וכן: "ימל קצירו" (איוב יח,טז), מן: "ונמלתם" (בראשית יז,יא); וכן: "אחרתיו כנחש ישך" (משלי כג,לב), מן: "נשך הנחש" (במדבר כא,ט), לשון יפעל.
36 דברים טז,יג באספך מגרנך כמו שפרשתי הטעם על "כי בסכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג,מג). 30 ויקרא כג,מג למען ידעו דרתיכם פשוטו כדברי האומרים במסכת סכה, סכה ממש. וזה טעמו של דבר: "חג הסכת תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך" (דברים טז,יג), באספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר, למען תזכרו כי בסכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא ישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה, ובתיכם מלאים כל טוב, ואל תאמרו בלבבכם: "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח,יז).
37 דברים כא,כג כי קללת אלהים תלוי כשרואין בני אדם את התלוי, רגילין לקלל את הדינין או קרובים של הרוג או שאר בני אדם, לפי שפעמים על עברה מועטת הוא נהרג, כמו מקושש, והקדוש ברוך הוא אמר: "[אלהים] לא תקלל" (שמות כב,כז), לפי שרגילין בני אדם לקללם. ולכך לא תלין נבלתו, אלא קבר תקברנו, שלא תטמא את אדמתך, שאם [לא] היה נקבר, יטמאו בו נוגע או מאהיל. 27 שמות כב,כז אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר דבר הכתוב בהווה, לפי שהמלכים והדינין דנין דיני ממונות ונפשות, רגילים בני אדם לקללם. וכן הוא אומר: "גם במדעך מלך אל תקלל" (קהלת י,כ). וכן הוא אומר: "כי קללת אלהים תלוי" (דברים כא,כג), כשרואין את האדם תלוי, מקללין את הדינין, לכך צוה: "לא תלין נבלתו" (דברים כא,כג).
38 דברים כו,ה ארמי אבד אבי אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם, כדכתיב: "לך לך מארצך" (בראשית יב,א), וכדכתיב: " ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" (בראשית כ,יג), לשון אובד ותועה אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: "תעיתי כשה אובד בקש עבדך" (תהלים קיט,קעו); "צאן אבדות היו עמי רעיהם התעום" (ירמיה נ,ו). כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת, ונתנה הקדוש ברוך הוא לנו. 3 בראשית כ,יג כאשר התעו אתי הגלני ממקומי, שנאמר: "לך לך מארצך" (בראשית יב,א). וזהו שכתוב: "ארמי אבד אבי" (דברים כו,ה), משום שהגלה משם. כי "התעו אתי" ו"אבד אבי" כפל לשון הוא, כדכתיב: "תעיתי כשה אבד" (תהלים קיט,קעו); "צאן אבדות היו עמי רעיהם התעום" (ירמיה נ,ו).
39 דברים כח,מ ישל מן "ונשל גוים" (דברים ז,א). וכן: "ימל קצירו" (איוב יח,טז), מן: "ונמלתם" (בראשית יז,יא); וכן: "אחרתיו כנחש ישך" (משלי כג,לב), מן: "נשך הנחש" (במדבר כא,ט), לשון יפעל. 35 דברים ז,א ונשל והשליך. כל דבר הנעקר ממקום שהוא אדוק וקבוע בו. וכן: "כי ישל זיתך" (דברים כח,מ); "ונשל הברזל מן העץ" (דברים יט,ה).
40 דברים לב,לו ועזוב כמו: "עזב תעזב" (שמות כג,ה); "ויעזבו ירושלם עד החומה" (נחמיה ג,ח). 28 שמות כג,ה עזב תעזב לשון סיוע וחזוק, כדכתיב: "ויעזבו (את) ירושלם עד החומה" (נחמיה ג,ח); "ואפס עצור ועזוב" (דברים לב,לו).