דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה (לפי דפוס רומא) – מיון לפי א"ב

חומש	פרשה	פרק	פסוק	דיבור המתחיל	פירש"י
ויקרא	ויקרא	ב	ב	אַזְכָּרָתָהּ	הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח.
במדבר	נשא	ה	כו	אַזְכָּרָתָהּ	היא הקומץ, שעל ידי הקטרתו המנחה באה לזכרון לגבוה.
בראשית	תולדות	כח	ט	אֲחוֹת נְבָיוֹת	ממשמע שנאמר (כה,יג) "בַּת יִשְׁמָעֵאל" איני יודע שהיא אֲחוֹת נְבָיוֹת? אלא שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואין והשיאה נביות אחיה. למדנו שהיה יעקב באותו פרק בן שישים ושלש שנה, שהרי ישמעאל היה בן שבעים וארבע שנה כשנולד יעקב ושנותיו מאה שלשים ושבע, שנאמר (כה,יז) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל" וגו' ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כן בא לחרן, שהרי לא שהא בבית לבן לפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשר שנה – "עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (לא,מא), ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו' וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ומשם עד שירד למצרים תשע שנים – שבע של שובע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (מז,ט) "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה". צא וחשוב ארבע עשרה שנה קודם לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי חמישים ושלש, וכשנפרש מאביו היה בן שישים ושלש, הרי מאה ושש עשרה, והוא אמר לפרעה "שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (מז,ט), הרי למדת שאחר שקבל הברכות למד בבית עבר ארבע עשרה שנה.
בראשית	וישלח	לו	ג	אֲחוֹת נְבָיוֹת	על שם שהוא השיאה משמת ישמעאל.
בראשית	נח	י	כא	אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל	איני יודע אם שם אם יֶפֶת הַגָּדוֹל, כשהוא אומר (יא,י) "שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה… שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל", הוי אומר: יֶפֶת הוא הַגָּדוֹל. שהרי בן חמש מאות שנה היה נח כשהתחיל להוליד, והמבול היה בשנת שש מאות שנה לנח, נמצא הגדול שבבני נח בן מאת שנה בשנת המבול, ושם לא הגיע למאה שנה עד שנתים אחר המבול.
בראשית	נח	י	כא	אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל	ולא אֲחִי חם, שאלו שניהם כבדו אביהם, וחם בזהו.
בראשית	לך לך	טו	א	אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה	כל מקום שנאמר "אַחַר" – סמוך, אַחֲרֵי – מופלג, בראשית רבה (מד,ה), אַחַר שנעשה לו נס שהרג את המלכים, והיה דואג ואומר: שמא התקבלתי שכרי על צדקותי? לכך אמר לו המקום: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – מן העונש, שלא תענש על כל אותן הנפשות שהרגת, ומה שאתה דואג על קבול שכר – שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד.
בראשית	וירא	כב	א	אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה	יש מרז"ל אומרים: אַחַר דבריו של שטן, שהיה מקטרג ואומר: מכל סעודה שעשה אברהם לא היה לו להקריב פר אחד או איל אחד. אמר לו: כלום עשה אלא בשביל בנו, אפילו הייתי אומר לו: זבחהו לפני לא היה מעכב. ויש מהן אומרים: אחר דבריו שלישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י"ג שנה ולא מיחה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מיראני? אלו אמר לך הקב"ה קרב עצמך לפני אתה זובח? אמר לו: חס ושלום. אמר לו יצחק: מיד אני זובח לפניו.
בראשית	וישב	מ	א	אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה	לפי שהרגילה אותה הארורה את הצדיק בפי כולם לדבר בו, הביא להם הקב"ה סרחונם של אלו, שיפנו אליהם, ולא יפנו עוד אליו. ועוד, שתבא הרוחה לצדיק על ידיהן.
בראשית	וישב	מ	ה	אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ	כל אחד חלם חֲלוֹם הדומה לפתרון העתיד לבא עליהם.
בראשית	מקץ	מא	יא	אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ	חלום הראוי לפתרון שנפתר לנו, ודומה לו.
במדבר	חקת	יט	ג	אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן	מצותה בסגן.
במדבר	חקת	יט	ב-ט	אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן	כשם שנקהלו על אהרן, שהוא כהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה את העגל, לא נתנה לו עבודה זו, שאין קטיגור נעשה סניגור.
במדבר	חקת	יט	ז	אֶל הַמַּחֲנֶה	למחנה שכינה, שאין טמא משולח חוץ לשתי מחנות אלא זב ובעל קרי, ומצורע חוץ לשלש.
במדבר	מטות	לא	כד	אֶל הַמַּחֲנֶה	מחנה שכינה, שאין טמא מת טעון שלוח ממחנה לויה וממחנה ישראל.
ויקרא	מצורע	יד	ג	אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	חוץ לשלש מחנות שנשתלח שם בימי חלוטו.
במדבר	חקת	יט	ג	אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	חוץ לשלש מחנות.
שמות	וארא	ו	יג	אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן	לפי שאמר משה (ו,יב) "וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם", צרף לו הקב"ה את אַהֲרֹן עמו להיות לו למליץ.
ויקרא	שמיני	יא	א	אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן	למשה אמר שיאמר לאהרן.
בראשית	וירא	יט	יח	אַל נָא	תאמרו לי להמלט ההרה. נָא לשון בקשה.
בראשית	וישלח	לג	י	אַל נָא	בבקשה אַל תאמר לי כן.
במדבר	חקת	כא	לד	אַל תִּירָא אֹתוֹ	שהיה משה ירא שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" הוא עוג שפלט מן הרפאים שהכו כדר לעומר וחבריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג,יא) "כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים".
דברים	דברים	ג	ב	אַל תִּירָא אֹתוֹ	ובסיחון לא הוצרך לומר אַל תִּירָא אֹתוֹ? אלא ירא היה משה שמא תעמוד לו זכות ששמש את אברהם, שנאמר (בראשית יד,יג) "וַיָּבֹא הַפָּלִיט" – הוא עוג.
שמות	יתרו	יט	ו	אֵלֶּה הַדְּבָרִים	לא פחות ולא יתר.
דברים	דברים	א	א	אֵלֶּה הַדְּבָרִים	לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו להקב"ה, סתם את הַדְּבָרִים והזכירן ברמז, מפני כבודן של יִשְׂרָאֵל.
במדבר	בהעלותך	י	כח	אֵלֶּה מַסְעֵי	זה סדר מסעיהם.
במדבר	מסעי	לג	א	אֵלֶּה מַסְעֵי	למה נכתבו אלו המסעות? להודיעך חסדיו שלמקום, שאף על פי שגזר עליהן לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלין ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היה להן מנוחה, שהרי אין כאן אלא מ"ב מסעות, צא מהן י"ד מסעות שכולן היו בשנה ראשונה משנסעו מרעמסס עד שבאו לרתמה שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (יב,טז) "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת", ומה כתיב אחריו? (יג,ב) "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים", וכן הוא אומר (לג,יח) "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", למדת שהיא במדבר פארן. ועוד, צא מהם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת ארבעים, נמצא שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, זהו מיסודו שלר' משה הדרשן. ור' תנחומא (מדרש תנחומא מסעי סימן ג) דרש: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאתו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר לו: כאן ישבנו, כאן ארע לנו דבר פלוני, כאן חששת את ראשך.
במדבר	קרח	טז	כב	אֱלֹהֵי הָרוּחֹת	יודע המחשבות. אין מדתך כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם אם סרחה מקצת מדינה, אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולן, אבל אתה, גלויות לפניך כל מחשבות, ותדע מי החוטא.
במדבר	פנחס	כז	טז	אֱלֹהֵי הָרוּחֹת	למה נאמר? אמר לפניו: רבונו שלעולם, גלוי לפניך דעתן של כל אחד ואחד, ואינן דומין זה לזה. מנה עליהן מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
בראשית	מקץ	מג	כג	אֱלֹהֵיכֶם	בזכותכם, ואם אין זכותכם כדאי, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם – ובזכותו נתן לכם מטמון באמתחותיכם.
במדבר	שלח	טו	מא	אֱלֹהֵיכֶם	נאמן ליפרע.
שמות	יתרו	כ	ב	אֱלֹהִים אֲחֵרִים	אינן אלוהות, אלא אֲחֵרִים עשאום אלוהות עליהם. ולא יתכן לפרש אֱלֹהִים אֲחֵרִים – אֱלֹהִים אֲחֵרִים זולתי, לפי שגנאי הוא כלפי מעלה לקרותן אלוהות אצלו. דבר אחר: אֲחֵרִים – שהן אחרים לעובדיהן, צועקין אליהן ואינן עונין אותן, כאלו הוא אחר ואינו מכירו מעולם.
דברים	עקב	יא	טז	אֱלֹהִים אֲחֵרִים	שהם אחרים לעובדיהן, צועק אליו ולא עונה, נמצא עשוי לו כאחר.
ויקרא	ויקרא	א	א	אֵלָיו	למעט את אהרן. ר' יהודה בן בתירה אומר: י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן י"ג מעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן. ואלו הן י"ג מיעוטין: "לְדַבֵּר אִתּוֹ … מִדַּבֵּר אֵלָיו … וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במדבר ז,פט), "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם" כו' (שמות כה,כב), כדאיתא בתורת כהנים (דבורא דנדבה פרשה א פרק ב הלכה א). יכול ישמעו לקול הקריאה? תלמוד לומר: קול לו "קול … אליו" (במדבר ז,פט), משה היה שומע וישראל לא היו שומעין.
ויקרא	אמור	כא	ב	אֵלָיו	ולא גרושה.
בראשית	וירא	יח	ג	אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ	לגדול שבהם אמר. תחלה קרא את כולם אדונים ואחר כך אמר לגדול שבהם אַל נָא תַעֲבֹר, וכיון שלא יעבור הוא, יעמדו חבריו עמו. ובלשון הזה חול הוא, וכן מנהג בני אדם שמהלכין בדרך, כשאדם מזמן אותם לסעודה, אינו מזמן אלא הראש שבכולם, ונמצאו כולם מזומנים. ונראים הדברים שזה השם באל"ף דל"ת ולא ביו"ד ה"א. דבר אחר: קדש הוא והיה אומר למקום שימתין עד שירוץ ויכניס את האורחים, ואף על פי שכתוב אחר (יח,ב) "וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", האמירה קודם לכן היתה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו שפרשנו ב"לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם" (ו,ג) שנכתב אחר "וַיּוֹלֶד נֹחַ" (ה,לב). ואי אפשר לומר כן אלא שהיתה הגזירה קודם ללידה עשרים שנה, ושתי הלשונות בבראשית רבא (מח,י).
בראשית	וישלח	לג	י	אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ	ולקחת מנחתי.
שמות	בשלח	טו	כו	אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע	זו קבלה שיקבלו עליהם.
דברים	ראה	טו	ה	אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע	אז "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" (טו,ד). שמע קימעא משמיעין אותו הרבה.
שמות	וארא	ז	יט	אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן	לפי שהגין היאור על משה כשנשלך בתוכו, לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אַהֲרֹן.
שמות	וארא	ח	יב	אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן	אין העפר כדאי ללקות על ידי משה, לפי שהגין עליו בשעה שהרג את המצרי, "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (ב,יב), ולקה על ידי אהרן.
בראשית	לך לך	יז	א	אֲנִי אֵל שַׁדַּי	אֲנִי שיש די באלהותי לכל בריה, לפיכך הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, ואהיה לך לאלוה ולפטרון. וכל מקום שנאמר שַׁדַּי במקרא פירושו: דיי, לפי הענין.
בראשית	וישלח	לה	יא	אֲנִי אֵל שַׁדַּי	שאני כדאי לברך, שהברכות שלי.
שמות	כי תשא	לג	יט	אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי	הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשך לראות, לפי שאני צריך ללמדך סדר תפלה, שכשנצרכת לבקש רחמים על ישראל, הזכרת זכות אבות, כסבור אתה, שמא תמה זכות אבות, ואין עוד תקנה.
שמות	כי תשא	לג	יט	אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי	כל מדת טובי לפניך "עַל הַצּוּר" (לג,כא), ואתה נתון במערה.
שמות	וארא	ו	כח-ל	אֲנִי ה'	כדי אֲנִי לשלחך ולקיים שליחותי "בֹּא דַבֵּר אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם".
ויקרא	אחרי מות	יח	ה	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר.
ויקרא	אחרי מות	יח	ו	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר.
ויקרא	קדושים	יט	טז	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר ונאמן ליפרע.
ויקרא	אמור	כב	ל	אֲנִי ה'	דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.
ויקרא	אמור	כב	לג	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר.
ויקרא	בהר	כו	ב	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר למקיים מצותי וליפרע לעובר על מצותי.
במדבר	שלח	טו	מא	אֲנִי ה'	נאמן לשלם שכר.
ויקרא	שמיני	יא	מד	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	כשם שאני קדוש שאני אֱלֹהֵיכֶם, כך תהיו אתם קְדֹשִׁים.
ויקרא	אחרי מות	יח	ב	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	אֲנִי הוא שאמרתי בסיני (שמות כ,ב) "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי. ר' אומר: גלוי וידוע לפניו שעתידין לידבק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהן בגזרה.
ויקרא	אחרי מות	יח	ב	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	דעו מי גוזר עליכם, דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר טוב.
ויקרא	קדושים	יט	ג	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	אתה ואביך חייבין בכבודי, לפיכך אל תשמע להם לבטל את דברי. אי זהו מורא? לא ישב במקומו ולא ידבר לפניו ולא יסתור את דבריו. ואי זהו כבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה ומנעיל, מכניס ומוציא.
ויקרא	קדושים	יט	י	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	דיין ליפרע ואיני גובה מכם אלא נפשות, שנאמר (משלי כב,כב-כג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וגו' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ".
ויקרא	קדושים	יט	כה	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	המבטיח אתכם על כך ונאמן לשמור אבטחתי.
ויקרא	קדושים	יט	לא	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	דעו מי אתם מחליפים במי.
