דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה (לפי דפוס רומא) – מיון לפי סדר המקראות

דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה (לפי דפוס רומא) – מיון לפי סדר המקראות
ש חומש פרשה פרק פסוק דיבור המתחיל ש' נ מ פירש"י
2 בראשית בראשית א א בְּרֵאשִׁית בָּרָא 2 3 א אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב,ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא,ו). שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים, יהו אומרים להם: כל הארץ שלהקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
3 בראשית בראשית א א בְּרֵאשִׁית בָּרָא 2 2 ל אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמו שדרשוהו רז"ל: בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח,כב) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיהו ב,ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". ואם באת לפרשו כפשוטו, כך תפרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (א,ב), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (א,ג). ולא בא המקרא להורות סדר בריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורותך, כך היה לו לכתוב: בראשונה בָּרָא אֵת הַשָּׁמַיִם, שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו (ירמיהו כו,א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד), אף כאן אתה אומר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כמו: בְּרֵאשִׁית בריאת הקב"ה אֵת הַשָּׁמַיִם, ודומה לו: "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב) – תחילת דיבורו שלהקב"ה בהושע, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב). ואם תאמר: להורות בא ולומר שאילו תחילה נבראו, ופירושו: בְּרֵאשִׁית הכל בָּרָא אילו – ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטין תיבה אחת, כמו (איוב ג,י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח,ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי הנושא, וכמו (עמוס ו,יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא כתב אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיהו מו,י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא כתב מגיד מראשית דבר אחרית דבר – אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב (א,ב) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה בריית המים מתי היתה, למדת שקדמו לארץ. ועוד, שהשמים מאש וממים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא בסדר הקדומין והמאוחרין כלל.
4 בראשית בראשית א יד יְהִי מְאֹרֹת 2 5 א ביום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם ליתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, והוא שכתוב (א,א) "אֵת הַשָּׁמַיִם" – לרבות תולדותיהן, "וְאֵת הָאָרֶץ" (א,א) לרבות תולדותיה.
5 בראשית בראשית א יד יְהִי מְאֹרֹת 2 4 ל חסר כתיב, על שם שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו (תענית כז:): ברביעי היו מתענים על האסכרה שלא תפול בתינוקות.
6 בראשית בראשית א כ נֶפֶשׁ חַיָּה 2 8 א שיהא בהן חיות.
7 בראשית בראשית א כ שֶׁרֶץ 2 339 א כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שֶׁרֶץ, בעוף – כגון זבובים, בשקצים – כגון נמלים וחפושית ותולעים, ובשאר בריות – כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהן, וכל הדגים.
8 בראשית בראשית א כד נֶפֶשׁ חַיָּה 2 6 ל שיש בהן חיות.
9 בראשית בראשית ב ח מִקֶּדֶם 2 30 א במזרחו של עדן נטע את הגן. ואין לפרש מִקֶּדֶם לשון קדימה, לומר שנטע הגן קודם יצירת אדם. ואם תאמר: הרי כתב (א,כז) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם", ראיתי בבריתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בשלשים ושתים מדות האגדה נדרשת, וזו אחת מהן: כלל שאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון: "וַיִּבְרָא אלהים אֶת הָאָדָם" כלל, סתם ברייתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (ב,ז), וַיַּצְמַח (ב,ט) לו גן "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" (ב,טו), "וַיַּפֵּל" (ב,כא) עליו "תַּרְדֵּמָה" (ב,כא), השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון, וכן אצל הבהמה חזר וכתב "וַיִּיצֶר ה' אלהים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ב,יט) כדי לפרש "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" (ב,יט) לקרא להם שמות, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק.
10 בראשית בראשית ג ח וַיִּשְׁמְעוּ 2 97 א יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו ז"ל על מכונם בבראשית רבה (יט,ו). ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא ושמועו דָּבֻר עַל אָפְנָיו – שמעו הקב"ה מתהלך בגן.
11 בראשית בראשית ד ד וַיִּשַׁע 2 12 א ויפן, וכן (איוב יד,ו) "שְׁעֵה מֵעָלָיו".
12 בראשית בראשית ד ד וַיִּשַׁע 2 11 ל ירדה אש ולחכה מנחתו.
13 בראשית בראשית ד כג שְׁמַעַן קוֹלִי 2 14 א שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את (אחיו) [אביו] ואת תּוּבַל קַיִן, שהיה לֶמֶךְ סומא, ותּוּבַל קַיִן מושכו, וראה את קַיִן ונדמה לו כחיה ואמר לו למשוך בקשת, ומשך והרגו. וכיון שידע שהוא קַיִן זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן להשמע לו.
14 בראשית בראשית ד כג שְׁמַעַן קוֹלִי 2 13 ל להשמע לי, וכי אִישׁ הָרַגְתִּי? לְפִצְעִי נהרג? וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי? וְיֶלֶד אשר הרגתי לְחַבֻּרָתִי נהרג? כלומר: על ידי חבורתי? בתמיה, והלא אני שוגג ולא זהו חבורתי. פצע מכת חרב או חץ, נפרדורא בלעז.
15 בראשית נח ו יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי 3 24 א ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור.
16 בראשית נח ו כב וַיַּעַשׂ נֹחַ 2 20 א זה בנין התיבה.
17 בראשית נח ז ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה 2 18 א אלו שִׁבְעָה ימי אבלותו של מתושלח הצדיק, שחס הקב"ה על כבודו ועכב את הפורענות. צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהן כלין בשנת שש מאות שנה לחיי נח.
18 בראשית נח ז ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה 2 17 ל מהו עוֹד? זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה.
19 בראשית נח ז ד אַרְבָּעִים יוֹם 2 22 א כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים.
20 בראשית נח ז ה וַיַּעַשׂ נֹחַ 2 16 ל זה ביאתו לתיבה.
21 בראשית נח ז יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי 2 499 א ר' אליעזר אומר זה מרחשון, ר' יהושע אומר זה אייר.
22 בראשית נח ז יב אַרְבָּעִים יוֹם 2 19 ל אין יוֹם ראשון מן המניין, שאין לילו עמו, שהרי כתוב (ז,יא) "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ". נמצאו אַרְבָּעִים יוֹם כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן: אחד מלא ואחד חסר, הרי י"ב ממרחשון וכ"ח מכסלו.
23 בראשית נח ח ב וַיִּכָּלֵא 2 273 א וימנע, כמו (כג,ו) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ", "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" (תהלים מ,יב).
24 בראשית נח ט יא וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי 3 37 א אעשה קיום לבריתי. ומהו הקיום? הקשת, כמו שמסיים והולך.
25 בראשית נח י ט לִפְנֵי ה' 8 282 א מתכוין להקניטו על פניו.
26 בראשית נח י כא אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל 2 27 א איני יודע אם שם אם יֶפֶת הַגָּדוֹל, כשהוא אומר (יא,י) "שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה… שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל", הוי אומר: יֶפֶת הוא הַגָּדוֹל. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא הגדול שבבני נח בן מאת שנה בשנת המבול, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול.
27 בראשית נח י כא אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל 2 26 ל ולא אֲחִי חם, שאלו שניהם כבדו אביהם, וחם בזהו.
28 בראשית לך לך יב ז וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ 2 29 א על בשורת ארץ ישראל ועל בשורת הזרע.
29 בראשית לך לך יב ח וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ 2 28 ל נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, ונתפלל עליהם.
30 בראשית לך לך יג יא מִקֶּדֶם 2 9 ל נסע לו מאצל אברם והלך לו למערבו של אברהם, נמצא לוט נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה: מהו "מִקֶּדֶם"? שנסע מקדמונו שלעולם, אמר: אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו.
31 בראשית לך לך יג יח מַמְרֵא 2 91 א שם אדם.
32 בראשית לך לך יד יד עַד דָּן 2 670 א שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל.
33 בראשית לך לך טו א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה 3 53 א כל מקום שנאמר "אַחַר" – סמוך, אַחֲרֵי – מופלג, בראשית רבה (מד,ה), אַחַר שנעשה לו נס שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר: שמא התקבלתי שכרי על צדקותי? לכך אמר לו המקום: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – מן העונש, שלא תענש על כל אותן הנפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכר – שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
34 בראשית לך לך טו י וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר 2 35 א לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים. פרים – שנאמר (תהלים כב,יג) "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים", אילים – שנאמר (דניאל ח,כ) "הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", שעירים – "וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דניאל ח,כא), וישראל נמשלו בתורים ובני יונה, תור – שנאמר (תהלים עד,יט) "אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ", וליונה – שנאמר (שיר השירים ב,יד) "יוֹנָתִי תַמָּתִי", לפיכך בִּתֵּר את הבהמות, רמז שהאומות יהיו כלין והולכין.
35 בראשית לך לך טו י וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר 2 34 ל שיהיו ישראל קיימים לעולם.
36 בראשית לך לך יז א אֲנִי אֵל שַׁדַּי 2 86 א אֲנִי שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכל מקום שנאמר שַׁדַּי במקרא פירושו: דיי, לפי הענין.
37 בראשית לך לך יז ז וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי 3 15 ל ומהו הברית? לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים.
38 בראשית לך לך יז יד וְנִכְרְתָה 4 39 א אבל אביו אינו ענוש כרת עליו, אלא עבר על עשה.
39 בראשית לך לך יז יד וְנִכְרְתָה 4 252 א הולך ערירי, ומת קודם זמנו.
40 בראשית לך לך יז כג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה 2 41 א בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, ולא בוש מן הלצנים, ושלא יהיו אוהביו ובני דורו אומרים: אלו ראינוהו לא הנחנוהו לימול.
41 בראשית לך לך יז כו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה 2 40 ל שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש(ה) עשר שנה, "נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ".
42 בראשית וירא יח ג אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ 2 84 א לגדול שבהם אמר. תחלה קרא את כולם אדונים ואחר כך אמר לגדול שבהם אַל נָא תַעֲבֹר, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו. ובלשון הזה חול הוא, וכן מנהג בני אדם שמהלכין בדרך, כשאדם מזמן אותם לסעודה, אינו מזמן אלא הראש שבכולם, ונמצאו כולם מזומנים. ונראים הדברים שזה השם באל"ף דל"ת ולא ביו"ד ה"א. דבר אחר: קדש הוא והיה אומר למקום שימתין עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף על פי שכתוב אחר (יח,ב) "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", האמירה קודם לכן היתה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו שפרשנו ב"לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם" (ו,ג) שנכתב אחר "וַיּוֹלֶד נֹחַ" (ה,לב). ואי אפשר לומר כן אלא שהיתה הגזירה קודם ללידה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבא (מח,י).
43 בראשית וירא יט יח אַל נָא 2 83 א תאמרו לי להמלט ההרה. נָא לשון בקשה.
44 בראשית וירא כא א וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר 2 45 א ללידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור? אמירה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" (יז,יט), דבור "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר" (טו,א). בברית בין הבתרים נאמר לו (טו,ד) "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה", והביא היורש משרה.
45 בראשית וירא כא א וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר 2 44 ל לאברהם.
46 בראשית וירא כא ב לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים 2 47 א דמליל יתיה ה' – את המועד דבר וקבע כשאמר לו (יח,יד) "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ" – סרט לו סריטה בכותל כשתגיע חמה לשריטה זו לשנה הבאה תלד.
47 בראשית וירא כא ב-ז לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים 2 46 ל ר' יודן ור' חמא. ר' יודן אמר: לתשעה חדשים נולד, שלא יהו אומרין גרוף הוא מביתו של אבימלך. ר' חמא אמר: לשבעה שהן מקוטעין, בראשית רבה (נג,ו).
48 בראשית וירא כא טז מִנֶּגֶד 3 470 א מרחוק.
49 בראשית וירא כא כ רֹבֶה קַשָּׁת 2 50 א מתלמד בקשת. רֹבֶה על כל המורים, בראשית רבה (נג,טו).
50 בראשית וירא כא כ רֹבֶה קַשָּׁת 2 49 ל יורה חצים בקשת. קַשָּׁת על שם האומנות, כמו חמר, גמל, צייד, לפיכך השי"ן מודגשת, שהיה יושב במדבר ומלסטס את הבריות, שנאמר (טז,יב) "יָדוֹ בַכֹּל".
51 בראשית וירא כא כב וַיְהִי 3 112 א אחרי הדברים האלה.
52 בראשית וירא כא לד יָמִים רַבִּים 3 98 א מרובין על ימי חברון, כי בחברון עשה כ"ה שנה, וכאן עשה כ"ו. בסדר עולם (פרק א). כיצד? בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן אותה שנה, "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (יג,יח), שלא מצינו שנתיישב קודם לכן, אלא "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ" (יב,ט). ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים, שהרי שלחו מלך מצרים מיד "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו" (יג,ג) עד "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן" (יג,יח) עד שנהפכה סדום, מיד (כ,א) "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם" מפני בשתו של לוט ובא לארץ פלשתים. ובן צ"ט שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי כ"ה שנה, וכאן כתב יָמִים רַבִּים מרובין על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרובין עליהן ב' שנים או יותר היה מפרשן, ועל כרחך אין יתירים יותר משנה, הרי כ"ו שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון. ואותה שנה קדמה לפני עקדתו של יצחק י"ב שנה.
53 בראשית וירא כב א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה 3 99 א יש מרז"ל אומרים: אַחַר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא היה לו להקריב פר אחד או איל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אפילו הייתי אומר לו: זבחהו לפני לא היה מעכב. ויש מהן אומרים: אחר דבריו שלישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מיראני? אלו אמר לך הקב"ה קרב עצמך לפני אתה זובח? אמר לו: חס ושלום. אמר לו יצחק: מיד אני זובח לפניו.
54 בראשית וירא כב ג וַיַּשְׁכֵּם 2 202 א נזדרז למצוה.
55 בראשית וירא כב ג וַיַּחֲבֹשׁ 2 322 א הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שאהבה מקלקלת השורה.
56 בראשית וירא כב ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי 3 80 א למה אחר שלא להראותו מיד? כדי שלא יאמרו: הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו עליו, ואלו היה לו שהות להמלך, לא היה עושה.
57 בראשית וירא כב ה עַד כֹּה 2 132 א כלומר: דרך מועט למקום אשר לפנינו. ומדרש אגדה: אראה היכן הוא מה שאמר לי "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (טו,ה).
58 בראשית חיי שרה כג יא לֹא אֲדֹנִי 2 103 א לֹא תקנה אותה בדמים.
59 בראשית חיי שרה כד נה יָמִים 3 446 א שנה, כמו (ויקרא כה,כט) "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ", שכך נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטין.
60 בראשית חיי שרה כה יז וַיִּגְוַע 2 92 א לא נאמרה גויעה אלא על הצדיקים.
61 בראשית תולדות כה כ בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה 2 70 א שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה אז בן שלשים ושבע שנה, שהרי שרה היתה בת תשעים כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע שנה כשמתה, שנאמר (כג,א) "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" וגו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנה. ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה.
62 בראשית תולדות כה כא וַיֵּעָתֶר לוֹ 2 63 א נתפצר לֹו, נתפתה לֹו. ואומר אני, כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן (יחזקאל ח,יא) "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה" – מרבית העשן, וכן (יחזקאל לה,יג) "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם", וכן (משלי כז,ו) "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" – דומות למרובות והם למשא.
63 בראשית תולדות כה כא וַיֵּעָתֶר לוֹ 2 62 ל ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך וַיֵּעָתֶר לוֹ ולא לה.
64 בראשית תולדות כה כב-כג וַיִּתְרֹצֲצוּ 2 67 א כתרגום "ודחקין", כמו "טומאה רצוצה" (חולין עא.), שאינן מתקבלין במקום אחד ברחם אחד כשאר תאומים הנסבלים ברחם אחד, שלא היה יכול לדור צדיק אצל רשע. ויש לפרש וַיִּתְרֹצֲצוּ לשון שבירה, כמו (שופטים ט,נג) "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ", שצר היה להם המקום ושוברין זה את זה.
65 בראשית תולדות כה כב-כג וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ 2 68 א מהו זה שכך מתרוצצים.