ויקרא	קדושים	יט	לד	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	אלהיך ואלהיו אני.
ויקרא	אמור	כג	כב	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	נאמן ליתן שכר.
ויקרא	אמור	כד	כב	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	אלהי כולכם, כשם שאני מיחד שמי עליכם, כך אני מיחדו על הגרים.
ויקרא	בהר	כה	נה	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	כל המשתעבד בהם מלמטה כאלו הוא משעבד למעלה.
ויקרא	בחוקותי	כו	יג	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	כדי אני שתאמינו בי שאני אעשה לכם כל אלה, שהרי הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם ועשיתי לכם ניסים גדולים.
במדבר	שלח	טו	מא	אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם	עוד למה נאמר? שלא יאמרו מפני מה אמר הקב"ה לנו שנעשה ונטול שכר, לא עושין ולא נוטלין שכר, על כרחכם אני מלככם, וכן הוא אומר (יחזקאל כ,לג) "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה … אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". דבר אחר: למה נאמר בפרשת ציצית יציאת מִצְרַיִם? אֲנִי הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה שלבכור לטיפה שאינה שלבכור, אני הוא עתיד להבחין וליפרע ממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ומיסודו שלרבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? לומר לך, המחלל שבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה כנגד כל המצות. וכן הוא אומר (נחמיה ט,יג-יד) "וְעַל הַר סִינַי יָרַדְתָּ … וַתִּתֵּן לָהֶם … וְתוֹרוֹת … וּמִצְוֹת … וְאֶת שַׁבַּת קָדְשְׁךָ הוֹדַעְתָ לָהֶם". ואף פרשת ציצית למה נסמכה לאלו? לפי שאף היא שקלה הכתוב ככל התורה כולה וככל המצות, שנאמר "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי" (טו,מ), "וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (טו,לט). "עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם" (טו,לח) כנגד "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" (שמות יט,ד). "עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ" (דברים כב,יב) ולא בעלת שלש ולא בעלת חמש. כנגד ארבע לשונות שנאמרו במצרים: וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", (שמות ו,ו), "וְלָקַחְתִּי" (שמות ו,ז). פְּתִיל תְּכֵלֶת (טו,לח) על שם שיכול בכורות. תרגום שיכול "תיכלא", ומכתם היתה בלילה, וכן צבע תְּכֵלֶת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטין שבה כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.
במדבר	מטות	לא	ג	אֲנָשִׁים	‏צדיקים, וכן (שמות יז,ט) "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים", וכן (דברים א,טו) "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים".
דברים	דברים	א	יג	אֲנָשִׁים	וכי תעלה על דעתך נשים? מה תלמוד לומר אֲנָשִׁים? צדיקים.
דברים	ראה	יג	יד	אֲנָשִׁים	ולא נשים.
בראשית	ויגש	מז	ו	אַנְשֵׁי חַיִל	בקיאין באומנותן לרעות צאן.
שמות	יתרו	יח	כא	אַנְשֵׁי חַיִל	עשירים, שאין להם צורך להכיר פנים ולהחניף.
בראשית	תולדות	כז	לג	אֵפוֹא	לשון זה עצמו משמש עם כמה דברים: איה פה מִי הוא, איפוה הוּא הַצָּד צַיִד?
בראשית	מקץ	מג	יא	אֵפוֹא	לשון יתר הוא לתקון מלה בלשון עברי. אם כן אזקק לעשות, שאשלחנו עמכם, צריך אני לבקש ולתור איה פה תקנה ועצה להשיאכם. ואומר אני לכם:
בראשית	נח	ז	ד	אַרְבָּעִים יוֹם	כנגד יצירת הולד, שקלקלו להטריח ליוצרם לצור צורת ממזרים.
בראשית	נח	ז	יב	אַרְבָּעִים יוֹם	אין יוֹם ראשון מן המניין, שאין לילו עמו, שהרי כתוב (ז,יא) "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ". נמצאו אַרְבָּעִים יוֹם כלים בכ"ח בכסלו לר' אליעזר, שהחדשים נמנין כסדרן: אחד מלא ואחד חסר, הרי י"ב ממרחשון וכ"ח מכסלו.
שמות	בשלח	טז	לה	אַרְבָּעִים שָׁנָה	והלא חסר שלושים יום? כי בחמישה עשר באייר ירד המן תחלה, ובחמישה עשר בניסן פסק המן, שנאמר (יהושע ה,יב) "וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת" הפסח, אלא מגיד שהעוגות, שהוציאו ממצרים, טעמו בהם טעם מן.
במדבר	שלח	יד	לג	אַרְבָּעִים שָׁנָה	לא מת אחד מהם פחות מבן ששים שנה, לכך נגזר אַרְבָּעִים שָׁנָה שיהו אותם שלבני שנת עשרים מגיעין לכלל שישים. ושנה ראשונה היתה בכלל ואף על פי שקדמה לשלוח מרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזרה זו במחשבה, אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזהו שנאמר (שמות לב,לד) "וּבְיוֹם פָּקְדִי" במרגלים "וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב,לד) זו, אף כאן נאמר (יד,לד) "תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם" ולא נאמר עונכם, שתי עונות: אחד במרגלים ו[אחד] בעגל. וחשב להם במניין זה מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לכלל שישים, מתו אותם של בני עשרים.
שמות	תצוה	כט	יח	אִשֶּׁה	לשון אש, היא הקטרת איברים שעל האש.
שמות	תצוה	כט	כה	אִשֶּׁה	לאש נתן.
שמות	תרומה	כו	ג	אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ	כך דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה, ובדבר שהוא לשון זכר אומר: איש אל אחיו, כמו שנאמר בכרובים (כה,כ) "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו".
שמות	תרומה	כו	יז	אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ	מכוונות זו כנגד זו, שיהו חריציהן שוין, זו כמדת זו, כדי שלא יהו שתי הידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה. תרגום ידות "צירין", לפי שהן דומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן.
ויקרא	קדושים	יט	לו	אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם	על מנת כן. דבר אחר: אני הבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, אני הנאמן ליפרע ממי שטומן משקלותיו במלח להונות את הבריות שאין מכירין בהן.
במדבר	שלח	טו	מא	אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם	על מנת כן פדיתי אֶתְכֶם, שתקבלו גזרותי.
ויקרא	ויקרא	ד	לה	אִשֵּׁי ה'	על מדורת האש העשויות לשם, פואלייש בלעז.
דברים	שופטים	יח	א-ב	אִשֵּׁי ה'	קדשי המקדש.
בראשית	וישב	לז	ב	אֶת דִּבָּתָם רָעָה	כל רָעָה שהיה רואה בבני לאה, היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחושדן על העריות. ובשלשתן לקה: "וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים" (לז,לא) במכירתו ולא אכלוהו חי, ועל דבה שסיפר עליהן שקורין לבני השפחות עבדים – "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף", ועל העריות שספר עליהן – "וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ" (לט,ז).
בראשית	וישב	לז	ב	אֶת דִּבָּתָם רָעָה	כל לשון דבה פרלדיץ בלעז, כל מה שיכול לדבר בהם רעה היה מדבר. דבה לשון "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים" (שיר השירים ז,י).
שמות	יתרו	יט	ד	אַתֶּם רְאִיתֶם	לא מסורת היא בידכם הדברים אשר עשיתי למצרים. על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדוגו לכם, ולא פרעתי מהם אלא על ידכם.
שמות	יתרו	כ	יח	אַתֶּם רְאִיתֶם	הפרש יש בין מה שאדם רואה ובין מה שאחרים משיחין לו. שאחרים משיחין לו, פעמים מאמין ופעמים אינו מאמין, לפי שלבו חלוק עליו.
שמות	תצוה	כח	מג	בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד	להיכל, וכן למשכן.
שמות	כי תשא	ל	כ	בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד	להקטיר שחרית ובין הערבים קטרת, או להזות מדם פר כהן משיח ושעירי עבודה זרה.
ויקרא	שמיני	יא	ג	בַּבְּהֵמָה	תיבה יתרה לדרשא, להתיר את השליל הנמצא במעי אמו.
דברים	ראה	יד	ו	בַּבְּהֵמָה	משמע – מה שתמצא בַּבְּהֵמָה אכול, מכאן למדה תורה שהשליל מותר בשחיטת אמו.
שמות	כי תשא	לא	י	בִּגְדֵי הַשְּׂרָד	יש מפרשים לשון עבודה ושירות, כתרגומו "לבושי שמושא", ואין לו דמיון במקרא. ואומר אני שהוא לשון ארמי, כתרגום שלקלעים (כז,ט), ותרגום של מִכְבָּר (כז,ד), שהיו אורגין במחט ועשויין נקבים נקבים.
שמות	ויקהל	לה	יט	בִּגְדֵי הַשְּׂרָד	לכסות הארון והשולחן, והמנורה והמזבחות בשעת סלוק המסעות.
ויקרא	תזריע	יב	ד	בִּדְמֵי טָהֳרָה	ואף על פי שרואה דם טהורה היא.
ויקרא	תזריע	יב	ד	בִּדְמֵי טָהֳרָה	לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר.
בראשית	נח	ז	יא	בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי	ר' אליעזר אומר זה מרחשון, ר' יהושע אומר זה אייר.
במדבר	בהעלותך	י	יא	בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי	נמצאת אתה אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם, ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה.
שמות	בשלח	יז	ט	בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים	לי ולך. השוהו לו. מכאן אמרו: יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך כמורא רבך. מנין? "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי" (במדבר יב,יא), והלא אהרן גדול ממנו, ועושה את חברו כרבו. ומורא רבך כמורא שמים, שנאמר (במדבר יא,כח) "אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם", כלם מן העולם, חייבין הן כלייה, שמורדין בך, כאלו פשעו בהקב"ה.
שמות	בשלח	יז	ט	בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים	שידעו לבטל כשפים, לפי שבני עמלק מכשפין היו.
בראשית	ויחי	מח	כב	בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי	כשהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם, נתקבצו כל סביבותיהם להזדוג להם, נטל יעקב חרבו וקשתו ועמד כנגדן. דבר אחר: שְׁכֶם אַחַד היא הבכורה, שיטלו בניו שני חלקים. ושְׁכֶם לשון חלק הוא. והרבה יש לו דומין במקרא "אֲחַלְּקָה שְׁכֶם" (תהלים ס,ח), "כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם" (תהלים כא,יג) – תשית שונאי לפני לחלקים, "לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג,ט).
בראשית	ויחי	מח	כב	בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי	היא חכמתי ותפלתי.
שמות	בשלח	יד	ח	בְּיָד רָמָה	בגבורה גבוהה ומפורסמת.
במדבר	שלח	טו	ל	בְּיָד רָמָה	במזיד.
בראשית	וירא	כב	ד	בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי	למה אחר שלא להראותו מיד? כדי שלא יאמרו: הממו וערבבו פתאום וטרף דעתו עליו, ואלו היה לו שהות להמלך, לא היה עושה.
בראשית	ויצא	לא	כב	בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי	שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם.
במדבר	נשא	ז	כד	בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי	היה הנשיא המקריב לשבט זבולון פלוני, וכן בכולן, אבל בנתנאל שנאמר בו הִקְרִיב (ז,יח), נופל הלשון לומר אחריו נָשִׂיא, לפי שכבר הזכיר שמו והקרבתו, ובשאר שלא נאמר בו הקריב, נופל עליהן לשון נָשִׂיא לִבְנֵי פלוני, אותו היום היה הנשיא המקריב לשבט פלוני.
ויקרא	מצורע	יד	ב	בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ	מלמד שאין מטהרין אותו בלילה.
במדבר	נשא	ו	ט	בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ	בְּיוֹם הזאתו, או אינו אלא בשמיני שטהר לגמרי? תלמוד לומר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. יכול אפילו לא הזה? תלמוד לומר בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ.
שמות	בא	יב	ו	בֵּין הָעַרְבָּיִם	משש שעות ולמעלה קרוי בֵּין הָעַרְבָּיִם, שהשמש נוטה לבית מבואו לַעֲרֹב. ולשון בֵּין הָעַרְבָּיִם שבין עריבת היום לעריבת הלילה. עריבת היום בתחלת שבע ש"יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב" (ירמיהו ו,ד), ועריבת הלילה תחלת הלילה. ערב לשון נשף וחשך, כמו (ישעיהו כד,יא) "עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה".
ויקרא	אמור	כג	ה	בֵּין הָעַרְבָּיִם	משש שעות ולמעלה.
בראשית	וישלח	לה	כג	בְּכוֹר יַעֲקֹב	אפילו בשעת קלקלה קראו בְּכוֹר.
בראשית	וישלח	לה	כג	בְּכוֹר יַעֲקֹב	בְּכוֹר לנחלה, בְּכוֹר לעבודה, בְּכוֹר למנין. ולא נתנה הבכורה ליוסף אלא לענין השבטים בלבד – שנעשה שני שבטים.
ויקרא	צו	ז	כו	בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם	לפי שהוא חובת הגוף, וחובת הגוף נוהגת בכל מושבות, ובמסכת קדושין בפרק ראשון (לז.) מפרש למה הוצרך לומר.
במדבר	מסעי	לה	כט	בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם	למד שתהא סנהדרין נוהגת בחוצה לארץ כל זמן שנוהגת בארץ.
במדבר	בהעלותך	ט	ב	בְּמוֹעֲדוֹ	ואפילו בשבת, אף בטומאה.
במדבר	פנחס	כח	ב	בְּמוֹעֲדוֹ	שכל יום הוא מועד התמידין.
ויקרא	צו	ו	ט	בְּמָקוֹם קָדֹשׁ	ואי זהו ְמָקוֹם קָדֹשׁ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
ויקרא	צו	ו	כ	בְּמָקוֹם קָדֹשׁ	בתוך העזרה.
בראשית	תולדות	כז	לה	בְּמִרְמָה	בחכמה.
בראשית	וישלח	לד	יג	בְּמִרְמָה	בחכמה.