66 בראשית תולדות כה כב-כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ 2 69 א אין סופך להפילם.
67 בראשית תולדות כה כב-כג וַיִּתְרֹצֲצוּ 2 64 ל על כרחך המקרא אומר דרשני, שכתב לשון רציצה וכתב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי. רז"ל דרשוהו לשון ריצה – עוברת על בתי מדרשות שלשם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על בתי עבודה זרה, עשו רץ ומפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה בנחלת שני עולמות.
68 בראשית תולדות כה כב-כג וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ 2 65 ל לבית מדרשו של שם ועבר להגיד מה יהא בסופה.
69 בראשית תולדות כה כב-כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ 2 66 ל על ידי שליח, לשם אמר ברוח הקדש, והוא אמר לָהּ.
70 בראשית תולדות כו לד בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה 2 61 ל עשו נמשל בחזיר, שנאמר (תהלים פ,יד) "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" מה החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו – ראו שאני טהור, כך הוא גוזל וחומס ומראה עצמו טהור. כל אַרְבָּעִים שָׁנָה היה עשו צד נשים תחת בעליהן ומענה אותן, עד שהיה בֶּן אַרְבָּעִים אמר: כשהיה אבא בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה נשא אשה, אף אני כן.
71 בראשית תולדות כז לג אֵפוֹא 2 104 א לשון זה עצמו משמש עם כמה דברים: איה פה מִי הוא, איפוה הוּא הַצָּד צַיִד?
72 בראשית תולדות כז לה בְּמִרְמָה 2 85 א בחכמה.
73 בראשית תולדות כח ט אֲחוֹת נְבָיוֹת 2 93 א ממשמע שנאמר (כה,יג) "בַּת יִשְׁמָעֵאל" איני יודע שהיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אלא שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואין והשיאה נביות אחיה. למדנו שהיה יעקב באותו פרק בן שישים ושלש שנה, שהרי ישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה כשנולד יעקב ושנותיו מאה שלשים ושבע, שנאמר (כה,יז) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" וגו' ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כן בא לחרן, שהרי לא שהא בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשר שנה – "עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (לא,מא), ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו' וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ומשם עד שירד למצרים תשע שנים – שבע של שובע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (מז,ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". צא וחשוב ארבע עשרה שנה קודם לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי חמישים ושלש, וכשנפרש מאביו היה בן שישים ושלש, הרי מאה ושש עשרה, והוא אמר לפרעה "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (מז,ט), הרי למדת שאחר שקבל הברכות למד בבית עבר ארבע עשרה שנה.
74 בראשית ויצא כח יז וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם 2 75 א זה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" ו"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (כח,יב) הוא שעולים מבית אלהים לשמים מלמעלה ויורדים לבית אלהים ונר ישראל הודיע.
75 בראשית ויצא כח יז וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם 2 74 ל וזה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (כח,יב) – מקום תפלה לעלות תפלתם לשמים. ומדרש אגדה: שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
76 בראשית ויצא כט ג וְגָלֲלוּ 2 79 א וגוללין, "ומגנדרין" מתורגם, וכן כל הווה משתנה לדבר לשון עתיד ולשון עבר, לפי שכל דבר ההווה תמיד, כבר היה ועתיד להיות.
77 בראשית ויצא כט ז הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל 2 78 א לפי שראה אותן רובצין, כסבור שרוצין לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד.
78 בראשית ויצא כט ז הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל 2 77 ל אם שכירים אתם, לא השלמתם פעולתכם היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הביתה.
79 בראשית ויצא כט ח וְגָלֲלוּ 2 76 ל מתורגם "ויגנדרון", לפי שהוא לשון עתיד.
80 בראשית ויצא לא כב בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי 3 494 א שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם.
81 בראשית ויצא לא מו לְאֶחָיו 2 82 א הם בניו, שהיו לו אחים, נגשים לצרה ולמלחמה עליו.
82 בראשית ויצא לא נד לְאֶחָיו 2 81 ל לאהביו שעם לבן.
83 בראשית וישלח לג י אַל נָא 2 43 ל בבקשה אַל תאמר לי כן.
84 בראשית וישלח לג י אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ 2 42 ל ולקחת מנחתי.
85 בראשית וישלח לד יג בְּמִרְמָה 2 72 ל בחכמה.
86 בראשית וישלח לה יא אֲנִי אֵל שַׁדַּי 2 36 ל שאני כדאי לברך, שהברכות שלי.
87 בראשית וישלח לה יח בִנְיָמִין 2 88 א נראה בעיני, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר לג,מ) "בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (יב,ט).
88 בראשית וישלח לה יח בִנְיָמִין 2 87 ל בן ימין, כמו (תהלים פט,יג) "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם" ולפיכך הוא מלא.
89 בראשית וישלח לה כג בְּכוֹר יַעֲקֹב 2 90 א אפילו בשעת קלקלה קראו בְּכוֹר.
90 בראשית וישלח לה כג בְּכוֹר יַעֲקֹב 2 89 ל בְּכוֹר לנחלה, בְּכוֹר לעבודה, בְּכוֹר למנין. ולא נתנה הבכורה ליוסף אלא לענין השבטים בלבד – שנעשה שני שבטים.
91 בראשית וישלח לה כז מַמְרֵא 2 31 ל שם המישור.
92 בראשית וישלח לה כט וַיִּגְוַע 2 60 ל אין מוקדם ומאוחר בתורה. מכירתו שליוסף קדמה למיתתו שליצחק שתים עשרה שנה, שהרי יִצְחָק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, שנאמר (כה,כו) "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם". צא שישים ממאה שמונים, נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמונה ליעקב. כיצד? בן שישים ושלש כשנתברך, וארבע עשרה נטמן בבית עבר הרי שבעים ושבע שנה, וארבע עשרה שנה עבד באשה, ובסוף ארבע עשרה שנה נולד יוסף, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו', הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר, הרי מאה ושמונה.
93 בראשית וישלח לו ג אֲחוֹת נְבָיוֹת 2 73 ל על שם שהוא השיאה משמת ישמעאל.
94 בראשית וישב לז ב אֶת דִּבָּתָם רָעָה 2 95 א כל רָעָה שהיה רואה בבני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחושדן על העריות. ובשלשתן לקה: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (לז,לא) במכירתו ולא אכלוהו חי, ועל דבה שסיפר עליהן שקורין לבני השפחות עבדים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", ועל העריות שספר עליהן – "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ" (לט,ז).
95 בראשית וישב לז ב אֶת דִּבָּתָם רָעָה 2 94 ל כל לשון דבה פרלדיץ בלעז, כל מה שיכול לדבר בהם רעה היה מדבר. דבה לשון "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז,י).
96 בראשית וישב לז כה נְכֹאת 2 105 א כל כנוס בשמים הרבה קרוי נְכֹאת, וכן (מלכים ב' כ,יג) "וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה" – מרקחת בשמיו. אונקלוס תרגם לשון שעוה.
97 בראשית וישב לז כז וַיִּשְׁמְעוּ 2 10 ל "וקבילו מיניה". וכל שמיעה שהיא קבלת דברים, כגון זה, וכמו (כח,ז) "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו", "אִם שָׁמוֹעַתִּשְׁמְעוּ" (שמות יט,ה), כולם מתורגמין"קבלא" ו"קבילו". וכל שהוא שמיעת אוזן, כמו (ג,ח) "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים", "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (כז,ה), "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת" (שמות טז,יב), מתרגמין"שמעית" "ושמע" "שמיע קדמי".
98 בראשית וישב לז לד יָמִים רַבִּים 3 365 א עשרים ושתים שנה, משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (לז,ב) "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ושבע שני השובע, ו"כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב" (מה,ו) כשבא יעקב למצרים, הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם: עשרים שנה שעמד בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסוכות וששה חדשים בביתאל. וזהו שאמר ללבן (לא,מא) "זֶה לִּי עֶשְׂרִים" וגו' – לִּי הן, עלי שטר חוב ללקות כנגדן.
99 בראשית וישב מ א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה 3 33 ל לפי שהרגילה אותה הארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סרחונם של אלו, שיפנו אליהם, ולא יפנו עוד אליו. ועוד, שתבא הרוחה לצדיק על ידיהן.
100 בראשית וישב מ ה אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ 2 101 א כל אחד חלם חֲלוֹם הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם.
101 בראשית מקץ מא יא אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ 2 100 ל חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו, ודומה לו.
102 בראשית מקץ מא לב נָכוֹן 3 259 א מזומן. בשבע שנים הטובות נאמר (מא,כה) "הִגִּיד לְפַרְעֹה", לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר (מא,כח) "הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה", לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק ונופל בו לשון מראה.
103 בראשית מקץ מב י לֹא אֲדֹנִי 2 58 ל לֹא תאמר כן, וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל.
104 בראשית מקץ מג יא אֵפוֹא 2 71 ל לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברי. אם כן אזקק לעשות, שאשלחנו עמכם, צריך אני לבקש ולתור איה פה תקנה ועצה להשיאכם. ואומר אני לכם:
105 בראשית מקץ מג יא נְכֹאת 2 96 ל שעוה.
106 בראשית מקץ מג יח לְהִתְגֹּלֵל 2 107 א להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואנקלוס תרגם "ולאסתקפא עלנא" הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב,יד) "עֲלִילֹת דְּבָרִים – תסקופי מלין" ולא תרגמו אחר לשון המקרא.
107 בראשית מקץ מג יח לְהִתְגֹּלֵל 2 106 ל מתרגמינן "לאיתרברבא" הוא לשון (קהלת יב,ו) "גֻּלַּת הַזָּהָב", "וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה" (נחום ב,ח), הוא לשון מלכות.
108 בראשית מקץ מג כג אֱלֹהֵיכֶם 2 513 א בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם – ובזכותו נתן לכם מטמון באמתחותיכם.
109 בראשית ויגש מז ו אַנְשֵׁי חַיִל 2 164 א בקיאין באומנותן לרעות צאן.
110 בראשית ויחי מח כב בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי 2 111 א כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתקבצו כל סביבותיהם להזדוג להם, נטל יעקב חרבו וקשתו ועמד כנגדן. דבר אחר: שְׁכֶם אַחַד היא הבכורה, שיטלו בניו שני חלקים. ושְׁכֶם לשון חלק הוא. והרבה יש לו דומין במקרא "אֲחַלְּקָה שְׁכֶם" (תהלים ס,ח), "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא,יג) – תשית שונאי לפני לחלקים, "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).
111 בראשית ויחי מח כב בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי 2 110 ל היא חכמתי ותפלתי.
112 בראשית ויחי מט טו וַיְהִי 3 668 א לכל אחיו ישראל.
113 בראשית ויחי מט יט גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ 2 114 א כולן לשון גְּדוּד הן, כלומר: יהיה גְּדוּד ממנו, וכן חברו מנחם. ואם תאמר: אין גְּדוּד בלא שני דל"תין, גְּדוּד שם דבר הוא, צריך שני דל"תין, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן יאמר "כַּצִּפּוֹר לָנוּד" (משלי כו,ב), מגזרת "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף" (איוב ז,ד), "שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה,כז), מגזרת "חָמָס וָשֹׁד" (ירמיהו ו,ז), אף יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ וגְּדוּד – גזרה אחת הן. וכשהוא מדבר בלשון יִפְעַל אינו כפול, כגון יגוד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב. וכשהוא מדבר בלשון מתפעל או מפעיל אחרים, הוא כפול  – יִתְגֹּדד, יִתְבּוֹלל, יתרומם יתעודד. ובלשון מפעיל "יְעוֹדֵד" (תהלים קמו,ט), "לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב" (ישעיהו מט,ה), "מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת" (ישעיהו נח,יב). יְגוּדֶנּוּ האמור כאן אינו לשון שיפעלוהו אחרים, אלא כמו יָגֻד ממנו, כמו (ירמיהו י,כ) "יְצָאֻנִי" – יצאו ממני.
114 בראשית ויחי מט יט גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ 2 113 ל גדודים יגודו ממנו, שיעברו את הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ" (במדבר לב,כב).
115 בראשית ויחי מט כא הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר 2 116 א כתרגומו. דבר אחר: על מלחמת סיסרא נתנבא, דכתיב (שופטים ד,ו) "וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי", והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח "בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" (שופטים ה,טו).
116 בראשית ויחי מט כא הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר 2 115 ל על ידם שרו שירה דבורה וברק. ורז"ל דרשוהו על יום קבורת יעקב, כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (יג.). "תתרמיה עדביה" – יפול חלקו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח.
117 בראשית ויחי מט כב בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר 2 118 א מצריות היו צועדות להסתכל ביופיו. בָּנוֹת הרבה, כל אחת ואחת צָעֲדָה במקום שתוכל לראותו משם.
118 בראשית ויחי מט כב בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר 2 117 ל להסתכל בך בצאתך על ארץ מצרים. ועוד דרשוהו, לענין שלא תשלוט בזרעו עין הרע. ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכן כדגים שאין שולטת בהן העין.
119 בראשית ויחי מט כו עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם 2 120 א לפי שהברכות שלי גברו והלכו עד סוף גבולי גִּבְעֹת עוֹלָם, שנתן לי ברכת פרִצה בלא מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם, שנאמר (כח,יד) "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה", מה שלא אמר כן לאברהם, שאמר לו (יג,יד-טו) "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה … צָפֹנָה וָנֶגְבָּה" לאברהם אמר (יג,טו) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה", לא הראהו זו אלא ארץ ישראל בלבד. ואמר ליצחק (כו,ג) "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל". וזהו שאמר ישעיה (ישעיהו נח,יד) "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ", ולא אמר נחלת אברהם ויצחק.
120 בראשית ויחי מט כו עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם 2 119 ל עד השוות, כמו (במדבר לד,י) "וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם", "תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת" (במדבר לד,ח), כך חברו מנחם ז"ל. ואנקלוס תרגם תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תאוה וחמדה. וגִּבְעֹת לשון (שמואל א' ב,ח) "מְצֻקֵי אֶרֶץ", שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלן.
121 בראשית ויחי מט כו נְזִיר אֶחָיו 2 669 א "פרישאדאחוהי", שנבדל מאחיו, כמו (ויקרא כב,ב) וינזרו מקדשי בני ישראל, וכמו(במדבר ו,ב) "לְהַזִּיר לַה'".
122 שמות שמות א טו פּוּעָה 2 123 א זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים הפועות לפייס תינוק הבוכה.
123 שמות שמות א טו פּוּעָה 2 122 ל לשון צעקה, כמו (ישעיהו מב,יד) "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה".
124 שמות שמות ב טו וַיְבַקֵּשׁ 2 126 א פרעה לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, מסרו לקוסנטר להרגו, ולא שלטה החרב בו, והוא שאמר משה (יח,ד) "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".
125 שמות שמות ג יט לֹא יִתֵּן 2 463 א "לא ישבוק", כמו (בראשית כ,ו) "לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ", "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית לא,ז), וכולן לשוןנתינה הם. ויש מפרשים: וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה, ולא בשביל שידו חֲזָקָה, כי מאזאשלח "אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם" (ג,כ) ומתרגמין אותו"ולא מן קדם דחיליה תקיף".
126 שמות שמות ד כד וַיְבַקֵּשׁ 2 124 ל המלאך.
127 שמות שמות ה ז כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם 2 129 א כאשר הייתם עושים עד הנה.
128 שמות שמות ה יג דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ 3 154 א חשבון של כל יום ויום כלו ביומו, כַּאֲשֶׁר עשיתם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן מוכן.
129 שמות שמות ה יד כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם 2 127 ל הוא יום שלישי שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתון להם.
130 שמות וארא ו יג אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן 2 328 א לפי שאמר משה (ו,יב) "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", צרף לו הקב"ה את אַהֲרֹן עמו להיות לו למליץ.
131 שמות וארא ו כח-ל אֲנִי ה' 8 371 א כדי אֲנִי לשלחך ולקיים שליחותי "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".
132 שמות וארא ז טז עַד כֹּה 2 57 ל עַד הנה. ומדרשו: עד שתשמע ממני מכת בכורים, שאפתח בה בכֹּה (יא,ד) "כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה".
133 שמות וארא ז יט אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן 2 135 א לפי שהגין היאור על משה כשנשלך בתוכו, לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אַהֲרֹן.
134 שמות וארא ח יא כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' 3 136 א והיכן דבר? "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (ז,ד).
135 שמות וארא ח יב אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן 2 133 ל אין העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו בשעה שהרג את המצרי, "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב,יב), ולקה על ידי אהרן.
136 שמות וארא ח טו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' 3 599 א "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (ז,ד).
137 שמות בא י כו פַּרְסָה 3 332 א פרסת רגל, פלנטא בלעז.
138 שמות בא יב ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל 2 139 א וכי אהרן מדבר? והלא משה מדבר, שנאמר (ז,ב) "אַתָּה תְדַבֵּר"? אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה: למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים.
139 שמות בא יב ג דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל 2 138 ל דבר אליהם היום בראש חדש שיקחוהו בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ. הַזֶּה – פסח מצרים מקחו מבעשור, ולא פסח דורות.
140 שמות בא יב ו בֵּין הָעַרְבָּיִם 2 420 א משש שעות ולמעלה קרוי בֵּין הָעַרְבָּיִם, שהשמש נוטה לבית מבואו לַעֲרֹב. ולשון בֵּין הָעַרְבָּיִם שבין עריבת היום לעריבת הלילה. עריבת היום בתחלת שבע ש"יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו ו,ד), ועריבת הלילה תחלת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד,יא) "עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה".
141 שמות בא יב יד לְדֹרֹתֵיכֶם 3 158 א שומע אני מיעוט דורות שנים? תלמוד לומר חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
142 שמות בא יב טו שִׁבְעַת יָמִים 3 235 א שבעה מלאים.
143 שמות בא יב טז מִקְרָא קֹדֶשׁ 2 432 א מִקְרָא שם דבר, קרא אותו קֹדֶש לאכילה ושתיה וכסות.
144 שמות בא יב לא גַּם אַתֶּם 2 546 א הגברים.
145 שמות בא יג יב וְהַעֲבַרְתָּ 3 443 א אין וְהַעֲבַרְתָּ אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר (במדבר כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ".
146 שמות בא יג יג תִּפְדֶּה בְשֶׂה 2 262 א נותן שה לכהן, ופטר חמור מותר בהנאה, והשה חולין ביד הכהן.
147 שמות בא יג יג וַעֲרַפְתּוֹ 2 263 א עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו שלכהן, לפיכך יפסד ממונו.
148 שמות בא יג יד כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר 2 600 א יש מחר שהוא עכשו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון "יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ" דבני גד ובני ראובן ביהושע (כב,כז).
149 שמות בשלח יד ח בְּיָד רָמָה 2 511 א בגבורה גבוהה ומפורסמת.
150 שמות בשלח יד יד יִלָּחֵם לָכֶם 2 583 א בשבילכם, וכן (יד,כה) "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם".
151 שמות בשלח טו ה יְכַסְיֻמוּ 2 152 א יכסום, יכסו אותם. והיו"ד האמצעית, כמו יו"ד "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח,יג), וכמו (תהלים לו,ט) "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ", והיו"ד הראשונה שמשמעה לשון עתיד כן תפרשה: "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (טו,ד), כדי שישובו המים ויכסו אותם.
152 שמות בשלח טו ה יְכַסְיֻמוּ 2 151 ל אין לו דומה במקרא בנקידתו, ועקרו להיות ננקד יְכַסְיֻמוֹ, מלא פום.
153 שמות בשלח טו כו אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע 2 626 א זו קבלה שיקבלו עליהם.
154 שמות בשלח טז ד דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ 3 433 א אכילת היום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצרך מחר.
155 שמות בשלח טז טז עֹמֶר 2 423 א שם המדה.
156 שמות בשלח טז כג לְמִשְׁמֶרֶת 3 157 א לגניזה.
157 שמות בשלח טז לב לְמִשְׁמֶרֶת 3 534 א לגניזה.
158 שמות בשלח טז לב לְדֹרֹתֵיכֶם 3 249 א בימי ירמיה, כשהיה ירמיהו מוכיח להן: למה אין אתם עוסקים בתורה? והם אומרים: נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן, אמר להם: "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב,לא), שמעו לא נאמר, אלא "רְאוּ", בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחים יש למקום להכין מזון ליריאיו.
159 שמות בשלח טז לה אַרְבָּעִים שָׁנָה 2 510 א והלא חסר שלושים יום? כי בחמישה עשר באייר ירד המן תחלה, ובחמישה עשר בניסן פסק המן, שנאמר (יהושע ה,יב) "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" הפסח, אלא מגיד שהעוגות, שהוציאו ממצרים, טעמו בהם טעם מן.
160 שמות בשלח יז ט בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים 2 161 א לי ולך. השוהו לו. מכאן אמרו: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך. מנין? "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי" (במדבר יב,יא), והלא אהרן גדול ממנו, ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים, שנאמר (במדבר יא,כח) "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", כלם מן העולם, חייבין הן כלייה, שמורדין בך, כאלו פשעו בהקב"ה.
161 שמות בשלח יז ט בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים 2 160 ל שידעו לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו.
162 שמות בשלח יז י חוּר 2 272 א בנה של מרים היה.
163 שמות יתרו יח יב עֹלָה 2 285 א כמשמעה, שהיא עֹלָה כליל.
164 שמות יתרו יח כא אַנְשֵׁי חַיִל 2 109 ל עשירים, שאין להם צורך להכיר פנים ולהחניף.
165 שמות יתרו יח כא שָׂרֵי אֲלָפִים 2 580 א הם היו שש מאות.
166 שמות יתרו יח כב וְשָׁפְטוּ 2 167 א "וידונון", לשון צווי.
167 שמות יתרו יח כו וְשָׁפְטוּ 2 166 ל "ודיינין".
168 שמות יתרו יט ג כֹּה תֹאמַר 2 182 א בלשון הזה וכסדר הזה.
169 שמות יתרו יט ד אַתֶּם רְאִיתֶם 2 183 א לא מסורת היא בידכם הדברים אשר עשיתי למצרים. על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדוגו לכם, ולא פרעתי מהם אלא על ידכם.
170 שמות יתרו יט ו אֵלֶּה הַדְּבָרִים 2 576 א לא פחות ולא יתר.
171 שמות יתרו יט יב לֵאמֹר 9 175 א הגבול אומר להם: השמרו לכם מעלות, מכאן ולהבא, ואתה תזהירם על כך.
172 שמות יתרו יט כא פֶּן יֶהֶרְסוּ 2 173 א שלא יֶהֶרְסוּ ממצבם על ידי שתאותם אלי לראות, ויקרבו לצד ההר.
173 שמות יתרו יט כא פֶּן יֶהֶרְסוּ 2 172 ל כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדים ממצב אנשים הורסין את המצב.
174 שמות יתרו יט כד לֶךְ רֵד 2 253 א העד בהם שניה, שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין בשעת מעשה.
175 שמות יתרו כ א לֵאמֹר 9 280 א מלמד, שהיו עונין על הין: הין, ועל לאו: לאו.
176 שמות יתרו כ ב מִבֵּית עֲבָדִים 2 598 א מִבֵּית פרעה שהייתם עֲבָדִים לו. או אינו אלא: מִבֵּית עבדיו, שהיו עֲבָדִים לעבדים? תלמוד לומר (דברים ז,ח) "וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם", אמור מעתה, עֲבָדִים למלך היו, ולא עֲבָדִים לעבדים.
177 שמות יתרו כ ב לֹא יִהְיֶה לְךָ 2 649 א למה נאמר? לפי שנאמר (כ,ג) "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ", אין לי אלא שלא יעשה, העשוי מנין שלא יקיים? תלמוד לומר לֹא יִהְיֶה לְךָ.
178 שמות יתרו כ ב אֱלֹהִים אֲחֵרִים 2 605 א אינן אלוהות, אלא אֲחֵרִים עשאום אלוהות עליהם. ולא יתכן לפרש אֱלֹהִים אֲחֵרִים – אֱלֹהִים אֲחֵרִים זולתי, לפי שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותן אלוהות אצלו. דבר אחר: אֲחֵרִים – שהן אחרים לעובדיהן, צועקין אליהן ואינן עונין אותן, כאלו הוא אחר ואינו מכירו מעולם.
179 שמות יתרו כ ב עַל פָּנָי 2 594 א כלומר: כל זמן שאני קיים, שלא יאמר אדם: לא נאסרה עבודה זרה אלא לאותו הדור.
180 שמות יתרו כ ז זָכוֹר 2 181 א ו"שָׁמוֹר" (דברים ה,יב) בדבור אחד נאמרו, וכן "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (לא,יד) "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט), וכן "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא) "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים כב,יב), וכן (ויקרא יח, טז) "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה), הוא שנאמר (תהלים סב,יב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי".
181 שמות יתרו כ ז זָכוֹר 2 180 ל לזכור. תנו לב תמיד לזכור את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה, תהא מזמינו לשבת.
182 שמות יתרו כ יח כֹּה תֹאמַר 2 168 ל בלשון הזה.
183 שמות יתרו כ יח אַתֶּם רְאִיתֶם 2 169 ל הפרש יש בין מה שאדם רואה ובין מה שאחרים משיחין לו. שאחרים משיחין לו, פעמים מאמין ופעמים אינו מאמין, לפי שלבו חלוק עליו.
184 שמות יתרו כ יט לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם 2 378 א שלא תאמר: אעשה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
185 שמות משפטים כא יג וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ 2 186 א זמן לְיָדוֹ, כמו (תהלים צא,י) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה", "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב' ה,ז), מזמן למצא עלה.
186 שמות משפטים כא יג וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ 2 185 ל ולמה תצא זאת מלפניו? הוא שאמר דוד (שמואל א' כד,יג) "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". "מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי" – משל התורה שהוא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה כן "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה. והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג שוגג עלה בסולם ונפל על זה שהרג מזיד, והרגו, ועדים מעידים אותו ומחייבין אותו גלות. נמצא זה שהרג שוגג, גולה, וזה שהרג מזיד, נהרג.
187 שמות משפטים כא טו מוֹת יוּמָת 6 190 א בחנק.
188 שמות משפטים כא טז וְנִמְצָא בְיָדוֹ 2 189 א שראו עדים שגנבו או ומכרו.
189 שמות משפטים כא טז וְנִמְצָא בְיָדוֹ 2 188 ל כבר קודם שמכרו.
190 שמות משפטים כא טז מוֹת יוּמָת 6 191 א בחנק. וכל מיתה האמורה בתורה סתם, חנק הוא.
191 שמות משפטים כא יז מוֹת יוּמָת 6 251 א בסקילה. וכל מקום שנאמר "דָּמָיו בּוֹ", "דְּמֵיהֶם בָּם", סקילה היא. ובנין אב לכולם (ויקרא כ,כז) "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם", ובמקלל אָבִיו וְאִמּוֹ נאמר (ויקרא כ,ט) "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ".
192 שמות משפטים כא כב עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ 2 193 א לשלם דמי ולדות לבעל, שמין אותה כמה היתה יפה לימכר בשוק להעלות דמיה בשביל הריונה.
193 שמות משפטים כא כב עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ 2 192 ל יגבו ממון ממנו, כמו (דברים כב,יט) "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף".
194 שמות משפטים כא לד וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ 2 195 א לנִזק. שמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לּוֹ המזיק עליה תשלומי נזקו.
195 שמות משפטים כא לו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ 2 194 ל לנִזק. ועליו ישלם המזיק, עד שישתלם הנִזק כל נזקו.
196 שמות משפטים כג טו חֹדֶשׁ הָאָבִיב 2 261 א שהתבואה מתמלאת בו באביה. דבר אחר: אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות.
197 שמות משפטים כג יז כָּל זְכוּרְךָ 2 264 א הזכרים שבך.
198 שמות משפטים כג יח עַד בֹּקֶר 2 383 א יכול אף על המערכה יפסל בלינה? תלמוד לומר (ויקרא ו,ב) "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה".
199 שמות משפטים כג יח וְלֹא יָלִין 2 265 א אין לינה אלא בעמוד השחר, שנאמר "עַד בֹּקֶר", אבל כל הלילה יכול להעלות מן הרצפה למזבח.
200 שמות משפטים כג יט רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ 2 266 א אף השביעית חייבת בבכורים, שלא תאמר: הואיל ופטורה מן המעשר, תהא פטורה אף בבכורים, לכך נאמר רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ.
201 שמות משפטים כג כח הַצִּרְעָה 2 602 א מין שרץ העוף. והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה ארס בהם והיו מתים. והצרעה לא עברה את הירדן, וחתי וכנעני ארץ סיחון ועוג הן, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה.
202 שמות משפטים כד ד וַיַּשְׁכֵּם 2 54 ל משה.
203 שמות משפטים כד טז וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן 2 204 א רבותינו חולקים בדבר, יש מהם אומרים: אילו ימים שמראש חדש.
204 שמות משפטים כד טז וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן 2 203 ל להר.
205 שמות תרומה כה יא זֵר זָהָב 3 208 א כמין כתר מקיף לו לשפתו סביב למעלה משפתו, ואינו עב כעובי כותלי הארון, שעשה ארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה, מכל עובי הכפרת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה.
206 שמות תרומה כה יח כְּרֻבִים 2 212 א דמות פרצוף תינוק להם.
207 שמות תרומה כה יח מִקְשָׁה 3 495 א בטריץ בלעז, כמו (דניאל ה,ו) "דָּא לְדָא נָקְשָׁן".
208 שמות תרומה כה כד זֵר זָהָב 3 239 א סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים: שולחן מלכים.
209 שמות תרומה כו ג אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ 2 210 א כך דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה, ובדבר שהוא לשון זכר אומר: איש אל אחיו, כמו שנאמר בכרובים (כה,כ) "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו".
210 שמות תרומה כו יז אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ 2 209 ל מכוונות זו כנגד זו, שיהו חריציהן שוין, זו כמדת זו, כדי שלא יהו שתי הידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה. תרגום ידות "צירין", לפי שהן דומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן.
211 שמות תרומה כו לא מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב 2 216 א כבר פירשתי, זו היא אריגה של שתי קירות, והציורין שמשני עבריה אינם דומים זה לזה.
212 שמות תרומה כו לא כְּרֻבִים 2 206 ל ציורין של בריות יעשה בה. ארבע עמודים תקועין בתוך ארבעה אדנים, ואונקליות קבועין בהן עקומין למעלה להושיב עליהן כלונס, שראש הפרכת כרוך בה. והאנקליות הן הווין, שהרי כמין ווין הן עשוין. והפרכת ארכה עשר אמות לרחבו של משכן, ורחבה עשר אמות כגבהן של קרשים, פרוסה בשלישו של משכן, שיהא הימנה ולפנים עשר אמות, והימנה ולחוץ עשרים אמה, נמצא בית קדש הקדשים עשר על עשר, שנאמר (כו,לג) "וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים", המחברין את שתי חוברות של יריעות המשכן, רחב החוברת עשרים אמה, וכשפורסה על גג המשכן מן הפתח למערב, כלתה בשני שלישי המשכן, והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן, והמותר תלוי לאחוריו לכסות הקרשים.
213 שמות תרומה כז ח נְבוּב לֻחֹת 3 274 א כתרגומו "חליל לוחין", לוח עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן.
214 שמות תרומה כז יט יִתְדֹת 2 269 א כמין נגרי נחשת ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורין במתרים סביב בשיפוליהן, כדי שלא יהא הרוח מגביהתן. ואיני ידע אם תוחבן בארץ אם קשורין ותלוין וכובדן מכביד שיפולי היריעות, שלא ינועו ברוח. ואומר אני ששמן מוכיח עליהן שהן תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא מסייעני "אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח" (ישעיהו לג,כ).
215 שמות תצוה כז כ תָּמִיד 3 238 א כל לילה ולילה קרוי תָּמִיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח,ו) "עֹלַת תָּמִיד", ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחת חביתין נאמר "תָּמִיד" (ויקרא ו,יג), ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל "תָּמִיד" האמור בלחם הפנים (כה,ל) הוא משבת לשבת.