בראשית	תולדות	כה	כ	בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה	שהרי כשבא אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה רבקה, ויצחק היה אז בן שלשים ושבע שנה, שהרי שרה היתה בת תשעים כשנולד יצחק, ובת מאה עשרים ושבע שנה כשמתה, שנאמר (כג,א) "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" וגו', הרי ליצחק שלשים ושבע שנה. ובו בפרק נולדה רבקה, המתין לה עד שתהא ראויה לביאה שלש שנים ונשאה.
בראשית	תולדות	כו	לד	בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה	עשו נמשל בחזיר, שנאמר (תהלים פ,יד) "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" מה החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו – ראו שאני טהור, כך הוא גוזל וחומס ומראה עצמו טהור. כל אַרְבָּעִים שָׁנָה היה עשו צד נשים תחת בעליהן ומענה אותן, עד שהיה בֶּן אַרְבָּעִים אמר: כשהיה אבא בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה נשא אשה, אף אני כן.
ויקרא	מצורע	טו	כג	בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא	אינו מדבר אלא על המרכב שנתרבה מעַל הַכְּלִי.
ויקרא	מצורע	טו	כג	בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא	ואין טעון כבוס בגדים, שהמרכב אין מגעו מטמא אדם לטמא בגדים, אבל משאו מטמא אדם לטמא בגדים.
בראשית	ויחי	מט	כב	בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר	מצריות היו צועדות להסתכל ביופיו. בָּנוֹת הרבה, כל אחת ואחת צָעֲדָה במקום שתוכל לראותו משם.
בראשית	ויחי	מט	כב	בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר	להסתכל בך בצאתך על ארץ מצרים. ועוד דרשוהו, לענין שלא תשלוט בזרעו עין הרע. ואף כשברך מנשה ואפרים, ברכן כדגים שאין שולטת בהן העין.
ויקרא	ויקרא	א	ה	בְּנֵי אַהֲרֹן	יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.
ויקרא	אמור	כא	א	בְּנֵי אַהֲרֹן	יכול חללים? תלמוד לומר הַכֹּהֲנִים.
ויקרא	אמור	כא	א	בְּנֵי אַהֲרֹן	אף בעלי מומין במשמע. בְּנֵי אַהֲרֹן ולא בנות אהרן.
בראשית	וישלח	לה	יח	בִנְיָמִין	נראה בעיני, לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען, שהיא בנגב כשאדם בא מארם נהרים, כמו שנאמר (במדבר לג,מ) "בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (יב,ט).
בראשית	וישלח	לה	יח	בִנְיָמִין	בן ימין, כמו (תהלים פט,יג) "צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם" ולפיכך הוא מלא.
במדבר	חקת	כא	יא	בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים	לא ידעתי למה נקרא שמם עיים? ועי לשון חרבה הוא, דבר הטאוט במטאטא השמד. והעי"ן בו יסוד לבדה, והוא לשון יעים "וְיָעָה בָרָד" (ישעיהו כח,יז).
במדבר	מסעי	לג	מד	בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים	לשון חרבה וגלים, כמו (מיכה א,ו) "לְעִי הַשָּׂדֶה".
בראשית	לך לך	יז	כג	בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה	בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, ולא בוש מן הלצנים, ושלא יהיו אוהביו ובני דורו אומרים: אלו ראינוהו לא הנחנוהו לימול.
בראשית	לך לך	יז	כו	בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה	שמלאו לאברהם תשעים ותשע שנה, ולישמעאל שלש(ה) עשר שנה, "נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ".
דברים	דברים	א	א	בָּעֲרָבָה	בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב.
דברים	דברים	א	ז	בָּעֲרָבָה	זה מישור שליער.
במדבר	בלק	כב	ד	בָּעֵת הַהִוא	לא היה ראוי למלכות. מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון, מנוהו עליהן לצרך שעה.
דברים	דברים	א	טז	בָּעֵת הַהִוא	משמיניתים אמרתי להם: אין עכשו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשו הרי אתם משועבדין לצבור.
דברים	ואתחנן	ג	כג	בָּעֵת הַהִוא	לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג, דמיתי שמא הותר הנדר.
דברים	עקב	י	א	בָּעֵת הַהִוא	לסוף ארבעים יום נתרצה לי ואמר: "פְּסָל לְךָ" ואחר כך "וְעָשִׂיתָ … אֲרוֹן", ואני עשיתי ארון תחלה, לפי שאמרתי כשאבא והלוחות בידי, היכן אניחם? ולא זהו ארון שעשה בצלאל, שהרי לא נתעסקו במשכן עד לאחר יום הכפורים, כי ברדתו מן ההר צוה להן למלאכת המשכן, ובצלאל עשה המשכן תחלה ואחר כך ארון וכלים. נמצא זה ארון אחר, וזהו שהיה יוצא עמהן למלחמה. ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי, ונענשו עליו ונשבה.
ויקרא	ויקרא	ה	כד	בְּרֹאשׁוֹ	הוא הקרן ראש הממון.
במדבר	נשא	ה	ז	בְּרֹאשׁוֹ	הוא הקרן שנשבע עליו.
בראשית	בראשית	א	א	בְּרֵאשִׁית בָּרָא	אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב,ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהלים קיא,ו). שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה עממים, יהו אומרים להם: כל הארץ שלהקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
בראשית	בראשית	א	א	בְּרֵאשִׁית בָּרָא	אין המקרא הזה אומר אלא דורשני, כמו שדרשוהו רז"ל: בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח,כב) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ". ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיהו ב,ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". ואם באת לפרשו כפשוטו, כך תפרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ" (א,ב), "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר" (א,ג). ולא בא המקרא להורות סדר בריאה לומר שאלו קדמו, שאם בא להורותך, כך היה לו לכתוב: בראשונה בָּרָא אֵת הַשָּׁמַיִם, שאין לך ראשית במקרא שאינו דבוק לתיבה שלאחריו, כמו (ירמיהו כו,א) "בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים", "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ" (דברים יח,ד), אף כאן אתה אומר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא, כמו: בְּרֵאשִׁית בריאת הקב"ה אֵת הַשָּׁמַיִם, ודומה לו: "תְּחִלַּת דִּבֶּר ה' בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב) – תחילת דיבורו שלהקב"ה בהושע, "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הוֹשֵׁעַ" (הושע א,ב). ואם תאמר: להורות בא ולומר שאילו תחילה נבראו, ופירושו: בְּרֵאשִׁית הכל בָּרָא אילו – ויש לך מקראות שמקצרים לשונם וממעטין תיבה אחת, כמו (איוב ג,י) "כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי", ולא פירש מי הסוגר, וכמו (ישעיהו ח,ד) "יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק", ולא פירש מי הנושא, וכמו (עמוס ו,יב) "אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים", ולא כתב אם יחרוש אדם בבקרים, וכמו (ישעיהו מו,י) "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית", ולא כתב מגיד מראשית דבר אחרית דבר – אם כן תמה על עצמך, שהרי המים קדמו, שהרי כתיב (א,ב) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", ועדיין לא גילה בריית המים מתי היתה, למדת שקדמו לארץ. ועוד, שהשמים מאש וממים נבראו, על כרחך לא לימד המקרא בסדר הקדומין והמאוחרין כלל.
במדבר	קרח	יח	יט	בְּרִית מֶלַח	כרת בְּרִית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים.
במדבר	קרח	יח	יט	בְּרִית מֶלַח	כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם.
ויקרא	בהר	כה	לא	גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ	מיד אם רצה, ובזו יפה כחן מכח שדות, שהשדות אינן נגאלות עד שתי שנים.
ויקרא	בהר	כה	מח	גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ	מיד, ולא תניחהו שיטמע.
בראשית	ויחי	מט	יט	גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ	כולן לשון גְּדוּד הן, כלומר: יהיה גְּדוּד ממנו, וכן חברו מנחם. ואם תאמר: אין גְּדוּד בלא שני דל"תין, גְּדוּד שם דבר הוא, צריך שני דל"תין, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן יאמר "כַּצִּפּוֹר לָנוּד" (משלי כו,ב), מגזרת "וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי נָשֶׁף" (איוב ז,ד), "שָׁם נָפַל שָׁדוּד" (שופטים ה,כז), מגזרת "חָמָס וָשֹׁד" (ירמיהו ו,ז), אף יָגֻד, יְגוּדֶנּוּ וגְּדוּד – גזרה אחת הן. וכשהוא מדבר בלשון יִפְעַל אינו כפול, כגון יגוד, יָנוּד, יָרוּם, יָשׁוּד, יָשׁוּב. וכשהוא מדבר בלשון מתפעל או מפעיל אחרים, הוא כפול – יִתְגֹּדד, יִתְבּוֹלל, יתרומם יתעודד. ובלשון מפעיל "יְעוֹדֵד" (תהלים קמו,ט), "לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב" (ישעיהו מט,ה), "מְשֹׁבֵב נְתִיבוֹת" (ישעיהו נח,יב). יְגוּדֶנּוּ האמור כאן אינו לשון שיפעלוהו אחרים, אלא כמו יָגֻד ממנו, כמו (ירמיהו י,כ) "יְצָאֻנִי" – יצאו ממני.
בראשית	ויחי	מט	יט	גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ	גדודים יגודו ממנו, שיעברו את הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ" (במדבר לב,כב).
שמות	בא	יב	לא	גַּם אַתֶּם	הגברים.
במדבר	בלק	כב	יט	גַּם אַתֶּם	פיו הכשילו, גַּם אַתֶּם סופכם ללכת בפחי נפש כראשונים.
ויקרא	אמור	כא	כ	גָרָב	זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ.
ויקרא	אמור	כב	כב	גָרָב	מין חזזית, וכן יַלֶּפֶת, כמו (שופטים טז,כט) "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן", שאוחזת בו עד יום מיתה שאין לה רפואה.
שמות	כי תשא	ל	יג	גֵּרָה	לשון מעה, וכן בשמואל (א' ב,לו) "יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם" .
ויקרא	שמיני	יא	ג	גֵּרָה	כך שמו, ויתכן להיות מגזרת "וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים" (שמואל ב' יד,יד) שהוא נגרר אחר הפה, "פישרא", שעל ידי הגרה האוכל נפשר ונמוח.
שמות	שמות	ה	יג	דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ	חשבון של כל יום ויום כלו ביומו, כַּאֲשֶׁר עשיתם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן מוכן.
שמות	בשלח	טז	ד	דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ	אכילת היום ילקטו ביומו, ולא ילקטו היום לצרך מחר.
ויקרא	אמור	כג	לז	דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ	חוק הקצוב בחומש הפקודים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, הא אם עבר יומו בטל קרבנו.
שמות	בא	יב	ג	דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל	וכי אהרן מדבר? והלא משה מדבר, שנאמר (ז,ב) "אַתָּה תְדַבֵּר"? אלא חולקין כבוד זה לזה ואומרים זה לזה: למדני, והדבור יוצא מבין שניהם, כאלו שניהם מדברים.
שמות	בא	יב	ג	דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל	דבר אליהם היום בראש חדש שיקחוהו בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ. הַזֶּה – פסח מצרים מקחו מבעשור, ולא פסח דורות.
במדבר	בהעלותך	יב	א	הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית	מגיד שהכל מודין ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.
במדבר	בהעלותך	יב	א	הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית	על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא לבנו נאה כושי, כדי שלא ישלוט בו עין הרע.
במדבר	חקת	כ	י	הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה	לפי שלא היו מכירין בו, לפי שהלך הַסֶּלַע וישב לו בין הסלעים כשנסתלק, והיו ישראל אומרים: מה לכם, מאי זה סלע תוציאו? לכך אמר להם: הַמֹּרִים, סרבנים. דבר אחר: הַמֹּרִים – שוטים בלשון יוני הַמֹּרִים. דבר אחר: מורים את מוריהן.
במדבר	חקת	כ	י	הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה	שלא נצטוינו עליו, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?
בראשית	ויצא	כט	ז	הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל	לפי שראה אותן רובצין, כסבור שרוצין לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד.
בראשית	ויצא	כט	ז	הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל	אם שכירים אתם, לא השלמתם פעולתכם היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הביתה.
בראשית	ויחי	מט	כא	הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר	כתרגומו. דבר אחר: על מלחמת סיסרא נתנבא, דכתיב (שופטים ד,ו) "וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי", והלכו שם בזריזות, וכן נאמר שם לשון שלוח "בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" (שופטים ה,טו).
בראשית	ויחי	מט	כא	הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר	על ידם שרו שירה דבורה וברק. ורז"ל דרשוהו על יום קבורת יעקב, כשערער עשו על המערה, במסכת סוטה (יג.). "תתרמיה עדביה" – יפול חלקו, והוא יודה על חלקו אמרים נאים ושבח.
שמות	משפטים	כג	כח	הַצִּרְעָה	מין שרץ העוף. והיתה מכה אותם בעיניהם ומטילה ארס בהם והיו מתים. והצרעה לא עברה את הירדן, וחתי וכנעני ארץ סיחון ועוג הן, לפיכך מכל שבע אומות לא מנה כאן אלא אלו. וחוי אף על פי שהוא מעבר הירדן והלאה, על שפת הירדן עמדה וזרקה בהן מרה.
דברים	עקב	ז	כ	הַצִּרְעָה	מין שרץ, שהיתה זורקת בהן מרה ומסמא עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	הַשַּׁחֶפֶת	חולי שמשחף את הבשר, דומה לנפוח שכל גופו נראה נפוח ומראית פניו זעופה.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	הַשַּׁחֶפֶת	יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה, אבל בשרו שמור עליו, תלמוד לומר שַּׁחֶפֶת, מלמד שהוא נשחף, או עתים שהוא נשחף אבל גופו נח ואינו מקדיח, תלמוד לומר וְאֶת הַקַּדַּחַת, מלמד שהוא מקדיח ביותר, או עתים שהוא מקדיח, אבל סבור הוא שיחיה, תלמוד לומר מְכַלּוֹת עֵינַיִם, או הוא אינו סבור בעצמו שיחיה, אבל אחרים סבורים בו שיחיה, תלמוד לומר וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ.