216 שמות תצוה כח ו מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב 2 211 ל כבר פרשתי (כו,א) שהיא אריגת שתי קירות, שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו.
217 שמות תצוה כח יד מַעֲשֵׂה עֲבֹת 2 218 א מַעֲשֵׂה קלעות, קליעת חוטים, ולא מַעֲשֵׂה נקבים וכפלים כאותן שעושין לבורות, אלא כאותן שעושין לערדסקאות, שקורין אינשינציירש.
218 שמות תצוה כח כב מַעֲשֵׂה עֲבֹת 2 217 ל מַעֲשֵׂה קליעה.
219 שמות תצוה כח לה וְלֹא יָמוּת 2 367 א מכלל לאו אתה שומע הן: אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו, חייב מיתה בידי שמים.
220 שמות תצוה כח מג בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד 2 244 א להיכל, וכן למשכן.
221 שמות תצוה כח מג וָמֵתוּ 2 474 א הא למדת, שהמשמש מחוסר בגדים – במיתה.
222 שמות תצוה כח מג חֻקַּת עוֹלָם 2 294 א כל מקום שנאמר חוקה, לעכב.
223 שמות תצוה כט א פַּר אֶחָד 3 490 א לכפר על מעשה העגל שהיה פַּר.
224 שמות תצוה כט ז וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ 2 237 א אף משיחה זו כמין כי, ונותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו.
225 שמות תצוה כט יא פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד 2 236 א בחצר המשכן שהוא לפני הפתח.
226 שמות תצוה כט יג עַל הַכָּבֵד 2 290 א אף מעט מעט מן הַכָּבֵד נוטל עמה.
227 שמות תצוה כט טז סָבִיב 2 362 א מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נב:),שאינן אלא שתי מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בארבעה רוחות, לכך קרוי סָבִיב.
228 שמות תצוה כט יח רֵיחַ נִיחוֹחַ 2 286 א נחת רוח לפני מי שאמר ונעשה רצונו.
229 שמות תצוה כט יח אִשֶּׁה 2 233 א לשון אש, היא הקטרת איברים שעל האש.
230 שמות תצוה כט כ תְּנוּךְ 2 359 א הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן שקורין טינרום בלעז.
231 שמות תצוה כט כג וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן 2 324 א ממין רביכה, ורקיק ממין הרקיקים, אחד מעשר שבכל מין ומין. ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד.
232 שמות תצוה כט כה עַל הָעֹלָה 3 292 א עַל האיל הראשון שהעלית עולה.
233 שמות תצוה כט כה אִשֶּׁה 2 229 ל לאש נתן.
234 שמות תצוה כט כט לְמָשְׁחָה 2 523 א להתגדל בהן, שיש משיחה לשון שררה, כמו (במדבר יח,ח) "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" (תהלים קה,טו).
235 שמות תצוה כט ל שִׁבְעַת יָמִים 3 434 א רצופין.
236 שמות תצוה כט לב פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד 2 225 ל כל החצר קרוי כן.
237 שמות תצוה כט לו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ 2 224 ל בשמן המשחה. וכל המשיחות בשמן כמין כי.
238 שמות תצוה כט מב תָּמִיד 3 436 א מיום ליום, לא יפסיק יום בנתים.
239 שמות תצוה ל ג זֵר זָהָב 3 205 ל סימן כתר כהונה.
240 שמות תצוה ל ד וְהָיָה 2 254 א מעשה הטבעות האלה, לְבָתִּים לְבַדִּים, בית תהיה הטבעת לבד.
241 שמות תצוה ל י קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא 3 311 א המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת, וכולן מפורשין במסכת סוטה.
242 שמות כי תשא ל יג עֶשְׂרִים גֵּרָה 2 467 א עכשו פרש לך כמה הוא.
243 שמות כי תשא ל יג גֵּרָה 2 334 א לשון מעה, וכן בשמואל (א' ב,לו) "יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם" .
244 שמות כי תשא ל כ בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד 2 220 ל להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי עבודה זרה.
245 שמות כי תשא ל כ וְלֹא יָמֻתוּ 2 246 א הא אם לא ירחצו – יָמֻתוּ, שהתורה נאמרת כללות, ומכלל לאו אתה שומע הין.
246 שמות כי תשא ל כא וְלֹא יָמֻתוּ 2 245 ל לחייב מיתה על המשמש במזבח שלא רחץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס באהל.
247 שמות כי תשא ל כה רֹקַח מִרְקַחַת 2 248 א רֹקַח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו (שיר השירים ח,ב) "הָרֶקַח", ואינו כמו (ישעיהו נא,טו) "רֹגַע הַיָּם", וכמו (ישעיהו מב,ה) "רֹקַע הָאָרֶץ", שהטעם למטה. וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם, קרוי מִרְקַחַת.
248 שמות כי תשא ל כה רֹקַח מִרְקַחַת 2 247 ל רֹקַח העשוי על ידי אומנות תערובת.
249 שמות כי תשא ל לא לְדֹרֹתֵיכֶם 3 141 ל מכאן למדו רז"ל לומר, שכולו קיים לעתיד לבא.
250 שמות כי תשא לא י בִּגְדֵי הַשְּׂרָד 2 270 א יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו "לבושי שמושא", ואין לו דמיון במקרא. ואומר אני שהוא לשון ארמי, כתרגום שלקלעים (כז,ט), ותרגום של מִכְבָּר (כז,ד), שהיו אורגין במחט ועשויין נקבים נקבים.
251 שמות כי תשא לא יד מוֹת יוּמָת 6 394 א אם יש עדים והתראה.
252 שמות כי תשא לא יד וְנִכְרְתָה 4 407 א בלא התראה.
253 שמות כי תשא לב ז לֶךְ רֵד 2 174 ל מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה.
254 שמות כי תשא לג ח וְהָיָה 2 240 ל לשון הווה.
255 שמות כי תשא לג יא וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה 2 256 א לאחר שנדבר עמו, היה מֹשֶׁה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג מֹשֶׁה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, בי"ח שרף את העגל ודן את החוטאין, בי"ט עלה, שנאמר (לב,ל) "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה", עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט,יח) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'", בראש חדש אלול בא לו הדבור (לד,ב) "וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי", לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר (דברים י,י) "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים", מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה: אמצעיים היו בכעס, בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל לסלוח בלב שלם, ואמר לו (במדבר יד,כ) "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", ומסר לו לוחות האחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו אלא מאהל מועד.
256 שמות כי תשא לג יא וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה 2 255 ל "ותאיבלמשריתא", לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין: "וְרָאָה כָל הָעָם – וחזן" (לג,י), "וְנִצְּבוּ – וקיימין" (לג,ח), "וְהִבִּיטוּ – ומסתכלין" (לג,ח), "וְהִשְׁתַּחֲווּ – וסגדין" (לג,י), זהו פשוטו של מקרא. ומדרשו: וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה שישוב אֶל הַמַּחֲנֶה, אמר לו: אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם?
257 שמות כי תשא לג יט אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי 2 258 א הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשך לראות, לפי שאני צריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת זכות אבות, כסבור אתה, שמא תמה זכות אבות, ואין עוד תקנה.
258 שמות כי תשא לג יט אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי 2 257 ל כל מדת טובי לפניך "עַל הַצּוּר" (לג,כא), ואתה נתון במערה.
259 שמות כי תשא לד ב נָכוֹן 3 636 א מזומן.
260 שמות כי תשא לד ז וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה 2 507 א לפי פשוטו משמע שאינו מוותר העון לגמרי, אלא יפרע מעט מעט. ורז"ל דרשו: מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים.
261 שמות כי תשא לד יח חֹדֶשׁ הָאָבִיב 2 196 ל חֹדֶשׁ הבכיר, שהתבואה מבכרת בבשולה.
262 שמות כי תשא לד כ תִּפְדֶּה בְשֶׂה 2 146 ל נותן שה לכהן, והוא חולין, וּפֶטֶר חֲמוֹר מותר בעבודה לבעלים.
263 שמות כי תשא לד כ וַעֲרַפְתּוֹ 2 147 ל עורפו בקופיץ, הוא הפסיד ממונו שלכהן, לפיכך יפסד ממונו.
264 שמות כי תשא לד כג כָּל זְכוּרְךָ 2 197 ל כל הזכרים שבך. הרבה מצות נאמרו בתורה והוכפלו, ויש מהם שלש וארבע פעמים, לחייב וליענש על מנין לאוין שבהן ועל עשה שבהן.
265 שמות כי תשא לד כה וְלֹא יָלִין 2 199 ל כתרגומו. אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר, לינה דעולין היא בעמוד השחר, וכל לינה דמתירין היא בשקיעת החמה.
266 שמות כי תשא לד כו רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ 2 200 ל משבעה מינין האמורין בשבח אדמתך "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה" וגו' (דברים ח,ח).
267 שמות כי תשא לד כו לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי 2 624 א אזהרה לבשר בחלב. ושלש פעמים כתוב בתורה: אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לבשול.
268 שמות ויקהל לה יד נֵרֹתֶיהָ 2 473 א לוציש בלעז, בזיכין שהשמן והפתילה נתונין בהן.
269 שמות ויקהל לה יח יִתְדֹת 2 214 ל לתקוע ולקשור בם סופי היריעות בארץ, שלא ינועו ברוח.
270 שמות ויקהל לה יט בִּגְדֵי הַשְּׂרָד 2 250 ל לכסות הארון והשולחן, והמנורה והמזבחות בשעת סלוק המסעות.
271 שמות ויקהל לה כב וְכוּמָז 2 568 א כלי זהב נתון כנגד אותו מקום לאשה. ורז"ל פרשו כומז נוטריקון: כאן מקום זמה.
272 שמות ויקהל לה ל חוּר 2 162 ל בנה של מרים היה.
273 שמות ויקהל לו ו וַיִּכָּלֵא 2 23 ל לשון מניעה.
274 שמות ויקהל לח ז נְבוּב לֻחֹת 3 275 א הוא חלול, וכן (ירמיהו נב,כא) "וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב".
275 שמות ויקהל לח ז נְבוּב לֻחֹת 3 213 ל הלוחים של עצי שטים לכל רוח, והחלל באמצע.
276 שמות פקודי מ כט וְאֶת הַמִּנְחָה 2 361 א מנחת נסכיו שלתמיד, כמו שנאמר (כט,מ) "וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן".
277 ויקרא ויקרא א א וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה 2 278 א לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויין קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משמשין בו, כדכתיב (ישעיהו ו,ג) "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר", אבל לנביאי האומות נגלה עליהם לשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג,ד) "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם", שדומה לו כאלו מדבר עם הטמא.
278 ויקרא ויקרא א א וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה 2 277 ל הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין, יכול אף לפסיקות היה קורא אותו פעם אחרת? תלמוד לומר וַיְדַבֵּר, לדבור היתה קריאה, ולא היתה קריאה לפסיקות. ומה היו הפסיקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלמד מן ההדיוט.
279 ויקרא ויקרא א א אֵלָיו 2 398 א למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ … מִדַּבֵּר אֵלָיו … וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול … אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.
280 ויקרא ויקרא א א לֵאמֹר 9 327 א צא ואמור להם דברי כבושין: בשבילכם הוא מדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין, מן המרגלים ואילך, לא נתיחד הדבור עם משה, שנאמר (דברים ב,טז) "וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת", מיד "וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר" (דברים ב,יז). דבר אחר: צא ואמור להם דברי והשיבני אם יקבלום, כמה שנאמר (שמות יט,ח) "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'".
281 ויקרא ויקרא א ב תַּקְרִיבוּ 2 289 א מלמד ששנים מתנדבין עולה בשותפות.
282 ויקרא ויקרא א ה לִפְנֵי ה' 8 307 א בעזרה.
283 ויקרא ויקרא א ה בְּנֵי אַהֲרֹן 3 396 א יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.
284 ויקרא ויקרא א ה וְזָרְקוּ 2 293 א עומד למטה וזורק מן הכלי בכותל המזבח למטה מחוט הסקרא כנגד הזויות, לכך נאמר סָבִיב שיהא הדם נתון בארבע רוחות. או יכול יקפנו כחוט? תלמוד לומר וְזָרְקוּ, ואי אפשר להקיף בזריקה. אי וְזָרְקוּ יכול זריקה אחת? תלמוד לומר סָבִיב. הא כיצד? נותן שתי מתנות שהן ארבע.
285 ויקרא ויקרא א ט עֹלָה 2 163 ל לשם עולה יקטירנו.
286 ויקרא ויקרא א ט רֵיחַ נִיחוֹחַ 2 228 ל נחת רוח לפני מי שאמר ונעשה רצונו.
287 ויקרא ויקרא א טו וְהִקְרִיבוֹ 2 348 א אפילו פרידה אחת יביא.
288 ויקרא ויקרא ב ב אַזְכָּרָתָהּ 2 484 א הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח.
289 ויקרא ויקרא ב יב תַּקְרִיבוּ 2 281 ל שתי הלחם שלעצרת מן השאור, שנאמר (כג,יז) "חָמֵץ תֵּאָפֶינָה", ובכורין מן הדבש, כמו בכורי תאנים ותמרים.
290 ויקרא ויקרא ג ד עַל הַכָּבֵד 2 226 ל שיטול מן הַכָּבֵד עמה מעט, ובמקום אחר בפרשת ויהי ביום השמיני הוא אומר (ט,י) "וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד".
291 ויקרא ויקרא ג ד עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת 2 295 א לבד מן הַכָּבֵד ומן הַכְּלָיוֹת יסירנה לזו.
292 ויקרא ויקרא ג ה עַל הָעֹלָה 3 325 א לבד הָעֹלָה, למדנו שתקדם עולת תמיד על כל קרבן על המערכה.
293 ויקרא ויקרא ג ח וְזָרְקוּ 2 284 ל שתי מתנות שהן ארבע. ועל ידי הכלי הוא זורק, ואינו נותן באצבע אלא חטאת.
294 ויקרא ויקרא ג יז חֻקַּת עוֹלָם 2 222 ל מפורש בתורת כהנים יפה כל הפסוק.
295 ויקרא ויקרא ד י עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת 2 291 ל "עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו" (ד,יא) $כולן לשון תוספת הן, כמו מלבד.
296 ויקרא ויקרא ד יב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 4 351 א חוץ לשלשה מחנות, ובבית העולמים חוץ לעיר, כמו שפרשוהו רז"ל במסכת יומא (סח:) ובסנהדרין (מב:).
297 ויקרא ויקרא ד כד חַטָּאת הוּא 2 304 א לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה.
298 ויקרא ויקרא ד לה אִשֵּׁי ה' 2 637 א על מדורת האש העשויות לשם, פואלייש בלעז.
299 ויקרא ויקרא ה ב וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ 2 303 א הטומאה.
300 ויקרא ויקרא ה ב וְאָשֵׁם 2 302 א באכילת קדש או בביאת מקדש.
301 ויקרא ויקרא ה ג לְכֹל טֻמְאָתוֹ 2 408 א לרבות מגע זבין וזבות.
302 ויקרא ויקרא ה ג וְאָשֵׁם 2 300 ל באכילת קדש או בביאת מקדש.
303 ויקרא ויקרא ה ד וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ 2 299 ל ועבר על שבועתו, כל אלה בקרבן עולה ויורד המפורש כאן. אבל שבועה שיש בה כפירת ממון, אינה בקרבן עולה ויורד, אלא באשם.
304 ויקרא ויקרא ה ט חַטָּאת הוּא 2 297 ל לשמה כשרה שלא לשמה פסולה.
305 ויקרא ויקרא ה יב חַטָּאת הִוא 2 531 א נקמצה ונקטרה לשמה – כשרה, שלא לשמה – פסולה.
306 ויקרא ויקרא ה כד בְּרֹאשׁוֹ 2 477 א הוא הקרן ראש הממון.
307 ויקרא צו ו ז לִפְנֵי ה' 8 357 א הוא מערב שהוא לצד אהל מועד.
308 ויקרא צו ו ט בְּמָקוֹם קָדֹשׁ 2 310 א ואי זהו ְמָקוֹם קָדֹשׁ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
309 ויקרא צו ו יד מֻרְבֶּכֶת 2 313 א חלוטה ברותחין כל צרכה.
310 ויקרא צו ו כ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ 2 308 ל בתוך העזרה.
311 ויקרא צו ז א קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא 3 312 א הוא קרב, ואין תמורתו קרבה.
312 ויקרא צו ז ו קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא 3 241 ל בתורת כהנים (פרשת צו פרשה ה פרק ח הלכה י) הוא נדרש.
313 ויקרא צו ז יב מֻרְבֶּכֶת 2 309 ל לחם חלוט ברותחין כל צרכו.
314 ויקרא צו ז יח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל 2 380 א במחשב בשחיטה לאכול בשלישי הכתוב מדבר, יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל? תלמוד לומר הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בשעת הקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי. וכן פירושו: בשעת הקרבתו לא תעלה זאת במחשבה, ואם חשב, פיגול יהיה.
315 ויקרא צו ז יט וְהַבָּשָׂר 2 316 א שלקדש או שלמים אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.
316 ויקרא צו ז יט וְהַבָּשָׂר 2 315 ל לרבות אבר שיצא מקצתו חוץ למקומו, שהפנימי מותר.
317 ויקרא צו ז כ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו 2 406 א בטומאת הגוף הכתוב מדבר, אבל טהור שאכל את הטמא אינו ענוש כרת, אלא אזהרת "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל" (ז,יט). ואזהרת טמא שאכל את הטהור אינה מפורשת בתורה, אלא חכמים למדוה בגזרה שוה. שלש כריתות אמורין בקדש באוכלי קדשים בטומאת הגוף, ודרשום רז"ל בשבועות (ז.): אחת לכלל, ואחת לפרט ואחת ללמד על קרבן עולה ויורד שלא נאמר אלא על טומאת מקדש וקדשיו.
318 ויקרא צו ז כו בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם 2 575 א לפי שהוא חובת הגוף, וחובת הגוף נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק ראשון (לז.) מפרש למה הוצרך לומר.
319 ויקרא צו ח ב קַח אֶת אַהֲרֹן 3 320 א פרשה זו נאמרה שבעה ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
320 ויקרא צו ח ב קַח אֶת אַהֲרֹן 3 539 א קחנו בדברים ומשכהו.
321 ויקרא צו ח ה זֶה הַדָּבָר 2 564 א דברים שתראו שאני עושה לפניכם, צוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה. כל הענין הזה פרשתי בואתה תצוה (שמות כח).
322 ויקרא צו ח יג וַיַּחֲבֹשׁ 2 55 ל לשון קשירה.
323 ויקרא צו ח טו לְכַפֵּר עָלָיו 2 366 א מעתה כל הכפרות.
324 ויקרא צו ח כו וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן 2 231 ל היא רביכה, שהיה מרבה בה שֶׁמֶן כנגד החלות והרקיקין, כך מפורש במנחות (עח.).
325 ויקרא צו ח כח עַל הָעֹלָה 3 232 ל אחר העולה, ולא מצינו שוק של מלואים קרב בכל מקום חוץ מזה.
326 ויקרא צו ח לה וְלֹא תָמוּתוּ 2 526 א הא אם לא תעשו כן, תָמוּתוּ.
327 ויקרא שמיני י טז לֵאמֹר 9 505 א אמר להן: השיבוני על דברי.
328 ויקרא שמיני יא א אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן 2 130 ל למשה אמר שיאמר לאהרן.
329 ויקרא שמיני יא ב זֹאת הַחַיָּה 2 330 א לשון חיים, לפי שישראל דבקים במקום וראוים להיות חיים, לפיכך הבדילן מן הטומאה וגזר עליהן מצות ולאומות לא אסר כלום. משל לרופא שנכנס לבקר את החולה כו', בתנחומא (שמיני סימן ו).
330 ויקרא שמיני יא ב זֹאת הַחַיָּה 2 329 ל מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה לישראל: זו תאכלו וזו לא תאכלו. "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ" (יא,ט) אף בשרצי המים אוחז מכל מין ומראה להן, וכן בעוף "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף" (יא,יג), וכן בשרצים "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (יא,כט).
331 ויקרא שמיני יא ג מַפְרֶסֶת 2 615 א כתרגומו "סדיקה".
332 ויקרא שמיני יא ג פַּרְסָה 3 616 א פלנטא בלעז.
333 ויקרא שמיני יא ג וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע 2 617 א שמובדלת מלמטה ומלמעלה בשני צפרנים, כתרגומו "ומטילפא טילפין", שיש שפרסותיה סדוקות, ואין שסועות ומובדלות לגמרי, אלא מחוברות מלמטה.
334 ויקרא שמיני יא ג גֵּרָה 2 243 ל כך שמו, ויתכן להיות מגזרת "וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים" (שמואל ב' יד,יד) שהוא נגרר אחר הפה, "פישרא", שעל ידי הגרה האוכל נפשר ונמוח.
335 ויקרא שמיני יא ג בַּבְּהֵמָה 2 618 א תיבה יתרה לדרשא, להתיר את השליל הנמצא במעי אמו.
336 ויקרא שמיני יא ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ 3 337 א אין לי אלא אלו, שאר בהמה שאין לה שום סימן טהרה מנין? אמרת קל וחומר: ומה אלו, שיש בהן קצת סימני טהרה אסורין כו'.
337 ויקרא שמיני יא ח מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ 3 340 א על בשרם באזהרה, ולא על עצמות וגידים וקרנים וטלפים.
338 ויקרא שמיני יא ח וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ 2 619 א יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבלה? תלמוד לומר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (כא,א) כהנים מוזהרין, ישראל [אין] מוזהרין. קל וחומר מעתה: מה טומאת מת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן, ומה תלמוד לומר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ? ברגל.
339 ויקרא שמיני יא י שֶׁרֶץ 2 7 ל בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונע ונד על הארץ.
340 ויקרא שמיני יא יא מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ 3 336 ל ואינו מוזהר על הסנפירין ועל העצמות.
341 ויקרא שמיני יא יז הַשָּׁלָךְ 2 621 א פרשו רבותינו זה השולה דגים מן הים, וכן תרגם אנקלוס "ושלינונא". כּוֹס ויַּנְשׁוּף הם הצועקים בלילה ויש להן לסתות כאדם.
342 ויקרא שמיני יא כ שֶׁרֶץ הָעוֹף 2 622 א הן הדקים הנמוכין הרוחשין על הארץ, כגון זבובין ויבחושין ויתושין וחגבים.
343 ויקרא שמיני יא ל וְהַתִּנְשָׁמֶת 2 620 א בריה שאין לה עינים ונקרא תופינו.
344 ויקרא שמיני יא מד אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 369 א כשם שאני קדוש שאני אֱלֹהֵיכֶם, כך תהיו אתם קְדֹשִׁים.
345 ויקרא שמיני יא מד וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם 2 395 א קדשו עצמכם למטה.
346 ויקרא תזריע יב ד בִּדְמֵי טָהֳרָה 2 347 א ואף על פי שרואה דם טהורה היא.
347 ויקרא תזריע יב ד בִּדְמֵי טָהֳרָה 2 346 ל לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר.
348 ויקרא תזריע יב ז וְהִקְרִיבוֹ 2 287 ל למדך שאין מעכבה מלאכול בקדשים אלא אחד מהן, ואי זה הוא? זה החטאת, שנאמר (יב,ח) "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה", מי שהוא בא לכפר, בו הטהרה שלה תלויה.
349 ויקרא תזריע יג מה וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה 2 350 א שָׂפָם שפה עליונה. ומ"ם שָׂפָם מן היסוד והעד (שמואל ב' יט,כה) "וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ".
350 ויקרא תזריע יג מה וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה 2 349 ל כאבל.
351 ויקרא תזריע יג מו מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 4 566 א חוץ לשלש מחנות.
352 ויקרא מצורע יד ב בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ 2 486 א מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.
353 ויקרא מצורע יד ג אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 2 529 א חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו.
354 ויקרא מצורע יד ד וְעֵץ אֶרֶז 2 355 א גבוה וארוך, לפי שהנגעים באין על גסות הרוח.
355 ויקרא מצורע יד ד וְעֵץ אֶרֶז 2 354 ל מקל של אֶרֶז.
356 ויקרא מצורע יד י וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים 2 562 א לנסכי שלשת כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים.
357 ויקרא מצורע יד יא לִפְנֵי ה' 8 360 א בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחוסר כפורים.
358 ויקרא מצורע יד יב וְהֵנִיף 3 424 א שהוא טעון תנופה חי.
359 ויקרא מצורע יד יד תְּנוּךְ 2 230 ל גדר אמצעי שלאוזן. ולשון תְּנוּךְ לא נודע לי, והפותרים אומרים טינרום.
360 ויקרא מצורע יד טז לִפְנֵי ה' 8 482 א כנגד בית קודש הקדשים.
361 ויקרא מצורע יד כ וְאֶת הַמִּנְחָה 2 276 ל מנחת נסכים שלבהמה.
362 ויקרא מצורע יד מא סָבִיב 2 227 ל סביבות הנגע, שיקלף הסיד שסביב אבני הנגע.
363 ויקרא מצורע טו כג בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא 2 364 א אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעַל הַכְּלִי.
364 ויקרא מצורע טו כג בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא 2 363 ל ואין טעון כבוס בגדים, שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים, אבל משאו מטמא אדם לטמא בגדים.
365 ויקרא מצורע טו כה יָמִים רַבִּים 3 52 ל שלשה יָמִים.
366 ויקרא אחרי מות טז י לְכַפֵּר עָלָיו 2 323 ל שיתודה עליו כדכתיב (טז,כא) "הִתְוַדָּה עָלָיו".
367 ויקרא אחרי מות טז יג וְלֹא יָמוּת 2 219 ל הא אם לא עשאה כתקנה, חייב מיתה.
368 ויקרא אחרי מות יז י וְנָתַתִּי פָנַי 2 455 א פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק אני בו.
369 ויקרא אחרי מות יח ב אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 370 א אֲנִי הוא שאמרתי בסיני (שמות כ,ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי. ר' אומר: גלוי וידוע לפניו שעתידין לידבק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהן בגזרה.
370 ויקרא אחרי מות יח ב אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 377 א דעו מי גוזר עליכם, דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר טוב.
371 ויקרא אחרי מות יח ה אֲנִי ה' 8 372 א נאמן לשלם שכר.
372 ויקרא אחרי מות יח ו אֲנִי ה' 8 385 א נאמן לשלם שכר.
373 ויקרא אחרי מות יח י עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ 2 374 א בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר. ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין] מ"עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה" (יח,יז), בין שהיא מאביך בין שהיא מאיש אחר.
374 ויקרא אחרי מות יח י עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ 2 373 ל קל וחומר לבתך, אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה בגזרה שוה ביבמות (ג.).
375 ויקרא אחרי מות יח כא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ 2 376 א עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרין ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש.
376 ויקרא אחרי מות יח כא לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ 2 375 ל זו העברת האש.
377 ויקרא קדושים יט ג אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 382 א אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע להם לבטל את דברי. אי זהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר לפניו ולא יסתור את דבריו. ואי זהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה ומנעיל, מכניס ומוציא.
378 ויקרא קדושים יט ד לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם 2 184 ל לֹא תַעֲשׂוּ לאחרים ולא אחרים לָכֶם. ואם תאמר, לֹא תַעֲשׂוּ לעצמכם, אבל אחרים עושין לָכֶם, הרי כבר נאמר (שמות כ,ג)" לֹא יִהְיֶה לְךָ", לא שלך ולא של אחרים.
379 ויקרא קדושים יט ה-ו לִרְצֹנְכֶם 3 411 א אפיימינט בלעז. והיאך הוא חן בעיני? בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, שתזבחוהו על מנת ליאכל בְּיוֹם זִבְחֲכֶם וממחרתו, זהו לפי פשוטו. ומדרשו למדו מכאן למתעסק בקדשים שפסול, שצריך שיתכוין לשחוט. לִרְצֹנְכֶם תזבחו[הו] – לדעתכם זבוחו, דבעו כונה.
380 ויקרא קדושים יט ז-ח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל 2 314 ל אם אינו ענין חוץ לזמנו, שכבר נאמר (ז,יח) "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" תנהו ענין חוץ למקומו. יכול יהו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר (ז,יח) "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" מִמֶּנּוּ ולא מחברו, יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו.
381 ויקרא קדושים יט י לֹא תְעוֹלֵל 2 647 א לא תטול עוללות שבה. אי זהו עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף.
382 ויקרא קדושים יט י אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 388 א דיין ליפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות, שנאמר (משלי כב,כב-כג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".
383 ויקרא קדושים יט יג עַד בֹּקֶר 2 198 ל בשכיר יום הכתוב מדבר שיציאתו משתשקע החמה, לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כד,טו) "וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ", מדבר בשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, שנתנה תורה זמן לבעל הבית ועונה לבקש המעות.
384 ויקרא קדושים יט טו לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט 2 392 א מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עַוָּל, שנאוי, משוקץ, חרם תועבה, שהעול קרוי תועבה, שנאמר (דברים כה,טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" ותועבה קרוי חרם ושקץ, שנאמר (דברים ז,כו) "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ".
385 ויקרא קדושים יט טז אֲנִי ה' 8 416 א נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע.
386 ויקרא קדושים יט כ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה 2 387 א ואינן קדושין גמורין. ורז"ל למדו מכאן, למי שהוא במלקות שקורין הדיינין המלקין על הלוקה "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וגו' וְהִפְלָא ה'" וגו' (דברים כח,נח-נט). ופרשו בִּקֹּרֶת בקריאה תִּהְיֶה.
387 ויקרא קדושים יט כ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה 2 386 ל לפיכך אין חייבין עליה מיתה, שאין קדושיה קדושין. הא אם חֻפָּשָׁה, קדושיה קדושין וחייבין עליה מיתה.
388 ויקרא קדושים יט כה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 389 א המבטיח אתכם על כך ונאמן לשמור אבטחתי.
389 ויקרא קדושים יט לא אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 391 א דעו מי אתם מחליפים במי.
390 ויקרא קדושים יט לד כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם 2 604 א ומום שבך אל תאמר לחברך.
391 ויקרא קדושים יט לד אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 429 א אלהיך ואלהיו אני.
392 ויקרא קדושים יט לה לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט 2 384 ל אם לדין, הרי כבר נאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט" וגו' (דברים טז,יט). ומהו המשפט השנוי כאן? היא המדה, המשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה, הרי הוא כמקלקל את הדין, וקרוי עול, שנאוי ומשוקץ, חרם, תועבה. וגורם לחמשה דברים האמורין בדיין: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומפיל את ישראל לחרב, ומסלק את השכינה ומגלה את ישראל מארצם.
393 ויקרא קדושים יט לו אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם 2 514 א על מנת כן. דבר אחר: אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירין בהן.
394 ויקרא קדושים כ ב מוֹת יוּמָת 6 468 א בבית דין, ואם אין כח בבית דין, עם הארץ מסייעין אותן.
395 ויקרא קדושים כ ז וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם 2 345 ל זו פרישות עבודה זרה.
396 ויקרא אמור כא א בְּנֵי אַהֲרֹן 3 397 א יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.
397 ויקרא אמור כא א בְּנֵי אַהֲרֹן 3 283 ל אף בעלי מומין במשמע. בְּנֵי אַהֲרֹן ולא בנות אהרן.
398 ויקרא אמור כא ב אֵלָיו 2 279 ל ולא גרושה.
399 ויקרא אמור כא ז וַחֲלָלָה 2 400 א שנולדה מן הפסולין שבכהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.
400 ויקרא אמור כא יד וַחֲלָלָה 2 399 ל שנולדה מן הפסולות לכהונה.
401 ויקרא אמור כא יז לֶחֶם אֱלֹהָיו 2 404 א מאכל אלוהיו. כל סעודה קרויה לחם, כמו (דניאל ה,א) "עֲבַד לְחֶם רַב".
402 ויקרא אמור כא יח שָׂרוּעַ 2 414 א שאחד מאבריו גדול מחברו: עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, או שוקו ארוך מחברו.