ויקרא	שמיני	יא	יז	הַשָּׁלָךְ	פרשו רבותינו זה השולה דגים מן הים, וכן תרגם אנקלוס "ושלינונא". כּוֹס ויַּנְשׁוּף הם הצועקים בלילה ויש להן לסתות כאדם.
דברים	ראה	יד	יז	הַשָּׁלָךְ	שולה דגים מן הים.
דברים	ראה	יב	יג	הִשָּׁמֶר לְךָ	ליתן לא תעשה על הדבר.
דברים	ראה	יב	יט	הִשָּׁמֶר לְךָ	ליתן לא תעשה על הדבר.
דברים	דברים	א	לז	הִתְאַנַּף	נתמלא רוגז.
דברים	ואתחנן	ד	כא	הִתְאַנַּף	נתמלא רוגז.
ויקרא	צו	ז	יח	וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל	במחשב בשחיטה לאכול בשלישי הכתוב מדבר, יכול אם אכל ממנו בשלישי יפסל? תלמוד לומר הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בשעת הקרבה הוא נפסל, ואינו נפסל בשלישי. וכן פירושו: בשעת הקרבתו לא תעלה זאת במחשבה, ואם חשב, פיגול יהיה.
ויקרא	קדושים	יט	ז-ח	וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל	אם אינו ענין חוץ לזמנו, שכבר נאמר (ז,יח) "וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו" תנהו ענין חוץ למקומו. יכול יהו חייבין כרת על אכילתו? תלמוד לומר (ז,יח) "וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא" מִמֶּנּוּ ולא מחברו, יצא הנשחט במחשבת חוץ למקומו.
דברים	כי תצא	כה	ח	וְאָמַר	בלשון הקדש, ואף היא דבורה בלשון הקדש.
דברים	האזינו	לב	לז	וְאָמַר	הקב"ה.
ויקרא	ויקרא	ה	ב	וְאָשֵׁם	באכילת קדש או בביאת מקדש.
ויקרא	ויקרא	ה	ג	וְאָשֵׁם	באכילת קדש או בביאת מקדש.
שמות	פקודי	מ	כט	וְאֶת הַמִּנְחָה	מנחת נסכיו שלתמיד, כמו שנאמר (כט,מ) "וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן".
ויקרא	מצורע	יד	כ	וְאֶת הַמִּנְחָה	מנחת נסכים שלבהמה.
בראשית	לך לך	טו	י	וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר	לפי שהאומות נמשלו לפרים ואילים ושעירים. פרים – שנאמר (תהלים כב,יג) "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים", אילים – שנאמר (דניאל ח,כ) "הָאַיִל אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּעַל הַקְּרָנָיִם מַלְכֵי מָדַי וּפָרָס", שעירים – "וְהַצָּפִיר הַשָּׂעִיר מֶלֶךְ יָוָן" (דניאל ח,כא), וישראל נמשלו בתורים ובני יונה, תור – שנאמר (תהלים עד,יט) "אַל תִּתֵּן לְחַיַּת נֶפֶשׁ תּוֹרֶךָ", וליונה – שנאמר (שיר השירים ב,יד) "יוֹנָתִי תַמָּתִי", לפיכך בִּתֵּר את הבהמות, רמז שהאומות יהיו כלין והולכין.
בראשית	לך לך	טו	י	וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר	שיהיו ישראל קיימים לעולם.
ויקרא	שמיני	יא	ח	וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ	יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבלה? תלמוד לומר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (כא,א) כהנים מוזהרין, ישראל [אין] מוזהרין. קל וחומר מעתה: מה טומאת מת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת נבלה קלה לא כל שכן, ומה תלמוד לומר וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ? ברגל.
דברים	ראה	יד	ח	וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ	פרשו רז"ל ברגל, שאדם חייב לטהר את עצמו ברגל. יכול יהו מוזהרין כל השנה? תלמוד לומר (ויקרא כא,א) "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים". ומה טומאת מת חמורה, כהנים מוזהרין, ישראל אין מוזהרין, טומאת נבלות קלה לא כל שכן.
בראשית	ויצא	כט	ג	וְגָלֲלוּ	וגוללין, "ומגנדרין" מתורגם, וכן כל הווה משתנה לדבר לשון עתיד ולשון עבר, לפי שכל דבר ההווה תמיד, כבר היה ועתיד להיות.
בראשית	ויצא	כט	ח	וְגָלֲלוּ	מתורגם "ויגנדרון", לפי שהוא לשון עתיד.
שמות	משפטים	כא	יג	וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ	זמן לְיָדוֹ, כמו (תהלים צא,י) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה", "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי יב,כא), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב' ה,ז), מזמן למצא עלה.
שמות	משפטים	כא	יג	וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ	ולמה תצא זאת מלפניו? הוא שאמר דוד (שמואל א' כד,יג) "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע". "מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי" – משל התורה שהוא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם. והיכן אמרה תורה כן "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע"? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה. והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג שוגג עלה בסולם ונפל על זה שהרג מזיד, והרגו, ועדים מעידים אותו ומחייבין אותו גלות. נמצא זה שהרג שוגג, גולה, וזה שהרג מזיד, נהרג.
ויקרא	צו	ז	יט	וְהַבָּשָׂר	שלקדש או שלמים אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.
ויקרא	צו	ז	יט	וְהַבָּשָׂר	לרבות אבר שיצא מקצתו חוץ למקומו, שהפנימי מותר.
שמות	תצוה	ל	ד	וְהָיָה	מעשה הטבעות האלה, לְבָתִּים לְבַדִּים, בית תהיה הטבעת לבד.
שמות	כי תשא	לג	ח	וְהָיָה	לשון הווה.
דברים	ראה	טו	ט	וְהָיָה בְךָ חֵטְא	מכל מקום, ואפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר? ללמדך שממהר ליפרע מן הקורא ממי שאינו קורא.
דברים	כי תצא	כד	טו	וְהָיָה בְךָ חֵטְא	מכל מקום, אלא שממהרים ליפרע על יד הקורא.
ויקרא	אמור	כד	ז	וְהָיְתָה	הלבונה הזאת ללחם לאזכרה, שאין אזכרה מן הלחם לגבוה כלום, אלא הלבונה נקטרת כשמסלקין אותו בכל שבת ושבת, והיה לזכרון ללחם, שעל ידה הוא נזכר למעלה בקומץ, שהיא אזכרה למנחה.
ויקרא	אמור	כד	ט	וְהָיְתָה	המנחה הזאת, שכל דבר הבא מן התבואה בכלל מנחה היא.
ויקרא	בהר	כה	כט	וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ	לפי שנאמר בשדה שיכול לגאלה משתי שנים ואילך כל זמן שירצה, ובתוך שתי שנים הראשונים אינו יכול לגאלה, הוצרך לפרש בזו שהוא חילוף – אם רצה לגאול בשנה ראשונה גואלה, לאחר מכאן אינו גואלה.
ויקרא	בהר	כה	כט	וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ	שלבית.
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ	הרי ראויין לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר בסיני. תֻּכּוּ לשון פועלו, הותווכו לתוך מרגלותיך.
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ	מתמצעין ומתכנסין תחת צלך.
שמות	משפטים	כא	לד	וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ	לנִזק. שמין את הנבלה ונוטלה בדמים ומשלם לּוֹ המזיק עליה תשלומי נזקו.
שמות	משפטים	כא	לו	וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ	לנִזק. ועליו ישלם המזיק, עד שישתלם הנִזק כל נזקו.
ויקרא	מצורע	יד	יב	וְהֵנִיף	שהוא טעון תנופה חי.
ויקרא	אמור	כג	יא	וְהֵנִיף	כל תנופה מעלה ומוריד, מוליך ומביא. מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים.
במדבר	נשא	ה	כה	וְהֵנִיף	מוליך ומביא מעלה ומוריד. ואף היא מניפה עמו, שידה למעלה מידו של כהן.
שמות	בא	יג	יב	וְהַעֲבַרְתָּ	אין וְהַעֲבַרְתָּ אלא לשון הפרשה, וכן הוא אומר (במדבר כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ".
ויקרא	בהר	כה	ט	וְהַעֲבַרְתָּ	לשון הכרזה, כמו (שמות לו,ו) "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה".
במדבר	פנחס	כז	ז	וְהַעֲבַרְתָּ	לשון עברה, שמי שאינו מניח לו בן ליורשו, הקב"ה ממלא עליו עברה. דבר אחר: על שם שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, לפי שבנה ובעלה יורשין אותה וש"לֹא תִסֹּב" (לו,ז) לא נצטוה אלא לאותו הדור, וכן (כז,ח) "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" בכולן אמר "וּנְתַתֶּם" (כז,ט-י), וכאן אמר וְהַעֲבַרְתֶּם.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם	כמו וצותי.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם	שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו, עד שהראשונה פקודה אצלכם, אביא עליכם אחרת ואסמכה לה.
בראשית	נח	ו	יח	וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי	ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא יהרגוהו רשעים שבדור.
בראשית	נח	ט	יא	וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי	אעשה קיום לבריתי. ומהו הקיום? הקשת, כמו שמסיים והולך.
בראשית	לך לך	יז	ז	וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי	ומהו הברית? לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים.
ויקרא	אמור	כג	ח	וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה	הם המוספין האמורים בפרשת פינחס (במדבר כח-כט), ולא נאמרו כאן אלא לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה.
ויקרא	אמור	כג	כה	וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה	מוספין האמורין בחומש הפקודים.
ויקרא	אמור	כג	כז	וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה	מוספין האמורין בחומש הפקודים.
ויקרא	ויקרא	א	טו	וְהִקְרִיבוֹ	אפילו פרידה אחת יביא.
ויקרא	תזריע	יב	ז	וְהִקְרִיבוֹ	למדך שאין מעכבה מלאכול בקדשים אלא אחד מהן, ואי זה הוא? זה החטאת, שנאמר (יב,ח) "וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה", מי שהוא בא לכפר, בו הטהרה שלה תלויה.
ויקרא	אמור	כב	טז	וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם	את עצמן יטעינו עון באכלם את קדשיהם, שהובדלו לשם תרומה וקדשו, ונאסרו עליהם. "במיכלהון בסואבה" שלא לצורך תרגמוהו כן.
ויקרא	אמור	כב	טז	וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם	זה אחד משלשה אתים שהיה ר' ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן (במדבר ו,יג) "בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ" – הוא מביא את עצמו, וכן (דברים לד,ו) "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ" – הוא קבר את עצמו, כך נדרש בסיפרי (במדבר פיסקא לב).
ויקרא	שמיני	יא	ל	וְהַתִּנְשָׁמֶת	בריה שאין לה עינים ונקרא תופינו.
דברים	ראה	יד	טז	וְהַתִּנְשָׁמֶת	קלבא שוריץ.
ויקרא	שמיני	יא	מד	וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם	קדשו עצמכם למטה.
ויקרא	קדושים	כ	ז	וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם	זו פרישות עבודה זרה.
בראשית	ויצא	כח	יז	וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם	זה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" ו"מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" (כח,יב) הוא שעולים מבית אלהים לשמים מלמעלה ויורדים לבית אלהים ונר ישראל הודיע.
בראשית	ויצא	כח	יז	וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם	וזה שראיתי בחלומי "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה" (כח,יב) – מקום תפלה לעלות תפלתם לשמים. ומדרש אגדה: שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה.
דברים	ואתחנן	ה	טו	וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ	על מנת כן פדאך שתהא לו עֶבֶד ותשמור מצותיו.
דברים	ראה	טו	טו	וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ	והענקתי ושניתי לך בזת מִצְרַיִם ובזת הים, אף אתה הענק ושנה לו.
דברים	ראה	טז	יב	וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ	על מנת כן פדיתיך, שתשמור ותעשה את כל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וּזְרַעְתֶּם לָרִיק	תזרעו ולא תצמח, ואם תצמח וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וּזְרַעְתֶּם לָרִיק	זורעה ואינה מצמחת, ואם מצמחת באים אויבים ואוכלים אותה, שנאמר וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. הא כיצד? זורעה פעם ראשונה ואינה מצמחת, ובשנייה מצמחת ואויבין באין ומוצאין תבואה לימי המצור, ושבפנים מתים ברעב שלא לקטו תבואה אשתקד. דבר אחר: וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, כנגד הבנים והבנות הכתוב מדבר, שאתה עמל בהן ומגדלן, והחט בא ומכלה אותן, וכן הוא אומר (איכה ב,כב) "אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם".
ויקרא	ויקרא	א	ה	וְזָרְקוּ	עומד למטה וזורק מן הכלי בכותל המזבח למטה מחוט הסקרא כנגד הזויות, לכך נאמר סָבִיב שיהא הדם נתון בארבע רוחות. או יכול יקפנו כחוט? תלמוד לומר וְזָרְקוּ, ואי אפשר להקיף בזריקה. אי וְזָרְקוּ יכול זריקה אחת? תלמוד לומר סָבִיב. הא כיצד? נותן שתי מתנות שהן ארבע.
ויקרא	ויקרא	ג	ח	וְזָרְקוּ	שתי מתנות שהן ארבע. ועל ידי הכלי הוא זורק, ואינו נותן באצבע אלא חטאת.
ויקרא	אמור	כא	ז	וַחֲלָלָה	שנולדה מן הפסולין שבכהונה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהונה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.
ויקרא	אמור	כא	יד	וַחֲלָלָה	שנולדה מן הפסולות לכהונה.
שמות	תצוה	כט	כג	וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן	ממין רביכה, ורקיק ממין הרקיקים, אחד מעשר שבכל מין ומין. ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה אלא חזה בלבד.
ויקרא	צו	ח	כו	וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן	היא רביכה, שהיה מרבה בה שֶׁמֶן כנגד החלות והרקיקין, כך מפורש במנחות (עח.).