403 ויקרא אמור כא כ גָרָב 2 412 א זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ.
404 ויקרא אמור כא כא לֶחֶם אֱלֹהָיו 2 401 ל כל מאכל קרוי לֶחֶם.
405 ויקרא אמור כא כד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה 2 497 א המצוה הזאת.
406 ויקרא אמור כב ג וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו 2 317 ל וטומאת האדם עליו. יכול בבשר הכתוב מדבר, וְטֻמְאָתוֹ שלבשר עָלָיו ובטהור שאכל את הטמא הכתוב מדבר? על כרחך ממשמעו אתה למד, במי שטומאתו פורחת ממנו הכתוב מדבר, וזהו האדם שיש לו טהרה בטבילה.
407 ויקרא אמור כב ג וְנִכְרְתָה 4 38 ל יכול מצד זה לצד אחר, יכרת ממקומו ויתישב במקום אחר? תלמוד לומר אֲנִי ה' בכל מקום שאני.
408 ויקרא אמור כב ה לְכֹל טֻמְאָתוֹ 2 301 ל לרבות נוגע בזב וזבה ויולדת ומצורע.
409 ויקרא אמור כב טז וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם 2 410 א את עצמן יטעינו עון באכלם את קדשיהם, שהובדלו לשם תרומה וקדשו, ונאסרו עליהם. "במיכלהון בסואבה" שלא לצורך תרגמוהו כן.
410 ויקרא אמור כב טז וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם 2 409 ל זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" – הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" – הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).
411 ויקרא אמור כב יט לִרְצֹנְכֶם 3 425 א הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני, שיהא לכם לרצון, אפיימינט בלעז. ואיזהו הראוי לרצון? תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים, אבל בעולת העוף אינו צריך תמות וזכרות, ואינו נפסל במום אלא בחסרון אבר.
412 ויקרא אמור כב כב גָרָב 2 403 ל מין חזזית, וכן יַלֶּפֶת, כמו (שופטים טז,כט) "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן", שאוחזת בו עד יום מיתה שאין לה רפואה.
413 ויקרא אמור כב כב לֹא תַקְרִיבוּ 2 415 א לֹא תַקְרִיבוּ שלש פעמים, להזהיר על הקדשן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן.
414 ויקרא אמור כב כג שָׂרוּעַ 2 402 ל אבר גדול מחברו.
415 ויקרא אמור כב כה לֹא תַקְרִיבוּ 2 413 ל לו בעל מום. אף על פי שלא נאסרו מומין לקרבן בני נח אלא אם כן מחוסר אבר, תורה זו נוהגת בבמה שבשדות, אבל על המזבח במשכן לֹא תַקְרִיבוּ, אבל תמימים תקבלו מהם, לכך נאמר למעלה "אִישׁ אִישׁ" (כב,יח), לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל.
416 ויקרא אמור כב ל אֲנִי ה' 8 419 א דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.
417 ויקרא אמור כב לא וּשְׁמַרְתֶּם 2 588 א זו משנה.
418 ויקרא אמור כב לא וַעֲשִׂיתֶם 2 589 א זה המעשה.
419 ויקרא אמור כב לג אֲנִי ה' 8 450 א נאמן לשלם שכר.
420 ויקרא אמור כג ה בֵּין הָעַרְבָּיִם 2 140 ל משש שעות ולמעלה.
421 ויקרא אמור כג ח וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה 3 430 א הם המוספין האמורים בפרשת פינחס (במדבר כח-כט), ולא נאמרו כאן אלא לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
422 ויקרא אמור כג ח מְלֶאכֶת עֲבֹדָה 2 563 א אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה, וצריך חסרון כיס בבטול שלהן, כגון דבר האבד – בתורת כהנים (אמור פרשה יב פרק יד הלכה ח) דקתני: יכול אפילו חולו שלמועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו'.
423 ויקרא אמור כג י עֹמֶר 2 155 ל עשירית האיפה, כך היתה שמה, כמו (שמות טז,יח) "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר".
424 ויקרא אמור כג יא וְהֵנִיף 3 483 א כל תנופה מעלה ומוריד, מוליך ומביא. מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים.
425 ויקרא אמור כג יא לִרְצֹנְכֶם 3 379 ל אם תקריבו כמשפט זה, יהי לרצון לכם.
426 ויקרא אמור כג יא מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת 2 427 א מִמָּחֳרַת יום טוב ראשון שלפסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אינך יודע איזהו.
427 ויקרא אמור כג טו מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת 2 426 ל מִמָּחֳרַת יום טוב.
428 ויקרא אמור כג יח וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם 2 487 א כמשפט מנחה ונסכים המפורשים לכל בהמה בפרשת נסכים (במדבר כט,ג-ד) "שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל וְעִשָּׂרוֹן … לַכֶּבֶשׂ" זו היא המנחה, והנסכים "חֲצִי הַהִין … לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן" (במדבר כח,יד).
429 ויקרא אמור כג כב אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 442 א נאמן ליתן שכר.
430 ויקרא אמור כג כה וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה 3 431 א מוספין האמורין בחומש הפקודים.
431 ויקרא אמור כג כז וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה 3 421 ל מוספין האמורין בחומש הפקודים.
432 ויקרא אמור כג לה מִקְרָא קֹדֶשׁ 2 143 ל קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובכל שאר ימים טובים – במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה.
433 ויקרא אמור כג לז דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ 3 128 ל חוק הקצוב בחומש הפקודים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, הא אם עבר יומו בטל קרבנו.
434 ויקרא אמור כג לט שִׁבְעַת יָמִים 3 142 ל אם לא הביא בזה יביא בזה, יכול יהא מביאו כל שבעה? תלמוד לומר (כג,מא) "תָּחֹגּוּ אֹתוֹ" יום אחד במשמע ולא יותר. ולמה נאמר שבעה? לתשלומין, אם לא חג ביום הראשון, חוגג שאר הימים.
435 ויקרא אמור כד ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 3 476 א זו היא פרשת מצות הנרות, ופרשת "ואתה תצוה" (שמות כז,כ-כא) לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צרך המנורה. וכן משמעו: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך.
436 ויקרא אמור כד ב תָּמִיד 3 215 ל מלילה ללילה, כמו "עֹלַת תָּמִיד" (שמות כט,מב) שאינה אלא מיום ליום.
437 ויקרא אמור כד ז וְהָיְתָה 2 438 א הלבונה הזאת ללחם לאזכרה, שאין אזכרה מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיה לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה בקומץ, שהיא אזכרה למנחה.
438 ויקרא אמור כד ט וְהָיְתָה 2 437 ל המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה היא.
439 ויקרא אמור כד יא שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי 2 440 א שבחן שלישראל שפרסמה הכתוב, לומר שהיא לבדה היתה בהם זונה.
440 ויקרא אמור כד יא שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי 2 439 ל דהות פטפטה: שלם עלך, שלם עלך, שואלת בשלום כל אדם.
441 ויקרא אמור כד יד כָּל הָעֵדָה 3 535 א במעמד כָּל הָעֵדָה, מכאן ששלוחו שלאדם כמותו.
442 ויקרא אמור כד כב אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 449 א אלהי כולכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים.
443 ויקרא בהר כה ט וְהַעֲבַרְתָּ 3 553 א לשון הכרזה, כמו (שמות לו,ו) "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה".
444 ויקרא בהר כה כט וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ 2 445 א לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה, הוצרך לפרש בזו שהוא חילוף – אם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, לאחר מכאן אינו גואלה.
445 ויקרא בהר כה כט וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ 2 444 ל שלבית.
446 ויקרא בהר כה כט יָמִים 3 641 א ימי שנה שלמה קרוין יָמִים, וכן (בראשית כד,נה) "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר".
447 ויקרא בהר כה לא גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ 2 448 א מיד אם רצה, ובזו יפה כחן מכח שדות, שהשדות אינן נגאלות עד שתי שנים.
448 ויקרא בהר כה מח גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ 2 447 ל מיד, ולא תניחהו שיטמע.
449 ויקרא בהר כה נה אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 451 א כל המשתעבד בהם מלמטה כאלו הוא משעבד למעלה.
450 ויקרא בהר כו ב אֲנִי ה' 8 512 א נאמן לשלם שכר למקיים מצותי וליפרע לעובר על מצותי.
451 ויקרא בחוקותי כו יג אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 515 א כדי אני שתאמינו בי שאני אעשה לכם כל אלה, שהרי הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ועשיתי לכם ניסים גדולים.
452 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם 2 458 א כמו וצותי.
453 ויקרא בחוקותי כו טז-יז הַשַּׁחֶפֶת 2 459 א חולי שמשחף את הבשר, דומה לנפוח שכל גופו נראה נפוח ומראית פניו זעופה.
454 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וּזְרַעְתֶּם לָרִיק 2 460 א תזרעו ולא תצמח, ואם תצמח וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.
455 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְנָתַתִּי פָנַי 2 368 ל פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי להרע לכם.
456 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם 2 461 א כמשמעו, ושלטו בכם.
457 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְנַסְתֶּם 2 462 א מפני אימה.
458 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם 2 452 ל שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצלכם, אביא עליכם אחרת ואסמכה לה.
459 ויקרא בחוקותי כו טז-יז הַשַּׁחֶפֶת 2 453 ל יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה, אבל בשרו שמור עליו, תלמוד לומר שַּׁחֶפֶת, מלמד שהוא נשחף, או עתים שהוא נשחף אבל גופו נח ואינו מקדיח, תלמוד לומר וְאֶת הַקַּדַּחַת, מלמד שהוא מקדיח ביותר, או עתים שהוא מקדיח, אבל סבור הוא שיחיה, תלמוד לומר מְכַלּוֹת עֵינַיִם, או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה, אבל אחרים סבורים בו שיחיה, תלמוד לומר וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ.
460 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וּזְרַעְתֶּם לָרִיק 2 454 ל זורעה ואינה מצמחת, ואם מצמחת באים אויבים ואוכלים אותה, שנאמר וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. הא כיצד? זורעה פעם ראשונה ואינה מצמחת, ובשנייה מצמחת ואויבין באין ומוצאין תבואה לימי המצור, ושבפנים מתים ברעב שלא לקטו תבואה אשתקד. דבר אחר: וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר, שאתה עמל בהן ומגדלן, והחט בא ומכלה אותן, וכן הוא אומר (איכה ב,כב) "אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם".
461 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם 2 456 ל שאינו מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם באין על ישראל אין מבקשין אלא מהגלוי, שנאמר (שופטים ו,ג-ד) "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ", אבל בשעה שאעמיד מכם ובכם, הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג,ג) "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ".
462 ויקרא בחוקותי כו טז-יז וְנַסְתֶּם 2 457 ל מפני אימה.
463 ויקרא בחוקותי כו כ לֹא יִתֵּן 2 125 ל משמש למטה ולמעלה אעץ ואפרי.
464 ויקרא בחוקותי כו כב וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם 2 465 א אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך, בהמה מנין? שנאמר (דברים לב,כד) וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם", הרי שתים. ומנין שממיתה בנשיכה? תלמוד לומר (דברים לב,כד) "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר". מה אלו נושכין וממיתין אף אלו נושכין וממיתין, וכבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, ערוד נושך וממית, כלב נושך וממית.
465 ויקרא בחוקותי כו כב וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם 2 464 ל אלו הקטנים.
466 ויקרא בחוקותי כז ב כִּי יַפְלִא 2 485 א יפרש בפיו.
467 ויקרא בחוקותי כז כה עֶשְׂרִים גֵּרָה 2 242 ל עֶשְׂרִים מעות, כך היו מתחלה, ולאחר מכאן הוסיפו שתות, ואמרו: שש מעה כסף לדינר, כ"ד מעות לסלע.
468 ויקרא בחוקותי כז כט מוֹת יוּמָת 6 187 ל הולך למות, לפיכך לא יפדה, ואין לו דמים ואין לו ערך.
469 במדבר במדבר א ב לְבֵית אֲבֹתָם 2 550 א אביו משבט אחד ואמו משבט אחר, ימנה על שבט אביו.
470 במדבר במדבר ב ב מִנֶּגֶד 3 661 א מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (ג,ד) "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה", במדה שיוכלו לבא זה לזה בשבת – משה אהרון ובניו והלויים חונים סמוך לו.
471 במדבר במדבר ג טז עַל פִּי ה' 4 506 א אמר משה לפני הקב"ה: היאך אני נכנס לבית כולן לתוך מחניהם לדעת המנין שליונקיהם? אמר לו הקב"ה: עשה אתה שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד פתח האהל, והשכינה קודמת לפניו, ובת קול יוצאה מן האהל ואומר: כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר עַל פִּי ה'.
472 במדבר במדבר ג כה מִכְסֵהוּ 2 475 א עורות תחשים ואלים.
473 במדבר במדבר ד ט נֵרֹתֶיהָ 2 268 ל לוציש בלעז, שנותנין בה השמן והפתילות.
474 במדבר במדבר ד טו וָמֵתוּ 2 221 ל שאם יגעו, חייבין מיתה בידי שמים.
475 במדבר נשא ד כה מִכְסֵהוּ 2 472 ל עורות האילים המאדמים.
476 במדבר נשא ה ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 3 558 א פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן ושמונה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גיטין בפרק הנזקין (ס.), ואילו הן: פרשת כהנים, ופרשת לויים, ופרשת טמאים, ופרשת שלוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה.
477 במדבר נשא ה ז בְּרֹאשׁוֹ 2 306 ל הוא הקרן שנשבע עליו.
478 במדבר נשא ה יג וְעֵד אֵין בָּהּ 2 479 א הא אם היה בָּהּ אפילו עד אחד שאמר נטמאת, לא היתה שותה.
479 במדבר נשא ה יג וְעֵד אֵין בָּהּ 2 478 ל בטומאה, אבל יש עדים לסתירה.
480 במדבר נשא ה טו מִנְחַת קְנָאֹת 2 481 א הוא הקמח הזה. קֶמַח לשן זכר.
481 במדבר נשא ה טו מִנְחַת קְנָאֹת 2 480 ל מעוררת עליה שתי קְנָאֹת: קנאת הבעל וקנאת המקום.
482 במדבר נשא ה יח לִפְנֵי ה' 8 609 א לשער ניקנור, הוא שער העזרה מזרחי, דרך כל הנכנסין.
483 במדבר נשא ה כה וְהֵנִיף 3 358 ל מוליך ומביא מעלה ומוריד. ואף היא מניפה עמו, שידה למעלה מידו של כהן.
484 במדבר נשא ה כו אַזְכָּרָתָהּ 2 288 ל היא הקומץ, שעל ידי הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה.
485 במדבר נשא ו ב כִּי יַפְלִא 2 466 ל יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא עצמו לידי ניאוף.
486 במדבר נשא ו ט בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ 2 352 ל בְּיוֹם הזאתו, או אינו אלא בשמיני שטהר לגמרי? תלמוד לומר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. יכול אפילו לא הזה? תלמוד לומר בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ.
487 במדבר נשא ו טו וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם 2 428 ל של עולה ושלשלמים, לפי שהיו בכלל שאר עולות ושלמים, ויצאו לידון בדבר החדש שיטענו לחם, החזירן לכללן, שיטענו נסכים כדין כל עולה ושלמים "חַלֹּת מַצּוֹת … וּרְקִיקֵי מַצּוֹת" (ויקרא ז,יב), עשר מכל מין ומן.
488 במדבר נשא ז יד עֲשָׂרָה זָהָב 2 491 א כתרגומו, משקל עֲשָׂרָה שקלי הקדש היה בה.
489 במדבר נשא ז יד מְלֵאָה קְטֹרֶת 2 492 א לא מצינו קְטֹרֶת יחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה.
490 במדבר נשא ז טו פַּר אֶחָד 3 493 א מיוחד שבעדרו.
491 במדבר נשא ז כ עֲשָׂרָה זָהָב 2 488 ל כנגד עשרת הדברות.
492 במדבר נשא ז כ מְלֵאָה קְטֹרֶת 2 489 ל גימטריא של קְטֹרֶת תרי"ג, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק.