ויקרא	צו	ז	כ	וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו	בטומאת הגוף הכתוב מדבר, אבל טהור שאכל את הטמא אינו ענוש כרת, אלא אזהרת "וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל" (ז,יט). ואזהרת טמא שאכל את הטהור אינה מפורשת בתורה, אלא חכמים למדוה בגזרה שוה. שלש כריתות אמורין בקדש באוכלי קדשים בטומאת הגוף, ודרשום רז"ל בשבועות (ז.): אחת לכלל, ואחת לפרט ואחת ללמד על קרבן עולה ויורד שלא נאמר אלא על טומאת מקדש וקדשיו.
ויקרא	אמור	כב	ג	וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו	וטומאת האדם עליו. יכול בבשר הכתוב מדבר, וְטֻמְאָתוֹ שלבשר עָלָיו ובטהור שאכל את הטמא הכתוב מדבר? על כרחך ממשמעו אתה למד, במי שטומאתו פורחת ממנו הכתוב מדבר, וזהו האדם שיש לו טהרה בטבילה.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַיֹּאמֶר ה' לָהּ	אין סופך להפילם.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַיֹּאמֶר ה' לָהּ	על ידי שליח, לשם אמר ברוח הקדש, והוא אמר לָהּ.
בראשית	לך לך	יב	ז	וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ	על בשורת ארץ ישראל ועל בשורת הזרע.
בראשית	לך לך	יב	ח	וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ	נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עון עכן, ונתפלל עליהם.
שמות	שמות	ב	טו	וַיְבַקֵּשׁ	פרעה לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה, מסרו לקוסנטר להרגו, ולא שלטה החרב בו, והוא שאמר משה (יח,ד) "וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה".
שמות	שמות	ד	כד	וַיְבַקֵּשׁ	המלאך.
בראשית	חיי שרה	כה	יז	וַיִּגְוַע	לא נאמרה גויעה אלא על הצדיקים.
בראשית	וישלח	לה	כט	וַיִּגְוַע	אין מוקדם ומאוחר בתורה. מכירתו שליוסף קדמה למיתתו שליצחק שתים עשרה שנה, שהרי יִצְחָק מת בשנת מאה ועשרים ליעקב, שנאמר (כה,כו) "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם". צא שישים ממאה שמונים, נשארו מאה ועשרים, ויוסף נמכר בן שבע עשרה שנה, ואותה שנה שנת מאה ושמונה ליעקב. כיצד? בן שישים ושלש כשנתברך, וארבע עשרה נטמן בבית עבר הרי שבעים ושבע שנה, וארבע עשרה שנה עבד באשה, ובסוף ארבע עשרה שנה נולד יוסף, שנאמר (ל,כה) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וגו', הרי תשעים ואחת, ושבע עשרה עד שלא נמכר, הרי מאה ושמונה.
ויקרא	אמור	כא	כד	וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה	המצוה הזאת.
במדבר	בהעלותך	ט	ד	וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה	מה תלמוד לומר, והלא כבר נאמר (ויקרא כג,מד) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'"? אלא כששמע פרשת מועדות בסיני, אמרה להן, וחזר והזהירן בשעת מעשה.
בראשית	וירא	כא	כב	וַיְהִי	אחרי הדברים האלה.
בראשית	ויחי	מט	טו	וַיְהִי	לכל אחיו ישראל.
דברים	וזאת הברכה	לג	ה	וַיְהִי	הקב"ה.
בראשית	וירא	כב	ג	וַיַּחֲבֹשׁ	הוא בעצמו, ולא צוה לאחד מעבדיו, שאהבה מקלקלת השורה.
ויקרא	צו	ח	יג	וַיַּחֲבֹשׁ	לשון קשירה.
בראשית	נח	ח	ב	וַיִּכָּלֵא	וימנע, כמו (כג,ו) "לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ", "לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי" (תהלים מ,יב).
שמות	ויקהל	לו	ו	וַיִּכָּלֵא	לשון מניעה.
שמות	משפטים	כד	טז	וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן	רבותינו חולקים בדבר, יש מהם אומרים: אילו ימים שמראש חדש.
שמות	משפטים	כד	טז	וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן	להר.
במדבר	קרח	טז	כה	וַיֵּלֶךְ	משה אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, להודיע רשעתן שאף על פי שהלך משה ברגליו אצלן הרשעים, קשין לרצות, ולא רצו לרצות ולצאת מאהליהם ועמדו פתח אהליהם נגדו. כשראה משה כך, אמר: עד כאן היה עלי לעשות.
במדבר	קרח	טז	כה	וַיֵּלֶךְ	משה, מכאן שאין מחזיקין במחלוקת.
דברים	כי תצא	כא	יח	וְיִסְּרוּ אֹתוֹ	מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. דברים בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אינו חייב עד שיגנוב משל אָבִיו ואוכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין, שנאמר (כא,כ) "זוֹלֵל וְסֹבֵא" ואומר (משלי כג,כ) "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ". ובן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נהרג על שם סופו, ירדה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אָבִיו ומבקש למודו ואינו מוצא ויושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, על כן אמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב.
דברים	כי תצא	כב	יח	וְיִסְּרוּ אֹתוֹ	מלקות.
בראשית	וירא	כא	א	וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר	ללידה. והיכן היא אמירה והיכן הוא דבור? אמירה "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן" (יז,יט), דבור "הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר" (טו,א). בברית בין הבתרים נאמר לו (טו,ד) "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה", והביא היורש משרה.
בראשית	וירא	כא	א	וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר	לאברהם.
בראשית	נח	ו	כב	וַיַּעַשׂ נֹחַ	זה בנין התיבה.
בראשית	נח	ז	ה	וַיַּעַשׂ נֹחַ	זה ביאתו לתיבה.
בראשית	תולדות	כה	כא	וַיֵּעָתֶר לוֹ	נתפצר לֹו, נתפתה לֹו. ואומר אני, כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי הוא, וכן (יחזקאל ח,יא) "וַעֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת עֹלֶה" – מרבית העשן, וכן (יחזקאל לה,יג) "וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם", וכן (משלי כז,ו) "וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא" – דומות למרובות והם למשא.
בראשית	תולדות	כה	כא	וַיֵּעָתֶר לוֹ	ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך וַיֵּעָתֶר לוֹ ולא לה.
במדבר	קרח	טז	א	וַיִּקַּח קֹרַח	פרשה זו נדרשת יפה במדרש תנחומא.
במדבר	קרח	טז	א	וַיִּקַּח קֹרַח	לקח עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה לערער על הכהונה, וזהו שתרגם אנקלוס "ואיתפליג", נחלק משאר העדה להחזיק במחלקת, וכן (איוב טו,יב) "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ", לוקח אותך להפליגך משאר בני אדם.
במדבר	חקת	יט	ב	וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ	לעולם היא נקראת על שמך, פרה שעשה משה במדבר.
במדבר	חקת	יט	ב-ט	וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ	משלהם, כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל, כך יביאו זו לכפרה עליהן.
ויקרא	ויקרא	א	א	וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה	לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויין קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משמשין בו, כדכתיב (ישעיהו ו,ג) "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר", אבל לנביאי האומות נגלה עליהם לשון עראי וטומאה, שנאמר (במדבר כג,ד) "וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם", שדומה לו כאלו מדבר עם הטמא.
ויקרא	ויקרא	א	א	וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה	הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין, יכול אף לפסיקות היה קורא אותו פעם אחרת? תלמוד לומר וַיְדַבֵּר, לדבור היתה קריאה, ולא היתה קריאה לפסיקות. ומה היו הפסיקות משמשות? ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלמד מן ההדיוט.
בראשית	וירא	כב	ג	וַיַּשְׁכֵּם	נזדרז למצוה.
שמות	משפטים	כד	ד	וַיַּשְׁכֵּם	משה.
בראשית	בראשית	ג	ח	וַיִּשְׁמְעוּ	יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו ז"ל על מכונם בבראשית רבה (יט,ו). ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא ושמועו דָּבֻר עַל אָפְנָיו – שמעו הקב"ה מתהלך בגן.
בראשית	וישב	לז	כז	וַיִּשְׁמְעוּ	"וקבילו מיניה". וכל שמיעה שהיא קבלת דברים, כגון זה, וכמו (כח,ז) "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו", "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ" (שמות יט,ה), כולם מתורגמין "קבלא" ו"קבילו". וכל שהוא שמיעת אוזן, כמו (ג,ח) "וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים", "וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (כז,ה), "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת" (שמות טז,יב), מתרגמין "שמעית" "ושמע" "שמיע קדמי".
בראשית	בראשית	ד	ד	וַיִּשַׁע	ויפן, וכן (איוב יד,ו) "שְׁעֵה מֵעָלָיו".
בראשית	בראשית	ד	ד	וַיִּשַׁע	ירדה אש ולחכה מנחתו.
במדבר	חקת	כא	א	וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי	שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כו', כדאיתא בראש השנה (ג.). ועמלק רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות.
במדבר	מסעי	לג	מ	וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי	כאן למדך שמיתת אהרן היא השמועה, שנסתלקו ענני כבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל, לכך חזר וכתבה.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַיִּתְרֹצֲצוּ	כתרגום "ודחקין", כמו "טומאה רצוצה" (חולין עא.), שאינן מתקבלין במקום אחד ברחם אחד כשאר תאומים הנסבלים ברחם אחד, שלא היה יכול לדור צדיק אצל רשע. ויש לפרש וַיִּתְרֹצֲצוּ לשון שבירה, כמו (שופטים ט,נג) "וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ", שצר היה להם המקום ושוברין זה את זה.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַיִּתְרֹצֲצוּ	על כרחך המקרא אומר דרשני, שכתב לשון רציצה וכתב אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי. רז"ל דרשוהו לשון ריצה – עוברת על בתי מדרשות שלשם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על בתי עבודה זרה, עשו רץ ומפרכס לצאת. דבר אחר: מתרוצצים זה עם זה בנחלת שני עולמות.
שמות	ויקהל	לה	כב	וְכוּמָז	כלי זהב נתון כנגד אותו מקום לאשה. ורז"ל פרשו כומז נוטריקון: כאן מקום זמה.
במדבר	מטות	לא	נ	וְכוּמָז	דפוס של בית הרחם, לכפר על הרהור הלב של בנות מדין.
שמות	משפטים	כג	יח	וְלֹא יָלִין	אין לינה אלא בעמוד השחר, שנאמר "עַד בֹּקֶר", אבל כל הלילה יכול להעלות מן הרצפה למזבח.
שמות	כי תשא	לד	כה	וְלֹא יָלִין	כתרגומו. אין לינה מועלת בראש המזבח, ואין לינה אלא בעמוד השחר, לינה דעולין היא בעמוד השחר, וכל לינה דמתירין היא בשקיעת החמה.
שמות	תצוה	כח	לה	וְלֹא יָמוּת	מכלל לאו אתה שומע הן: אם יהיו לו לא יתחייב מיתה, הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו, חייב מיתה בידי שמים.
ויקרא	אחרי מות	טז	יג	וְלֹא יָמוּת	הא אם לא עשאה כתקנה, חייב מיתה.
שמות	כי תשא	ל	כ	וְלֹא יָמֻתוּ	הא אם לא ירחצו – יָמֻתוּ, שהתורה נאמרת כללות, ומכלל לאו אתה שומע הין.
שמות	כי תשא	ל	כא	וְלֹא יָמֻתוּ	לחייב מיתה על המשמש במזבח שלא רחץ ידים ורגלים, שהמיתה הראשונה לא שמענו אלא על הנכנס באהל.
ויקרא	צו	ח	לה	וְלֹא תָמוּתוּ	הא אם לא תעשו כן, תָמוּתוּ.
במדבר	קרח	יח	לב	וְלֹא תָמוּתוּ	הא אם תחללו תָמוּתוּ, ואם לא תחללו, לא תָמוּתוּ.
דברים	האזינו	לב	כה	וּמֵחֲדָרִים אֵימָה	כשבורח ונמלט מן החרב, חדרי לבו נוקפין עליו והוא מת. דבר אחר: וּמֵחֲדָרִים אֵימָה בבית תהיה אימת דבר, כמו שנאמר (ירמיהו ט,כ) "כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ", וכן תרגם אנקלוס "ומתווניא הרגת מותא". דבר אחר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב על מה שעשיתם בחוץ, שנאמר (ירמיהו יא,יג) "וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת".
דברים	האזינו	לב	כה	וּמֵחֲדָרִים אֵימָה	על מה שעשיתם בחדרים, שנאמר (יחזקאל ח,יב) "אֲשֶׁר זִקְנֵי בֵית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים בַּחֹשֶׁךְ אִישׁ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ".
ויקרא	אמור	כג	יח	וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם	כמשפט מנחה ונסכים המפורשים לכל בהמה בפרשת נסכים (במדבר כט,ג-ד) "שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאָיִל וְעִשָּׂרוֹן … לַכֶּבֶשׂ" זו היא המנחה, והנסכים "חֲצִי הַהִין … לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן" (במדבר כח,יד).
במדבר	נשא	ו	טו	וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם	של עולה ושלשלמים, לפי שהיו בכלל שאר עולות ושלמים, ויצאו לידון בדבר החדש שיטענו לחם, החזירן לכללן, שיטענו נסכים כדין כל עולה ושלמים "חַלֹּת מַצּוֹת … וּרְקִיקֵי מַצּוֹת" (ויקרא ז,יב), עשר מכל מין ומן.
שמות	תצוה	כט	ז	וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ	אף משיחה זו כמין כי, ונותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו.
שמות	תצוה	כט	לו	וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ	בשמן המשחה. וכל המשיחות בשמן כמין כי.
שמות	תצוה	כח	מג	וָמֵתוּ	הא למדת, שהמשמש מחוסר בגדים – במיתה.
במדבר	במדבר	ד	טו	וָמֵתוּ	שאם יגעו, חייבין מיתה בידי שמים.
בראשית	לך לך	יז	יד	וְנִכְרְתָה	אבל אביו אינו ענוש כרת עליו, אלא עבר על עשה.
בראשית	לך לך	יז	יד	וְנִכְרְתָה	הולך ערירי, ומת קודם זמנו.