493 במדבר נשא ז כא פַּר אֶחָד 3 223 ל כנגד אברהם (בראשית יח,ז) "וַיִּקַּח (פר) בֶּן בָּקָר".
494 במדבר נשא ז כד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי 3 56 ל היה הנשיא המקריב לשבט זבולון פלוני, וכן בכולן, אבל בנתנאל שנאמר בו הִקְרִיב (ז,יח), נופל הלשון לומר אחריו נָשִׂיא, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בו הקריב, נופל עליהן לשון נָשִׂיא לִבְנֵי פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני.
495 במדבר בהעלותך ח ד מִקְשָׁה 3 498 א בטדיץ בלעז, כמו (דניאל ה,ו) "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" עשאה של ככר זהב ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתקנן, ולא נעשית אברים על ידי חבור.
496 במדבר בהעלותך ט ב בְּמוֹעֲדוֹ 2 561 א ואפילו בשבת, אף בטומאה.
497 במדבר בהעלותך ט ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה 2 405 ל מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (ויקרא כג,מד) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'"? אלא כששמע פרשת מועדות בסיני, אמרה להן, וחזר והזהירן בשעת מעשה.
498 במדבר בהעלותך י ב מִקְשָׁה 3 207 ל מן העשת נעשה, והיה מקישו בקרנס.
499 במדבר בהעלותך י יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי 2 21 ל נמצאת אתה אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם, ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה.
500 במדבר בהעלותך י כח אֵלֶּה מַסְעֵי 2 569 א זה סדר מסעיהם.
501 במדבר בהעלותך יב א הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית 2 503 א מגיד שהכל מודין ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.
502 במדבר בהעלותך יב א כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח 2 504 א מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביופי ואינה נאה במעשים, במעשים ולא ביופי, וזו נאה בכל.
503 במדבר בהעלותך יב א הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית 2 501 ל על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה כושי, כדי שלא ישלוט בו עין הרע.
504 במדבר בהעלותך יב א כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח 2 502 ל ועתה גרשה.
505 במדבר בהעלותך יב יג לֵאמֹר 9 554 א מה תלמוד לומר לֵאמֹר? אמר לו: השיבני על דברי אם אתה מרפא אותה אם לאו. עד שהשיבו: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בארבע מקומות בקש משה לפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת" (כז,טו-טז), כיוצא בו "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג,כג), כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" (שמות ו,יב). מה תלמוד לומר לֵאמֹר? השיבני אם תגאלם אם לאו. עד שהשיב לו: "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו,א).
506 במדבר שלח יג ג עַל פִּי ה' 4 570 א ברשות.
507 במדבר שלח יד יז-יח וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה 2 260 ל מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
508 במדבר שלח יד כא חַי אָנִי 2 509 א לשון שבועה חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ.
509 במדבר שלח יד כח חַי אָנִי 2 508 ל לשון שבועה.
510 במדבר שלח יד לג אַרְבָּעִים שָׁנָה 2 159 ל לא מת אחד מהם פחות מבן ששים שנה, לכך נגזר אַרְבָּעִים שָׁנָה שיהו אותם שלבני שנת עשרים מגיעין לכלל שישים. ושנה ראשונה היתה בכלל ואף על פי שקדמה לשלוח מרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזהו שנאמר (שמות לב,לד) "וּבְיוֹם פָּקְדִי" במרגלים "וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד) זו, אף כאן נאמר (יד,לד) "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" ולא נאמר עונכם, שתי עונות: אחד במרגלים ו[אחד] בעגל. וחשב להם במניין זה מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לכלל שישים, מתו אותם של בני עשרים.
511 במדבר שלח טו ל בְּיָד רָמָה 2 149 ל במזיד.
512 במדבר שלח טו מא אֲנִי ה' 8 131 ל נאמן לשלם שכר.
513 במדבר שלח טו מא אֱלֹהֵיכֶם 2 108 ל נאמן ליפרע.
514 במדבר שלח טו מא אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם 2 393 ל על מנת כן פדיתי אֶתְכֶם, שתקבלו גזרותי.
515 במדבר שלח טו מא אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם 13 344 ל עוד למה נאמר? שלא יאמרו מפני מה אמר הקב"ה לנו שנעשה ונטול שכר, לא עושין ולא נוטלין שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר (יחזקאל כ,לג) "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה … אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". דבר אחר: למה נאמר בפרשת ציצית יציאת מִצְרַיִם? אֲנִי הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה שלבכור לטיפה שאינה שלבכור, אני הוא עתיד להבחין וליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ומיסודו שלרבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? לומר לך, המחלל שבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה כנגד כל המצות. וכן הוא אומר (נחמיה ט,יג-יד) "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ … וַתִּתֵּן לָהֶם … וְתוֹרוֹת … וּמִצְוֹת … וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם". ואף פרשת ציצית למה נסמכה לאלו? לפי שאף היא שקלה הכתוב ככל התורה כולה וככל המצות, שנאמר "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (טו,מ), "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (טו,לט). "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (טו,לח) כנגד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט,ד).  "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כב,יב) ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש. כנגד ארבע לשונות שנאמרו במצרים: וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", (שמות ו,ו), "וְלָקַחְתִּי" (שמות ו,ז). פְּתִיל תְּכֵלֶת (טו,לח) על שם שיכול בכורות. תרגום שיכול "תיכלא", ומכתם היתה בלילה, וכן צבע תְּכֵלֶת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטין שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.
516 במדבר קרח טז א וַיִּקַּח קֹרַח 2 517 א פרשה זו נדרשת יפה במדרש תנחומא.
517 במדבר קרח טז א וַיִּקַּח קֹרַח 2 516 ל לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לערער על הכהונה, וזהו שתרגם אנקלוס "ואיתפליג", נחלק משאר העדה להחזיק במחלקת, וכן (איוב טו,יב) "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ", לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.
518 במדבר קרח טז ג רַב לָכֶם 2 519 א הרבה יותר מדאי לקחתם גדולה לעצמכם.
519 במדבר קרח טז ו-ז רַב לָכֶם 2 518 ל דבר גדול נטלתם לעצמכם לחלוק על המקום.
520 במדבר קרח טז כב אֱלֹהֵי הָרוּחֹת 2 555 א יודע המחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם אם סרחה מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולן, אבל אתה, גלויות לפניך כל מחשבות, ותדע מי החוטא.
521 במדבר קרח טז כה וַיֵּלֶךְ 2 522 א משה אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, להודיע רשעתן שאף על פי שהלך משה ברגליו אצלן הרשעים, קשין לרצות, ולא רצו לרצות ולצאת מאהליהם ועמדו פתח אהליהם נגדו. כשראה משה כך, אמר: עד כאן היה עלי לעשות.
522 במדבר קרח טז כה וַיֵּלֶךְ 2 521 ל משה, מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
523 במדבר קרח יח ח לְמָשְׁחָה 2 234 ל לגדולה.
524 במדבר קרח יח יט בְּרִית מֶלַח 2 525 א כרת בְּרִית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים.
525 במדבר קרח יח יט בְּרִית מֶלַח 2 524 ל כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם.
526 במדבר קרח יח לב וְלֹא תָמוּתוּ 2 326 ל הא אם תחללו תָמוּתוּ, ואם לא תחללו, לא תָמוּתוּ.
527 במדבר חקת יט ב וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ 2 532 א לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר.
528 במדבר חקת יט ג אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן 2 533 א מצותה בסגן.
529 במדבר חקת יט ג אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 2 353 ל חוץ לשלש מחנות.
530 במדבר חקת יט ז אֶל הַמַּחֲנֶה 2 567 א למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי, ומצורע חוץ לשלש.
531 במדבר חקת יט ט חַטָּאת הִוא 2 305 ל לשון חטוי, כפשוטו. ומדרשו: קראה הכתוב חַטָּאת, לומר שהיא כקדשים ליאסר בהנאה.
532 במדבר חקת יט ב-ט וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ 2 527 ל משלהם, כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל, כך יביאו זו לכפרה עליהן.
533 במדבר חקת יט ב-ט אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן 2 528 ל כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נתנה לו עבודה זו, שאין קטיגור נעשה סניגור.
534 במדבר חקת יט ב-ט לְמִשְׁמֶרֶת 3 156 ל כשם שפשע העגל שמור לכל הדורות לפורענות, שאין לך פקודת עון שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב,לד) "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם", וכשם שהעגל טמא כל העסוקין בו, כך טמא כל העוסק בפרה. וכשם שנטהרו באפרו, כדכתיב (שמות לב,כ) "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם", כך וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת (יט,יז).
535 במדבר חקת כ א כָּל הָעֵדָה 3 538 א השלמה, שכבר מתו מתי מדבר, ואלו פרשו לחיים.
536 במדבר חקת כ י הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה 2 537 א לפי שלא היו מכירין בו, לפי שהלך הַסֶּלַע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק, והיו ישראל אומרים: מה לכם, מאי זה סלע תוציאו? לכך אמר להם: הַמֹּרִים, סרבנים. דבר אחר: הַמֹּרִים – שוטים בלשון יוני הַמֹּרִים. דבר אחר: מורים את מוריהן.
537 במדבר חקת כ י הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה 2 536 ל שלא נצטוינו עליו, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?
538 במדבר חקת כ כב כָּל הָעֵדָה 3 441 ל כולה שלמה ועומדת ליכנס לארץ, שלא היו בהן מאותן שנגזרה גזרה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהם "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד,ד).
539 במדבר חקת כ כה קַח אֶת אַהֲרֹן 3 319 ל קחנו בדברים שלניחומין, אמור לו: אשריך שכתרך נתון לבנך בחייך, מה שאין אני זכאי לכך.
540 במדבר חקת כא א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי 2 571 א שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כו', כדאיתא בראש השנה (ג.). ועמלק רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות.
541 במדבר חקת כא יא בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים 2 572 א לא ידעתי למה נקרא שמם עיים? ועי לשון חרבה הוא, דבר הטאוט במטאטא השמד. והעי"ן בו יסוד לבדה, והוא לשון יעים "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח,יז).
542 במדבר חקת כא יז-כ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה 2 547 א כתרגומו. פסגה לשון גובה, וכן (תהלים מח,יד) "פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ".
543 במדבר חקת כא כז עַל כֵּן 2 631 א עַל אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב.
544 במדבר חקת כא לד אַל תִּירָא אֹתוֹ 2 585 א שהיה משה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדר לעומר וחבריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג,יא) "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים".
545 במדבר בלק כב ד בָּעֵת הַהִוא 4 582 א לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון, מנוהו עליהן לצרך שעה.
546 במדבר בלק כב יט גַּם אַתֶּם 2 144 ל פיו הכשילו, גַּם אַתֶּם סופכם ללכת בפחי נפש כראשונים.
547 במדבר בלק כג יד רֹאשׁ הַפִּסְגָּה 2 542 ל בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק פרצה שעתידין להפרץ משם, ששם משה קבור, כסבור ששם תחול עליהם קללה זו, וזו הפרצה שאני רואה, שמא עתידה להתקלל שם.
548 במדבר בלק כד ו נָטַע ה' 2 549 א בגן עדן. דבר אחר: כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כשמים המתוחין כאהל.
549 במדבר בלק כד ו נָטַע ה' 2 548 ל לשון נטיעה מצינו באהלים "וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא,מה) ולשון זה אינו כן, שאם כן, היה לו לינקד כאהלים.
550 במדבר פנחס כו ב לְבֵית אֲבֹתָם 2 469 ל על שבט האב יתיחסו ולא על שבט האם.
551 במדבר פנחס כז ב לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר 2 552 א מגיד שלא עמדו בפניהם אלא בשנת ארבעים, אחר שמת אהרן.
552 במדבר פנחס כז ב לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר 2 551 ל אפשר מֹשֶׁה לא ידע, אֶלְעָזָר ידע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנן אמר משמו של ר' אלעזר: בבית המדרש היו יושבין, ועמדו לפני כולן.
553 במדבר פנחס כז ז וְהַעֲבַרְתָּ 3 145 ל לשון עברה, שמי שאינו מניח לו בן ליורשו, הקב"ה ממלא עליו עברה. דבר אחר: על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, לפי שבנה ובעלה יורשין אותה וש"לֹא תִסֹּב" (לו,ז) לא נצטוה אלא לאותו הדור, וכן (כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" בכולן אמר "וּנְתַתֶּם" (כז,ט-י), וכאן אמר וְהַעֲבַרְתֶּם.
554 במדבר פנחס כז טו לֵאמֹר 9 587 א אמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנס עליהם אם לאו.
555 במדבר פנחס כז טז אֱלֹהֵי הָרוּחֹת 2 520 ל למה נאמר? אמר לפניו: רבונו שלעולם, גלוי לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה. מנה עליהן מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
556 במדבר פנחס כז כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ 2 557 א זה קירון עור פנים.
557 במדבר פנחס כז כ וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ 2 556 ל ולא כל הודך, ומצינו למדין (בבא בתרא עה.): פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה.
558 במדבר פנחס כח ב צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל 3 435 ל מה אמור למעלה (כז,טז)? "יִפְקֹד ה'" וגו', אמר לו הקב"ה: עד שאתה מצוני עליהם, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה כו', כדאיתא בסיפרי (שיר השירים רבה א,ג).
559 במדבר פנחס כח ב לַחְמִי 2 560 א אלו האימורין, וכן הוא אומר (ויקרא ג,טז) "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה".
560 במדבר פנחס כח ב לַחְמִי 2 559 ל סעודתי, כמו (דניאל ה,א) "עֲבַד לְחֶם רַב".
561 במדבר פנחס כח ב בְּמוֹעֲדוֹ 2 496 ל שכל יום הוא מועד התמידין.
562 במדבר פנחס כח יב וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים 2 356 ל כמשפט נסכי פר שהן קצובין בפרשת נסכים (במדבר טו,ט).
563 במדבר פנחס כח יח מְלֶאכֶת עֲבֹדָה 2 422 ל אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המותרת בחולו של מועד אסורה ביום טוב.
564 במדבר מטות ל ב זֶה הַדָּבָר 2 321 ל משה נתנבא ב"כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות יא,ד), והנביאים נבאו ב"כֹּה אָמַר ה'" (יהושע כד,ב), מוסף עליהן משה שנתנבא בלשון זֶה הַדָּבָר. דבר אחר: זֶה הַדָּבָר מיעוט הוא, שהחכם אומר בלשון התרה, והבעל אומר בלשון הפרה, ואם אמר הבעל בלשון התרה והחכם בלשון הפרה, אינו מופר ואינו מותר כלל.
565 במדבר מטות לא ג אֲנָשִׁים 3 579 א ‏צדיקים, וכן (שמות יז,ט) "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים", וכן (דברים א,טו) "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים".
566 במדבר מטות לא יט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 4 645 א שלא תכנסו לעזרה.
567 במדבר מטות לא כד אֶל הַמַּחֲנֶה 2 530 ל מחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שלוח ממחנה לויה וממחנה ישראל.
568 במדבר מטות לא נ וְכוּמָז 2 271 ל דפוס של בית הרחם, לכפר על הרהור הלב של בנות מדין.
569 במדבר מסעי לג א אֵלֶּה מַסְעֵי 2 500 ל למה נכתבו אלו המסעות? להודיעך חסדיו שלמקום, שאף על פי שגזר עליהן לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלין ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היה להן מנוחה, שהרי אין כאן אלא מ"ב מסעות, צא מהן י"ד מסעות שכולן היו בשנה ראשונה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (יב,טז) "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת", ומה כתיב אחריו? (יג,ב) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וכן הוא אומר (לג,יח) "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", למדת שהיא במדבר פארן. ועוד, צא מהם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת ארבעים, נמצא שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זהו מיסודו שלר' משה הדרשן. ור' תנחומא (מדרש תנחומא מסעי סימן ג) דרש: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאתו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר לו: כאן ישבנו, כאן ארע לנו דבר פלוני, כאן חששת את ראשך.
570 במדבר מסעי לג לח עַל פִּי ה' 4 671 א שמת בנשיקה.
571 במדבר מסעי לג מ וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי 2 540 ל כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני כבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל, לכך חזר וכתבה.
572 במדבר מסעי לג מד בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים 2 541 ל לשון חרבה וגלים, כמו (מיכה א,ו) "לְעִי הַשָּׂדֶה".
573 במדבר מסעי לד ז תְּתָאוּ 2 574 א תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הֹר הָהָר.
574 במדבר מסעי לד ז תְּתָאוּ 2 574 ל לשון סבה, כמו (מלכים א' יד,כח) "אֶל תָּא הָרָצִים" ותא הוא השער, יציע שקורין אפנדיץ שהוא מוסב ומשופע.
575 במדבר מסעי לה כט בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם 2 318 ל למד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ.
576 דברים דברים א א אֵלֶּה הַדְּבָרִים 2 170 ל לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו להקב"ה, סתם את הַדְּבָרִים והזכירן ברמז, מפני כבודן של יִשְׂרָאֵל.
577 דברים דברים א א בָּעֲרָבָה 2 578 א בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.
578 דברים דברים א ז בָּעֲרָבָה 2 577 ל זה מישור שליער.
579 דברים דברים א יג אֲנָשִׁים 3 613 א וכי תעלה על דעתך נשים? מה תלמוד לומר אֲנָשִׁים? צדיקים.
580 דברים דברים א טו שָׂרֵי אֲלָפִים 2 165 ל אחד ממונה על אלף.
581 דברים דברים א טו וְשֹׁטְרִים 2 635 א מניתי עליכם לְשִׁבְטֵיכֶם, אלו הכופתים ומכים ברצועה על פי הדיינים.
582 דברים דברים א טז בָּעֵת הַהִוא 4 586 א משמיניתים אמרתי להם: אין עכשו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשו הרי אתם משועבדין לצבור.
583 דברים דברים א ל יִלָּחֵם לָכֶם 2 150 ל בשבילכם.
584 דברים דברים א לז הִתְאַנַּף 2 590 א נתמלא רוגז.
585 דברים דברים ג ב אַל תִּירָא אֹתוֹ 2 544 ל ובסיחון לא הוצרך לומר אַל תִּירָא אֹתוֹ? אלא ירא היה משה שמא תעמוד לו זכות ששמש את אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" – הוא עוג.
586 דברים ואתחנן ג כג בָּעֵת הַהִוא 4 603 א לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דמיתי שמא הותר הנדר.
587 דברים ואתחנן ג כג לֵאמֹר 9 593 א זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.
588 דברים ואתחנן ד ו וּשְׁמַרְתֶּם 2 417 ל זו משנה.
589 דברים ואתחנן ד ו וַעֲשִׂיתֶם 2 418 ל כמשמעו.
590 דברים ואתחנן ד כא הִתְאַנַּף 2 584 ל נתמלא רוגז.
591 דברים ואתחנן ד לא לֹא יַרְפְּךָ 3 592 א מלהחזיק לך בידיו.
592 דברים ואתחנן ד לא לֹא יַרְפְּךָ 3 654 א לא יפעיל, לא יתן לך רפיון, לא יפרישך מאצלו, וכן (שיר השירים ג,ד) "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ", שלא ננקד אֶרְפֶנו, לפי שכל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כגון (ט,יד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי", התרפה ממני, "הַרְפֵּה לָהּ" (מלכים ב' ד,כז), תן לה רפיון.
593 דברים ואתחנן ה ה לֵאמֹר 9 632 א מוסב על (ה,ד-ה) "דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם".
594 דברים ואתחנן ה ז עַל פָּנָי 2 179 ל בכל מקום שאני שם, וזהו כל העולם. דבר אחר: כל זמן שאני קיים. כבר פרשתי כל עשרת הדברות בפרשת וישמע יתרו (שמות כ).
595 דברים ואתחנן ה יב כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ 3 597 א קודם מתן תורה במרה.
596 דברים ואתחנן ה טו וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ 3 633 א על מנת כן פדאך שתהא לו עֶבֶד ותשמור מצותיו.
597 דברים ואתחנן ה טז כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ 3 640 א אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה, [שנאמר] (שמות טו,כה) "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט".
598 דברים ואתחנן ו יב מִבֵּית עֲבָדִים 2 176 ל כתרגומו "מבית עבדותא", שהייתם עֲבָדִים שם.
599 דברים ואתחנן ו יט כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' 3 134 ל והיכן דִּבֶּר? "וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם" (שמות כג,כז).
600 דברים ואתחנן ו כ כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר 2 148 ל יש מָחָר שהוא אחר זמן.
601 דברים עקב ז יג שְׁגַר אֲלָפֶיךָ 2 653 א ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה.
602 דברים עקב ז כ הַצִּרְעָה 2 201 ל מין שרץ, שהיתה זורקת בהן מרה ומסמא עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים.
603 דברים עקב י א בָּעֵת הַהִוא 4 545 ל לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר: "פְּסָל לְךָ" ואחר כך "וְעָשִׂיתָ … אֲרוֹן", ואני עשיתי ארון תחלה, לפי שאמרתי כשאבא והלוחות בידי, היכן אניחם? ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להן למלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן תחלה ואחר כך ארון וכלים. נמצא זה ארון אחר, וזהו שהיה יוצא עמהן למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה.
604 דברים עקב י יט כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם 2 390 ל ומום שבך אל תאמר לחברך.
605 דברים עקב יא טז אֱלֹהִים אֲחֵרִים 2 178 ל שהם אחרים לעובדיהן, צועק אליו ולא עונה, נמצא עשוי לו כאחר.
606 דברים ראה יב יג הִשָּׁמֶר לְךָ 2 610 א ליתן לא תעשה על הדבר.
607 דברים ראה יב טו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל 2 608 א שאין קרבן בא מהן.
608 דברים ראה יב טו כַּצְּבִי וְכָאַיָּל 2 607 ל לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקיבה.
609 דברים ראה יב יח לִפְנֵי ה' 8 638 א לפנים מן החומה.
610 דברים ראה יב יט הִשָּׁמֶר לְךָ 2 606 ל ליתן לא תעשה על הדבר.
611 דברים ראה יב כד לֹא תֹּאכְלֶנּוּ 2 612 א אזהרה לדם התמצית.
612 דברים ראה יב כה לֹא תֹּאכְלֶנּוּ 2 611 ל אזהרה לדם האברים.
613 דברים ראה יג יד אֲנָשִׁים 3 565 ל ולא נשים.
614 דברים ראה יד ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה 2 623 א קדושת עצמך מאבותיך, ועוד "וּבְךָ בָּחַר ה'".
615 דברים ראה יד ו מַפְרֶסֶת 2 331 ל כתרגומו "סדיקא".
616 דברים ראה יד ו פַּרְסָה 3 137 ל פלנטה.
617 דברים ראה יד ו וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע 2 333 ל חלוקה בשני צפרנים. שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים, והיא טמאה.
618 דברים ראה יד ו בַּבְּהֵמָה 2 335 ל משמע – מה שתמצא בַּבְּהֵמָה אכול, מכאן למדה תורה שהשליל מותר בשחיטת אמו.
619 דברים ראה יד ח וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ 2 338 ל פרשו רז"ל ברגל, שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהו מוזהרין כל השנה? תלמוד לומר (ויקרא כא,א) "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים". ומה טומאת מת חמורה, כהנים מוזהרין, ישראל אין מוזהרין, טומאת נבלות קלה לא כל שכן.
620 דברים ראה יד טז וְהַתִּנְשָׁמֶת 2 343 ל קלבא שוריץ.
621 דברים ראה יד יז הַשָּׁלָךְ 2 341 ל שולה דגים מן הים.
622 דברים ראה יד יט שֶׁרֶץ הָעוֹף 2 342 ל הן הנמוכין הרוחשין על הארץ, כגון זבובין וצרעין ויתושין וחגבין טמאין, הן קרוין שֶׁרֶץ.
623 דברים ראה יד כא כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה 2 614 ל קדש עצמך במותר לך, דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור, אין אתה רשאי להתירן בפניהן.
624 דברים ראה יד כא לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי 2 267 ל שלש פעמים – פרט לחיה, ועוף ובהמה טמאה.
625 דברים ראה טו א מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים 2 655 א יכול שֶׁבַע שָׁנִים לכל מלוה ומלוה? תלמוד לומר (טו,ט) "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע", ואם אתה אומר שֶׁבַע שָׁנִים למלוה של כל אחד ואחד, היאך "קָרְבָה"? הא למדת שֶׁבַע שָׁנִים למנין שְׁמִטָּה.
626 דברים ראה טו ה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע 2 153 ל אז "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" (טו,ד). שמע קימעא משמיעין אותו הרבה.
627 דברים ראה טו ו כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ 2 652 א והיכן דִּבֶּר לָךְ? "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר" (כח,ג).
628 דברים ראה טו ח לוֹ 2 630 א זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב,יח) "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".
629 דברים ראה טו ט וְהָיָה בְךָ חֵטְא 2 646 א מכל מקום, ואפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר? ללמדך שממהר ליפרע מן הקורא ממי שאינו קורא.
630 דברים ראה טו י לוֹ 2 628 ל בינך לבינו.
631 דברים ראה טו יא עַל כֵּן 2 543 ל מפני כֵּן.
632 דברים ראה טו יא לֵאמֹר 9 171 ל לטובתך אני משיאך עצה זו.
633 דברים ראה טו טו וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ 3 634 א והענקתי ושניתי לך בזת מִצְרַיִם ובזת הים, אף אתה הענק ושנה לו.
634 דברים ראה טז יב וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ 3 596 ל על מנת כן פדיתיך, שתשמור ותעשה את כל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.
635 דברים שופטים טז יח וְשֹׁטְרִים 2 581 ל ממונים אחר מצותן שלדיינין ומכין עליו במקל וברצועה עד שיקבל עליו את הדין שלשופט.
636 דברים שופטים יז ד נָכוֹן 3 102 ל מכוון העדות.
637 דברים שופטים יח א-ב אִשֵּׁי ה' 2 298 ל קדשי המקדש.
638 דברים שופטים יט יז לִפְנֵי ה' 8 25 ל יהא דומה להן כאלו עומדין לפני המקום, שנאמר (תהלים פב,א) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט".
639 דברים שופטים כ א כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה 2 642 א סמך הכתוב יציאת מלחמה בכאן, לומר שאין מחוסר אבר יוצא לַמִּלְחָמָה. דבר אחר: לומר לך שאם עשית משפט, מובטח אתה שאם תצא למלחמה אתה נוצח, וכן דוד אומר (תהלים קיט,קכא) "עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי".
640 דברים שופטים כ יז כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ 3 595 ל לרבות הגרגשי.
641 דברים שופטים כ יט יָמִים 3 59 ל שנים.
642 דברים כי תצא כא י כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה 2 639 ל במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, שנאמר בהן (כ,טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".
643 דברים כי תצא כא יח וְיִסְּרוּ אֹתוֹ 2 644 א מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. דברים בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אינו חייב עד שיגנוב משל אָבִיו ואוכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר (כא,כ) "זוֹלֵל וְסֹבֵא" ואומר (משלי כג,כ) "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ". ובן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נהרג על שם סופו, ירדה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אָבִיו ומבקש למודו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, על כן אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב.
644 דברים כי תצא כב יח וְיִסְּרוּ אֹתוֹ 2 643 ל מלקות.
645 דברים כי תצא כג יג מִחוּץ לַמַּחֲנֶה 4 296 ל חוץ לענן.
646 דברים כי תצא כד טו וְהָיָה בְךָ חֵטְא 2 629 ל מכל מקום, אלא שממהרים ליפרע על יד הקורא.
647 דברים כי תצא כד כא לֹא תְעוֹלֵל 2 381 ל מצאת בו עוללות לא תקחם. ואי זה עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לו אחד מהן, הרי הן לבעל הבית. וראיתי בתלמוד ירושלמי (פאה ז,ג) אי זהו כתף? פסיגין זה על גב זה. נטף? אלו התלויות בשדרה ויורדות.
648 דברים כי תצא כה ח וְאָמַר 2 660 א בלשון הקדש, ואף היא דבורה בלשון הקדש.
649 דברים כי תצא כה יג לֹא יִהְיֶה לְךָ 2 177 ל אם עשית כן, לֹא יִהְיֶה לְךָ כלום.
650 דברים כי תבוא כו ב מֵרֵאשִׁית 2 651 א ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא משבעה מינין בלבד. נאמר כאן ארץ (כו,א) ונאמר להלן (ח,ח) "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה" וגו', מה להלן משבעה מינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח הארץ. "זֵית שֶׁמֶן" (ח,ח) זית אגורי ששמנו אגור בתוכו, "וּדְבָשׁ" (ח,ח) זו דבש תמרים.
651 דברים כי תבוא כו ב מֵרֵאשִׁית 2 650 ל אדם יורד לתוך שדהו, רואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ואומר: הרי זו בכורים.
652 דברים כי תבוא כו יח כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ 2 627 ל "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט,ה).
653 דברים כי תבוא כח ד שְׁגַר אֲלָפֶיךָ 2 601 ל ולדי בקרך שהבהמה משגרת ממעיה.
654 דברים וילך לא ו לֹא יַרְפְּךָ 3 591 ל לֹא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו.
655 דברים וילך לא י מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים 2 625 ל בשנה ראשונה של שמטה.
656 דברים האזינו לב יג-יד יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ 2 657 א כל המקרא כתרגומו.
657 דברים האזינו לב יג-יד יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ 2 656 ל על שם שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
658 דברים האזינו לב כה וּמֵחֲדָרִים אֵימָה 2 659 א כשבורח ונמלט מן החרב, חדרי לבו נוקפין עליו והוא מת. דבר אחר: וּמֵחֲדָרִים אֵימָה בבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר (ירמיהו ט,כ) "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ", וכן תרגם אנקלוס "ומתווניא הרגת מותא". דבר אחר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב על מה שעשיתם בחוץ, שנאמר (ירמיהו יא,יג) "וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת".
659 דברים האזינו לב כה וּמֵחֲדָרִים אֵימָה 2 658 ל על מה שעשיתם בחדרים, שנאמר (יחזקאל ח,יב) "אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ".
660 דברים האזינו לב לז וְאָמַר 2 648 ל הקב"ה.
661 דברים האזינו לב נב מִנֶּגֶד 3 48 ל מרחוק, כי אם לא תראנה עכשו, לא תראנה עוד בחייך כי שָׁמָּה לֹא תָבוֹא. וידעתי כי היא חביבה עליך, על כן אני אומר לך (לב,מט) "עֲלֵה … וּרְאֵה" את הארץ.
662 דברים וזאת הברכה לג ג-ד כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ 2 665 א נפשות הצדיקים גנוזות אתו, כענין שנאמר (שמואל א' כה,כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ".
663 דברים וזאת הברכה לג ג-ד וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ 2 666 א הרי ראויין לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר בסיני. תֻּכּוּ לשון פועלו, הותווכו לתוך מרגלותיך.
664 דברים וזאת הברכה לג ג-ד יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ 2 667 א נשאו עליהן עול תורתך.
665 דברים וזאת הברכה לג ג-ד כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ 2 662 ל הצדיקים דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם.
666 דברים וזאת הברכה לג ג-ד וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ 2 663 ל מתמצעין ומתכנסין תחת צלך.
667 דברים וזאת הברכה לג ג-ד יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ 2 664 ל מקבלין גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה הם הדברים: תּוֹרָה אשר צִוָּה לָנוּ ה' על ידי מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה היא לקהלת יַעֲקֹב, אחזנוה ולא עזבנוה.
668 דברים וזאת הברכה לג ה וַיְהִי 3 51 ל הקב"ה.
669 דברים וזאת הברכה לג טז נְזִיר אֶחָיו 2 121 ל שפירש מאחיו במכירתו.
670 דברים וזאת הברכה לד א עַד דָּן 2 32 ל הראהו בני דָּן עובדי עבודה זרה, שנאמר (שופטים יח,ל) "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל", והראהו שמשון שעתיד לצאת מדן להושיע את ישראל.
671 דברים וזאת הברכה לד ה עַל פִּי ה' 4 671 ל בנשיקה.