שמות	כי תשא	לא	יד	וְנִכְרְתָה	בלא התראה.
ויקרא	אמור	כב	ג	וְנִכְרְתָה	יכול מצד זה לצד אחר, יכרת ממקומו ויתישב במקום אחר? תלמוד לומר אֲנִי ה' בכל מקום שאני.
שמות	משפטים	כא	טז	וְנִמְצָא בְיָדוֹ	שראו עדים שגנבו או ומכרו.
שמות	משפטים	כא	טז	וְנִמְצָא בְיָדוֹ	כבר קודם שמכרו.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְנַסְתֶּם	מפני אימה.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְנַסְתֶּם	מפני אימה.
ויקרא	ויקרא	ה	ב	וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ	הטומאה.
ויקרא	ויקרא	ה	ד	וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ	ועבר על שבועתו, כל אלה בקרבן עולה ויורד המפורש כאן. אבל שבועה שיש בה כפירת ממון, אינה בקרבן עולה ויורד, אלא באשם.
שמות	כי תשא	לד	ז	וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה	לפי פשוטו משמע שאינו מוותר העון לגמרי, אלא יפרע מעט מעט. ורז"ל דרשו: מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים.
במדבר	שלח	יד	יז-יח	וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה	מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים.
במדבר	פנחס	כז	כ	וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ	זה קירון עור פנים.
במדבר	פנחס	כז	כ	וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ	ולא כל הודך, ומצינו למדין (בבא בתרא עה.): פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה.
ויקרא	אחרי מות	יז	י	וְנָתַתִּי פָנַי	פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק אני בו.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְנָתַתִּי פָנַי	פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי להרע לכם.
במדבר	נשא	ה	יג	וְעֵד אֵין בָּהּ	הא אם היה בָּהּ אפילו עד אחד שאמר נטמאת, לא היתה שותה.
במדבר	נשא	ה	יג	וְעֵד אֵין בָּהּ	בטומאה, אבל יש עדים לסתירה.
ויקרא	תזריע	יג	מה	וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה	שָׂפָם שפה עליונה. ומ"ם שָׂפָם מן היסוד והעד (שמואל ב' יט,כה) "וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ".
ויקרא	תזריע	יג	מה	וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה	כאבל.
ויקרא	מצורע	יד	ד	וְעֵץ אֶרֶז	גבוה וארוך, לפי שהנגעים באין על גסות הרוח.
ויקרא	מצורע	יד	ד	וְעֵץ אֶרֶז	מקל של אֶרֶז.
שמות	בא	יג	יג	וַעֲרַפְתּוֹ	עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו שלכהן, לפיכך יפסד ממונו.
שמות	כי תשא	לד	כ	וַעֲרַפְתּוֹ	עורפו בקופיץ, הוא הפסיד ממונו שלכהן, לפיכך יפסד ממונו.
ויקרא	אמור	כב	לא	וַעֲשִׂיתֶם	זה המעשה.
דברים	ואתחנן	ד	ו	וַעֲשִׂיתֶם	כמשמעו.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם	כמשמעו, ושלטו בכם.
ויקרא	בחוקותי	כו	טז-יז	וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם	שאינו מעמיד שונאים אלא מכם ובכם, שבשעה שאומות העולם באין על ישראל אין מבקשין אלא מהגלוי, שנאמר (שופטים ו,ג-ד) "וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו וַיַּחֲנוּ עֲלֵיהֶם וַיַּשְׁחִיתוּ אֶת יְבוּל הָאָרֶץ", אבל בשעה שאעמיד מכם ובכם, הם מחפשים אחר מטמוניות שלכם, וכן הוא אומר (מיכה ג,ג) "וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי וְעוֹרָם מֵעֲלֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ וְאֶת עַצְמֹתֵיהֶם פִּצֵּחוּ".
שמות	כי תשא	לג	יא	וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה	לאחר שנדבר עמו, היה מֹשֶׁה שב אל המחנה ומלמד לזקנים מה שלמד. והדבר הזה נהג מֹשֶׁה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות, בי"ח שרף את העגל ודן את החוטאין, בי"ט עלה, שנאמר (לב,ל) "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה", עשה שם ארבעים יום ובקש רחמים, שנאמר (דברים ט,יח) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה'", בראש חדש אלול בא לו הדבור (לד,ב) "וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי", לקבל לוחות האחרונות, ועשה שם ארבעים יום, שנאמר (דברים י,י) "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים", מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, אמור מעתה: אמצעיים היו בכעס, בי' בתשרי נתרצה הקב"ה לישראל לסלוח בלב שלם, ואמר לו (במדבר יד,כ) "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ", ומסר לו לוחות האחרונות, וירד והתחיל לצוותן על מלאכת המשכן ועשאוהו עד אחד בניסן, ומשהוקם לא נדבר עמו אלא מאהל מועד.
שמות	כי תשא	לג	יא	וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה	"ותאיב למשריתא", לפי שהוא לשון הווה, וכן כל הענין: "וְרָאָה כָל הָעָם – וחזן" (לג,י), "וְנִצְּבוּ – וקיימין" (לג,ח), "וְהִבִּיטוּ – ומסתכלין" (לג,ח), "וְהִשְׁתַּחֲווּ – וסגדין" (לג,י), זהו פשוטו של מקרא. ומדרשו: וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה שישוב אֶל הַמַּחֲנֶה, אמר לו: אני בכעס ואתה בכעס, אם כן מי יקרבם?
דברים	דברים	א	טו	וְשֹׁטְרִים	מניתי עליכם לְשִׁבְטֵיכֶם, אלו הכופתים ומכים ברצועה על פי הדיינים.
דברים	שופטים	טז	יח	וְשֹׁטְרִים	ממונים אחר מצותן שלדיינין ומכין עליו במקל וברצועה עד שיקבל עליו את הדין שלשופט.
ויקרא	אמור	כב	לא	וּשְׁמַרְתֶּם	זו משנה.
דברים	ואתחנן	ד	ו	וּשְׁמַרְתֶּם	זו משנה.
שמות	יתרו	יח	כב	וְשָׁפְטוּ	"וידונון", לשון צווי.
שמות	יתרו	יח	כו	וְשָׁפְטוּ	"ודיינין".
ויקרא	בחוקותי	כו	כב	וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם	אין לי אלא חיה משכלת שדרכה בכך, בהמה מנין? שנאמר (דברים לב,כד) וְשֶׁן בְּהֵמֹת אֲשַׁלַּח בָּם", הרי שתים. ומנין שממיתה בנשיכה? תלמוד לומר (דברים לב,כד) "עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר". מה אלו נושכין וממיתין אף אלו נושכין וממיתין, וכבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית, ערוד נושך וממית, כלב נושך וממית.
ויקרא	בחוקותי	כו	כב	וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם	אלו הקטנים.
ויקרא	מצורע	יד	י	וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים	לנסכי שלשת כבשים הללו, שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים.
במדבר	פנחס	כח	יב	וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים	כמשפט נסכי פר שהן קצובין בפרשת נסכים (במדבר טו,ט).
ויקרא	שמיני	יא	ג	וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע	שמובדלת מלמטה ומלמעלה בשני צפרנים, כתרגומו "ומטילפא טילפין", שיש שפרסותיה סדוקות, ואין שסועות ומובדלות לגמרי, אלא מחוברות מלמטה.
דברים	ראה	יד	ו	וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע	חלוקה בשני צפרנים. שיש סדוקה ואינה חלוקה בצפרנים, והיא טמאה.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ	מהו זה שכך מתרוצצים.
בראשית	תולדות	כה	כב-כג	וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ	לבית מדרשו של שם ועבר להגיד מה יהא בסופה.
ויקרא	שמיני	יא	ב	זֹאת הַחַיָּה	לשון חיים, לפי שישראל דבקים במקום וראוים להיות חיים, לפיכך הבדילן מן הטומאה וגזר עליהן מצות ולאומות לא אסר כלום. משל לרופא שנכנס לבקר את החולה כו', בתנחומא (שמיני סימן ו).
ויקרא	שמיני	יא	ב	זֹאת הַחַיָּה	מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה לישראל: זו תאכלו וזו לא תאכלו. "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ" (יא,ט) אף בשרצי המים אוחז מכל מין ומראה להן, וכן בעוף "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף" (יא,יג), וכן בשרצים "וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא" (יא,כט).
ויקרא	צו	ח	ה	זֶה הַדָּבָר	דברים שתראו שאני עושה לפניכם, צוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה. כל הענין הזה פרשתי בואתה תצוה (שמות כח).
במדבר	מטות	ל	ב	זֶה הַדָּבָר	משה נתנבא ב"כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות יא,ד), והנביאים נבאו ב"כֹּה אָמַר ה'" (יהושע כד,ב), מוסף עליהן משה שנתנבא בלשון זֶה הַדָּבָר. דבר אחר: זֶה הַדָּבָר מיעוט הוא, שהחכם אומר בלשון התרה, והבעל אומר בלשון הפרה, ואם אמר הבעל בלשון התרה והחכם בלשון הפרה, אינו מופר ואינו מותר כלל.
שמות	יתרו	כ	ז	זָכוֹר	ו"שָׁמוֹר" (דברים ה,יב) בדבור אחד נאמרו, וכן "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (לא,יד) "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט), וכן "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז" (דברים כב,יא) "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים כב,יב), וכן (ויקרא יח, טז) "עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ" "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ" (דברים כה,ה), הוא שנאמר (תהלים סב,יב) "אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי".
שמות	יתרו	כ	ז	זָכוֹר	לזכור. תנו לב תמיד לזכור את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה, תהא מזמינו לשבת.
שמות	תרומה	כה	יא	זֵר זָהָב	כמין כתר מקיף לו לשפתו סביב למעלה משפתו, ואינו עב כעובי כותלי הארון, שעשה ארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעולה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה, מכל עובי הכפרת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה.
שמות	תרומה	כה	כד	זֵר זָהָב	סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים: שולחן מלכים.
שמות	תצוה	ל	ג	זֵר זָהָב	סימן כתר כהונה.
שמות	משפטים	כג	טו	חֹדֶשׁ הָאָבִיב	שהתבואה מתמלאת בו באביה. דבר אחר: אביב, לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות.
שמות	כי תשא	לד	יח	חֹדֶשׁ הָאָבִיב	חֹדֶשׁ הבכיר, שהתבואה מבכרת בבשולה.
שמות	בשלח	יז	י	חוּר	בנה של מרים היה.
שמות	ויקהל	לה	ל	חוּר	בנה של מרים היה.
ויקרא	ויקרא	ד	כד	חַטָּאת הוּא	לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה.
ויקרא	ויקרא	ה	ט	חַטָּאת הוּא	לשמה כשרה שלא לשמה פסולה.
ויקרא	ויקרא	ה	יב	חַטָּאת הִוא	נקמצה ונקטרה לשמה – כשרה, שלא לשמה – פסולה.
במדבר	חקת	יט	ט	חַטָּאת הִוא	לשון חטוי, כפשוטו. ומדרשו: קראה הכתוב חַטָּאת, לומר שהיא כקדשים ליאסר בהנאה.
במדבר	שלח	יד	כא	חַי אָנִי	לשון שבועה חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ.
במדבר	שלח	יד	כח	חַי אָנִי	לשון שבועה.
שמות	תצוה	כח	מג	חֻקַּת עוֹלָם	כל מקום שנאמר חוקה, לעכב.
ויקרא	ויקרא	ג	יז	חֻקַּת עוֹלָם	מפורש בתורת כהנים יפה כל הפסוק.
בראשית	בראשית	א	יד	יְהִי מְאֹרֹת	ביום ראשון נבראו וברביעי צוה עליהם ליתלות ברקיע, וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו מיום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, והוא שכתוב (א,א) "אֵת הַשָּׁמַיִם" – לרבות תולדותיהן, "וְאֵת הָאָרֶץ" (א,א) לרבות תולדותיה.
בראשית	בראשית	א	יד	יְהִי מְאֹרֹת	חסר כתיב, על שם שהוא יום מארה ליפול אסכרה בתינוקות, הוא ששנינו (תענית כז:): ברביעי היו מתענים על האסכרה שלא תפול בתינוקות.
שמות	בשלח	טו	ה	יְכַסְיֻמוּ	יכסום, יכסו אותם. והיו"ד האמצעית, כמו יו"ד "וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן" (דברים ח,יג), וכמו (תהלים לו,ט) "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ", והיו"ד הראשונה שמשמעה לשון עתיד כן תפרשה: "טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (טו,ד), כדי שישובו המים ויכסו אותם.
שמות	בשלח	טו	ה	יְכַסְיֻמוּ	אין לו דומה במקרא בנקידתו, ועקרו להיות ננקד יְכַסְיֻמוֹ, מלא פום.
שמות	בשלח	יד	יד	יִלָּחֵם לָכֶם	בשבילכם, וכן (יד,כה) "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם".
דברים	דברים	א	ל	יִלָּחֵם לָכֶם	בשבילכם.
בראשית	חיי שרה	כד	נה	יָמִים	שנה, כמו (ויקרא כה,כט) "יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ", שכך נותנין לבתולה י"ב חדש לפרנס את עצמה בתכשיטין.
ויקרא	בהר	כה	כט	יָמִים	ימי שנה שלמה קרוין יָמִים, וכן (בראשית כד,נה) "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר".
דברים	שופטים	כ	יט	יָמִים	שנים.
בראשית	וירא	כא	לד	יָמִים רַבִּים	מרובין על ימי חברון, כי בחברון עשה כ"ה שנה, וכאן עשה כ"ו. בסדר עולם (פרק א). כיצד? בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן אותה שנה, "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" (יג,יח), שלא מצינו שנתיישב קודם לכן, אלא "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ" (יב,ט). ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים, שהרי שלחו מלך מצרים מיד "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו" (יג,ג) עד "וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן" (יג,יח) עד שנהפכה סדום, מיד (כ,א) "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם" מפני בשתו של לוט ובא לארץ פלשתים. ובן צ"ט שנה היה, שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים, הרי כ"ה שנה, וכאן כתב יָמִים רַבִּים מרובין על הראשונים, ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, ואם היו מרובין עליהן ב' שנים או יותר היה מפרשן, ועל כרחך אין יתירים יותר משנה, הרי כ"ו שנה, מיד יצא משם וחזר לחברון. ואותה שנה קדמה לפני עקדתו של יצחק י"ב שנה.
בראשית	וישב	לז	לד	יָמִים רַבִּים	עשרים ושתים שנה, משפירש ממנו עד שירד יעקב למצרים, שנאמר (לז,ב) "יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה", וכתיב (מא,מו) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה", ושבע שני השובע, ו"כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב" (מה,ו) כשבא יעקב למצרים, הרי עשרים ושתים שנה, כנגד עשרים ושתים שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם: עשרים שנה שעמד בבית לבן, ושתי שנים בדרך בשובו מבית לבן, שנה וחצי בסוכות וששה חדשים בביתאל. וזהו שאמר ללבן (לא,מא) "זֶה לִּי עֶשְׂרִים" וגו' – לִּי הן, עלי שטר חוב ללקות כנגדן.
ויקרא	מצורע	טו	כה	יָמִים רַבִּים	שלשה יָמִים.
דברים	האזינו	לב	יג-יד	יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ	כל המקרא כתרגומו.
דברים	האזינו	לב	יג-יד	יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ	על שם שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ	נשאו עליהן עול תורתך.
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ	מקבלין גזרותיך ודתותיך בשמחה. ואלה הם הדברים: תּוֹרָה אשר צִוָּה לָנוּ ה' על ידי מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה היא לקהלת יַעֲקֹב, אחזנוה ולא עזבנוה.
שמות	תרומה	כז	יט	יִתְדֹת	כמין נגרי נחשת ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורין במתרים סביב בשיפוליהן, כדי שלא יהא הרוח מגביהתן. ואיני ידע אם תוחבן בארץ אם קשורין ותלוין וכובדן מכביד שיפולי היריעות, שלא ינועו ברוח. ואומר אני ששמן מוכיח עליהן שהן תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא מסייעני "אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח" (ישעיהו לג,כ).
שמות	ויקהל	לה	יח	יִתְדֹת	לתקוע ולקשור בם סופי היריעות בארץ, שלא ינועו ברוח.
שמות	וארא	ח	יא	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'	והיכן דבר? "וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (ז,ד).
שמות	וארא	ח	טו	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'	"וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה" (ז,ד).
דברים	ואתחנן	ו	יט	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'	והיכן דִּבֶּר? "וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם" (שמות כג,כז).
דברים	ראה	טו	ו	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ	והיכן דִּבֶּר לָךְ? "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר" (כח,ג).
דברים	כי תבוא	כו	יח	כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ	"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה" (שמות יט,ה).
דברים	ואתחנן	ה	יב	כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ	קודם מתן תורה במרה.
דברים	ואתחנן	ה	טז	כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ	אף על כבוד אב ואם נצטוו במרה, [שנאמר] (שמות טו,כה) "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט".
דברים	שופטים	כ	יז	כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ	לרבות הגרגשי.
שמות	יתרו	יט	ג	כֹּה תֹאמַר	בלשון הזה וכסדר הזה.
שמות	יתרו	כ	יח	כֹּה תֹאמַר	בלשון הזה.
במדבר	בהעלותך	יב	א	כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח	מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביופי ואינה נאה במעשים, במעשים ולא ביופי, וזו נאה בכל.
במדבר	בהעלותך	יב	א	כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח	ועתה גרשה.
ויקרא	קדושים	יט	לד	כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם	ומום שבך אל תאמר לחברך.
דברים	עקב	י	יט	כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם	ומום שבך אל תאמר לחברך.
ויקרא	בחוקותי	כז	ב	כִּי יַפְלִא	יפרש בפיו.
במדבר	נשא	ו	ב	כִּי יַפְלִא	יפריש. למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא עצמו לידי ניאוף.
שמות	בא	יג	יד	כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר	יש מחר שהוא עכשו, ויש מחר שהוא לאחר זמן, כגון זה וכגון "יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ" דבני גד ובני ראובן ביהושע (כב,כז).
דברים	ואתחנן	ו	כ	כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר	יש מָחָר שהוא אחר זמן.
ויקרא	קדושים	יט	כ	כִּי לֹא חֻפָּשָׁה	ואינן קדושין גמורין. ורז"ל למדו מכאן, למי שהוא במלקות שקורין הדיינין המלקין על הלוקה "אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וגו' וְהִפְלָא ה'" וגו' (דברים כח,נח-נט). ופרשו בִּקֹּרֶת בקריאה תִּהְיֶה.
ויקרא	קדושים	יט	כ	כִּי לֹא חֻפָּשָׁה	לפיכך אין חייבין עליה מיתה, שאין קדושיה קדושין. הא אם חֻפָּשָׁה, קדושיה קדושין וחייבין עליה מיתה.
בראשית	נח	ז	ד	כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה	אלו שִׁבְעָה ימי אבלותו של מתושלח הצדיק, שחס הקב"ה על כבודו ועכב את הפורענות. צא וחשוב שנותיו של מתושלח ותמצא שהן כלין בשנת שש מאות שנה לחיי נח.
בראשית	נח	ז	ד	כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה	מהו עוֹד? זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה.
דברים	ראה	יד	ב	כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה	קדושת עצמך מאבותיך, ועוד "וּבְךָ בָּחַר ה'".
דברים	ראה	יד	כא	כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה	קדש עצמך במותר לך, דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור, אין אתה רשאי להתירן בפניהן.
דברים	שופטים	כ	א	כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה	סמך הכתוב יציאת מלחמה בכאן, לומר שאין מחוסר אבר יוצא לַמִּלְחָמָה. דבר אחר: לומר לך שאם עשית משפט, מובטח אתה שאם תצא למלחמה אתה נוצח, וכן דוד אומר (תהלים קיט,קכא) "עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי".
דברים	כי תצא	כא	י	כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה	במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שבמלחמת ארץ ישראל אין לומר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, שנאמר בהן (כ,טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".
ויקרא	אמור	כד	יד	כָּל הָעֵדָה	במעמד כָּל הָעֵדָה, מכאן ששלוחו שלאדם כמותו.
במדבר	חקת	כ	א	כָּל הָעֵדָה	השלמה, שכבר מתו מתי מדבר, ואלו פרשו לחיים.
במדבר	חקת	כ	כב	כָּל הָעֵדָה	כולה שלמה ועומדת ליכנס לארץ, שלא היו בהן מאותן שנגזרה גזרה עליהם, שכבר כלו מתי מדבר, ואלו מאותן שכתוב בהם "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד,ד).
שמות	משפטים	כג	יז	כָּל זְכוּרְךָ	הזכרים שבך.
שמות	כי תשא	לד	כג	כָּל זְכוּרְךָ	כל הזכרים שבך. הרבה מצות נאמרו בתורה והוכפלו, ויש מהם שלש וארבע פעמים, לחייב וליענש על מנין לאוין שבהן ועל עשה שבהן.
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ	נפשות הצדיקים גנוזות אתו, כענין שנאמר (שמואל א' כה,כט) "וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ".
דברים	וזאת הברכה	לג	ג-ד	כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ	הצדיקים דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם.
דברים	ראה	יב	טו	כַּצְּבִי וְכָאַיָּל	שאין קרבן בא מהן.
דברים	ראה	יב	טו	כַּצְּבִי וְכָאַיָּל	לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקיבה.
שמות	תרומה	כה	יח	כְּרֻבִים	דמות פרצוף תינוק להם.
שמות	תרומה	כו	לא	כְּרֻבִים	ציורין של בריות יעשה בה. ארבע עמודים תקועין בתוך ארבעה אדנים, ואונקליות קבועין בהן עקומין למעלה להושיב עליהן כלונס, שראש הפרכת כרוך בה. והאנקליות הן הווין, שהרי כמין ווין הן עשוין. והפרכת ארכה עשר אמות לרחבו של משכן, ורחבה עשר אמות כגבהן של קרשים, פרוסה בשלישו של משכן, שיהא הימנה ולפנים עשר אמות, והימנה ולחוץ עשרים אמה, נמצא בית קדש הקדשים עשר על עשר, שנאמר (כו,לג) "וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים", המחברין את שתי חוברות של יריעות המשכן, רחב החוברת עשרים אמה, וכשפורסה על גג המשכן מן הפתח למערב, כלתה בשני שלישי המשכן, והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן, והמותר תלוי לאחוריו לכסות הקרשים.
שמות	שמות	ה	ז	כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם	כאשר הייתם עושים עד הנה.
שמות	שמות	ה	יד	כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם	הוא יום שלישי שלפני אתמול, והוא היה בהיות התבן נתון להם.
בראשית	חיי שרה	כג	יא	לֹא אֲדֹנִי	לֹא תקנה אותה בדמים.
בראשית	מקץ	מב	י	לֹא אֲדֹנִי	לֹא תאמר כן, וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל.
שמות	יתרו	כ	ב	לֹא יִהְיֶה לְךָ	למה נאמר? לפי שנאמר (כ,ג) "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ", אין לי אלא שלא יעשה, העשוי מנין שלא יקיים? תלמוד לומר לֹא יִהְיֶה לְךָ.
דברים	כי תצא	כה	יג	לֹא יִהְיֶה לְךָ	אם עשית כן, לֹא יִהְיֶה לְךָ כלום.
דברים	ואתחנן	ד	לא	לֹא יַרְפְּךָ	מלהחזיק לך בידיו.
דברים	ואתחנן	ד	לא	לֹא יַרְפְּךָ	לא יפעיל, לא יתן לך רפיון, לא יפרישך מאצלו, וכן (שיר השירים ג,ד) "אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ", שלא ננקד אֶרְפֶנו, לפי שכל לשון רפיון מוסב על לשון מפעיל ומתפעל, כגון (ט,יד) "הֶרֶף מִמֶּנִּי", התרפה ממני, "הַרְפֵּה לָהּ" (מלכים ב' ד,כז), תן לה רפיון.
דברים	וילך	לא	ו	לֹא יַרְפְּךָ	לֹא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו.
שמות	שמות	ג	יט	לֹא יִתֵּן	"לא ישבוק", כמו (בראשית כ,ו) "לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ", "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית לא,ז), וכולן לשון נתינה הם. ויש מפרשים: וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה, ולא בשביל שידו חֲזָקָה, כי מאז אשלח "אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם" (ג,כ) ומתרגמין אותו "ולא מן קדם דחיליה תקיף".
ויקרא	בחוקותי	כו	כ	לֹא יִתֵּן	משמש למטה ולמעלה אעץ ואפרי.
דברים	ראה	יב	כד	לֹא תֹּאכְלֶנּוּ	אזהרה לדם התמצית.
דברים	ראה	יב	כה	לֹא תֹּאכְלֶנּוּ	אזהרה לדם האברים.
שמות	כי תשא	לד	כו	לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי	אזהרה לבשר בחלב. ושלש פעמים כתוב בתורה: אחד לאכילה, ואחד להנאה, ואחד לבשול.
דברים	ראה	יד	כא	לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי	שלש פעמים – פרט לחיה, ועוף ובהמה טמאה.
ויקרא	קדושים	יט	י	לֹא תְעוֹלֵל	לא תטול עוללות שבה. אי זהו עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף.
דברים	כי תצא	כד	כא	לֹא תְעוֹלֵל	מצאת בו עוללות לא תקחם. ואי זה עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. יש לו אחד מהן, הרי הן לבעל הבית. וראיתי בתלמוד ירושלמי (פאה ז,ג) אי זהו כתף? פסיגין זה על גב זה. נטף? אלו התלויות בשדרה ויורדות.
שמות	יתרו	כ	יט	לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם	שלא תאמר: אעשה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם.
ויקרא	קדושים	יט	ד	לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם	לֹא תַעֲשׂוּ לאחרים ולא אחרים לָכֶם. ואם תאמר, לֹא תַעֲשׂוּ לעצמכם, אבל אחרים עושין לָכֶם, הרי כבר נאמר (שמות כ,ג)" לֹא יִהְיֶה לְךָ", לא שלך ולא של אחרים.
ויקרא	קדושים	יט	טו	לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט	מלמד שהדיין המקלקל את הדין קרוי עַוָּל, שנאוי, משוקץ, חרם תועבה, שהעול קרוי תועבה, שנאמר (דברים כה,טז) "כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" ותועבה קרוי חרם ושקץ, שנאמר (דברים ז,כו) "וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ".
ויקרא	קדושים	יט	לה	לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט	אם לדין, הרי כבר נאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט" וגו' (דברים טז,יט). ומהו המשפט השנוי כאן? היא המדה, המשקל והמשורה. מלמד שהמודד נקרא דיין, שאם שקר במדה, הרי הוא כמקלקל את הדין, וקרוי עול, שנאוי ומשוקץ, חרם, תועבה. וגורם לחמשה דברים האמורין בדיין: מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומפיל את ישראל לחרב, ומסלק את השכינה ומגלה את ישראל מארצם.
ויקרא	אמור	כב	כב	לֹא תַקְרִיבוּ	לֹא תַקְרִיבוּ שלש פעמים, להזהיר על הקדשן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן.
ויקרא	אמור	כב	כה	לֹא תַקְרִיבוּ	לו בעל מום. אף על פי שלא נאסרו מומין לקרבן בני נח אלא אם כן מחוסר אבר, תורה זו נוהגת בבמה שבשדות, אבל על המזבח במשכן לֹא תַקְרִיבוּ, אבל תמימים תקבלו מהם, לכך נאמר למעלה "אִישׁ אִישׁ" (כב,יח), לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל.
בראשית	ויצא	לא	מו	לְאֶחָיו	הם בניו, שהיו לו אחים, נגשים לצרה ולמלחמה עליו.
בראשית	ויצא	לא	נד	לְאֶחָיו	לאהביו שעם לבן.
שמות	יתרו	יט	יב	לֵאמֹר	הגבול אומר להם: השמרו לכם מעלות, מכאן ולהבא, ואתה תזהירם על כך.
שמות	יתרו	כ	א	לֵאמֹר	מלמד, שהיו עונין על הין: הין, ועל לאו: לאו.
ויקרא	ויקרא	א	א	לֵאמֹר	צא ואמור להם דברי כבושין: בשבילכם הוא מדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין, מן המרגלים ואילך, לא נתיחד הדבור עם משה, שנאמר (דברים ב,טז) "וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת", מיד "וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר" (דברים ב,יז). דבר אחר: צא ואמור להם דברי והשיבני אם יקבלום, כמה שנאמר (שמות יט,ח) "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'".
ויקרא	שמיני	י	טז	לֵאמֹר	אמר להן: השיבוני על דברי.
במדבר	בהעלותך	יב	יג	לֵאמֹר	מה תלמוד לומר לֵאמֹר? אמר לו: השיבני על דברי אם אתה מרפא אותה אם לאו. עד שהשיבו: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בארבע מקומות בקש משה לפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת" (כז,טו-טז), כיוצא בו "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג,כג), כיוצא בו "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לֵאמֹר הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי" (שמות ו,יב). מה תלמוד לומר לֵאמֹר? השיבני אם תגאלם אם לאו. עד שהשיב לו: "עַתָּה תִרְאֶה" (שמות ו,א).
במדבר	פנחס	כז	טו	לֵאמֹר	אמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנס עליהם אם לאו.
דברים	ואתחנן	ג	כג	לֵאמֹר	זה אחד משלשה מקומות שאמר משה לפני המקום: איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.
דברים	ואתחנן	ה	ה	לֵאמֹר	מוסב על (ה,ד-ה) "דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם".
דברים	ראה	טו	יא	לֵאמֹר	לטובתך אני משיאך עצה זו.
במדבר	במדבר	א	ב	לְבֵית אֲבֹתָם	אביו משבט אחד ואמו משבט אחר, ימנה על שבט אביו.
במדבר	פנחס	כו	ב	לְבֵית אֲבֹתָם	על שבט האב יתיחסו ולא על שבט האם.
שמות	בא	יב	יד	לְדֹרֹתֵיכֶם	שומע אני מיעוט דורות שנים? תלמוד לומר חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
שמות	בשלח	טז	לב	לְדֹרֹתֵיכֶם	בימי ירמיה, כשהיה ירמיהו מוכיח להן: למה אין אתם עוסקים בתורה? והם אומרים: נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן, אמר להם: "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה'" (ירמיהו ב,לא), שמעו לא נאמר, אלא "רְאוּ", בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחים יש למקום להכין מזון ליריאיו.
שמות	כי תשא	ל	לא	לְדֹרֹתֵיכֶם	מכאן למדו רז"ל לומר, שכולו קיים לעתיד לבא.
ויקרא	אחרי מות	יח	כא	לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ	עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרין ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש.
ויקרא	אחרי מות	יח	כא	לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ	זו העברת האש.
בראשית	מקץ	מג	יח	לְהִתְגֹּלֵל	להיות מתגלגלת עלינו עלילת הכסף ולהיותה נופלת עלינו. ואנקלוס תרגם "ולאסתקפא עלנא" הוא לשון להתעולל, כדמתרגמינן (דברים כב,יד) "עֲלִילֹת דְּבָרִים – תסקופי מלין" ולא תרגמו אחר לשון המקרא.
בראשית	מקץ	מג	יח	לְהִתְגֹּלֵל	מתרגמינן "לאיתרברבא" הוא לשון (קהלת יב,ו) "גֻּלַּת הַזָּהָב", "וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה" (נחום ב,ח), הוא לשון מלכות.
דברים	ראה	טו	ח	לוֹ	זו אשה, וכן הוא אומר (בראשית ב,יח) "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".
דברים	ראה	טו	י	לוֹ	בינך לבינו.
ויקרא	אמור	כא	יז	לֶחֶם אֱלֹהָיו	מאכל אלוהיו. כל סעודה קרויה לחם, כמו (דניאל ה,א) "עֲבַד לְחֶם רַב".
ויקרא	אמור	כא	כא	לֶחֶם אֱלֹהָיו	כל מאכל קרוי לֶחֶם.
במדבר	פנחס	כח	ב	לַחְמִי	אלו האימורין, וכן הוא אומר (ויקרא ג,טז) "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה".
במדבר	פנחס	כח	ב	לַחְמִי	סעודתי, כמו (דניאל ה,א) "עֲבַד לְחֶם רַב".
שמות	יתרו	יט	כד	לֶךְ רֵד	העד בהם שניה, שמזרזין את האדם קודם מעשה וחוזרין ומזרזין בשעת מעשה.
שמות	כי תשא	לב	ז	לֶךְ רֵד	מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. באותה שעה נתנדה משה מפי בית דין של מעלה.
ויקרא	ויקרא	ה	ג	לְכֹל טֻמְאָתוֹ	לרבות מגע זבין וזבות.
ויקרא	אמור	כב	ה	לְכֹל טֻמְאָתוֹ	לרבות נוגע בזב וזבה ויולדת ומצורע.
ויקרא	צו	ח	טו	לְכַפֵּר עָלָיו	מעתה כל הכפרות.
ויקרא	אחרי מות	טז	י	לְכַפֵּר עָלָיו	שיתודה עליו כדכתיב (טז,כא) "הִתְוַדָּה עָלָיו".
בראשית	וירא	כא	ב	לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים	דמליל יתיה ה' – את המועד דבר וקבע כשאמר לו (יח,יד) "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ" – סרט לו סריטה בכותל כשתגיע חמה לשריטה זו לשנה הבאה תלד.
בראשית	וירא	כא	ב-ז	לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים	ר' יודן ור' חמא. ר' יודן אמר: לתשעה חדשים נולד, שלא יהו אומרין גרוף הוא מביתו של אבימלך. ר' חמא אמר: לשבעה שהן מקוטעין, בראשית רבה (נג,ו).
שמות	תצוה	כט	כט	לְמָשְׁחָה	להתגדל בהן, שיש משיחה לשון שררה, כמו (במדבר יח,ח) "לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה", "אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי" (תהלים קה,טו).
במדבר	קרח	יח	ח	לְמָשְׁחָה	לגדולה.
שמות	בשלח	טז	כג	לְמִשְׁמֶרֶת	לגניזה.
שמות	בשלח	טז	לב	לְמִשְׁמֶרֶת	לגניזה.
במדבר	חקת	יט	ב-ט	לְמִשְׁמֶרֶת	כשם שפשע העגל שמור לכל הדורות לפורענות, שאין לך פקודת עון שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות לב,לד) "וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם", וכשם שהעגל טמא כל העסוקין בו, כך טמא כל העוסק בפרה. וכשם שנטהרו באפרו, כדכתיב (שמות לב,כ) "וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם", כך וְלָקְחוּ לַטָּמֵא מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת (יט,יז).
בראשית	נח	י	ט	לִפְנֵי ה'	מתכוין להקניטו על פניו.
ויקרא	ויקרא	א	ה	לִפְנֵי ה'	בעזרה.
ויקרא	צו	ו	ז	לִפְנֵי ה'	הוא מערב שהוא לצד אהל מועד.
ויקרא	מצורע	יד	יא	לִפְנֵי ה'	בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה, לפי שהוא מחוסר כפורים.
ויקרא	מצורע	יד	טז	לִפְנֵי ה'	כנגד בית קודש הקדשים.
במדבר	נשא	ה	יח	לִפְנֵי ה'	לשער ניקנור, הוא שער העזרה מזרחי, דרך כל הנכנסין.
דברים	ראה	יב	יח	לִפְנֵי ה'	לפנים מן החומה.
דברים	שופטים	יט	יז	לִפְנֵי ה'	יהא דומה להן כאלו עומדין לפני המקום, שנאמר (תהלים פב,א) "בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט".
במדבר	פנחס	כז	ב	לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר	מגיד שלא עמדו בפניהם אלא בשנת ארבעים, אחר שמת אהרן.
במדבר	פנחס	כז	ב	לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר	אפשר מֹשֶׁה לא ידע, אֶלְעָזָר ידע? אלא סרס המקרא ודרשהו, דברי ר' יאשיה. אבא חנן אמר משמו של ר' אלעזר: בבית המדרש היו יושבין, ועמדו לפני כולן.
ויקרא	קדושים	יט	ה-ו	לִרְצֹנְכֶם	אפיימינט בלעז. והיאך הוא חן בעיני? בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל, שתזבחוהו על מנת ליאכל בְּיוֹם זִבְחֲכֶם וממחרתו, זהו לפי פשוטו. ומדרשו למדו מכאן למתעסק בקדשים שפסול, שצריך שיתכוין לשחוט. לִרְצֹנְכֶם תזבחו[הו] – לדעתכם זבוחו, דבעו כונה.
ויקרא	אמור	כב	יט	לִרְצֹנְכֶם	הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני, שיהא לכם לרצון, אפיימינט בלעז. ואיזהו הראוי לרצון? תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים, אבל בעולת העוף אינו צריך תמות וזכרות, ואינו נפסל במום אלא בחסרון אבר.
ויקרא	אמור	כג	יא	לִרְצֹנְכֶם	אם תקריבו כמשפט זה, יהי לרצון לכם.
שמות	יתרו	כ	ב	מִבֵּית עֲבָדִים	מִבֵּית פרעה שהייתם עֲבָדִים לו. או אינו אלא: מִבֵּית עבדיו, שהיו עֲבָדִים לעבדים? תלמוד לומר (דברים ז,ח) "וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם", אמור מעתה, עֲבָדִים למלך היו, ולא עֲבָדִים לעבדים.
דברים	ואתחנן	ו	יב	מִבֵּית עֲבָדִים	כתרגומו "מבית עבדותא", שהייתם עֲבָדִים שם.
ויקרא	שמיני	יא	ח	מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ	אין לי אלא אלו, שאר בהמה שאין לה שום סימן טהרה מנין? אמרת קל וחומר: ומה אלו, שיש בהן קצת סימני טהרה אסורין כו'.
ויקרא	שמיני	יא	ח	מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ	על בשרם באזהרה, ולא על עצמות וגידים וקרנים וטלפים.
ויקרא	שמיני	יא	יא	מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ	ואינו מוזהר על הסנפירין ועל העצמות.
שמות	משפטים	כא	טו	מוֹת יוּמָת	בחנק.
שמות	משפטים	כא	טז	מוֹת יוּמָת	בחנק. וכל מיתה האמורה בתורה סתם, חנק הוא.
שמות	משפטים	כא	יז	מוֹת יוּמָת	בסקילה. וכל מקום שנאמר "דָּמָיו בּוֹ", "דְּמֵיהֶם בָּם", סקילה היא. ובנין אב לכולם (ויקרא כ,כז) "בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם", ובמקלל אָבִיו וְאִמּוֹ נאמר (ויקרא כ,ט) "אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ".
שמות	כי תשא	לא	יד	מוֹת יוּמָת	אם יש עדים והתראה.
ויקרא	קדושים	כ	ב	מוֹת יוּמָת	בבית דין, ואם אין כח בבית דין, עם הארץ מסייעין אותן.
ויקרא	בחוקותי	כז	כט	מוֹת יוּמָת	הולך למות, לפיכך לא יפדה, ואין לו דמים ואין לו ערך.
ויקרא	ויקרא	ד	יב	מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	חוץ לשלשה מחנות, ובבית העולמים חוץ לעיר, כמו שפרשוהו רז"ל במסכת יומא (סח:) ובסנהדרין (מב:).
ויקרא	תזריע	יג	מו	מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	חוץ לשלש מחנות.
במדבר	מטות	לא	יט	מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	שלא תכנסו לעזרה.
דברים	כי תצא	כג	יג	מִחוּץ לַמַּחֲנֶה	חוץ לענן.
במדבר	במדבר	ג	כה	מִכְסֵהוּ	עורות תחשים ואלים.
במדבר	נשא	ד	כה	מִכְסֵהוּ	עורות האילים המאדמים.
במדבר	נשא	ז	יד	מְלֵאָה קְטֹרֶת	לא מצינו קְטֹרֶת יחיד ולא על מזבח החיצון אלא זו בלבד, והוראת שעה היתה.
במדבר	נשא	ז	כ	מְלֵאָה קְטֹרֶת	גימטריא של קְטֹרֶת תרי"ג, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק.
ויקרא	אמור	כג	ח	מְלֶאכֶת עֲבֹדָה	אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה, וצריך חסרון כיס בבטול שלהן, כגון דבר האבד – בתורת כהנים (אמור פרשה יב פרק יד הלכה ח) דקתני: יכול אפילו חולו שלמועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו'.
במדבר	פנחס	כח	יח	מְלֶאכֶת עֲבֹדָה	אפילו מלאכה הצריכה לכם, כגון דבר האבד המותרת בחולו של מועד אסורה ביום טוב.
ויקרא	אמור	כג	יא	מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת	מִמָּחֳרַת יום טוב ראשון שלפסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אינך יודע איזהו.
ויקרא	אמור	כג	טו	מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת	מִמָּחֳרַת יום טוב.
בראשית	לך לך	יג	יח	מַמְרֵא	שם אדם.
בראשית	וישלח	לה	כז	מַמְרֵא	שם המישור.
בראשית	וירא	כא	טז	מִנֶּגֶד	מרחוק.
במדבר	במדבר	ב	ב	מִנֶּגֶד	מרחוק מיל, כמו שנאמר ביהושע (ג,ד) "אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה", במדה שיוכלו לבא זה לזה בשבת – משה אהרון ובניו והלויים חונים סמוך לו.
דברים	האזינו	לב	נב	מִנֶּגֶד	מרחוק, כי אם לא תראנה עכשו, לא תראנה עוד בחייך כי שָׁמָּה לֹא תָבוֹא. וידעתי כי היא חביבה עליך, על כן אני אומר לך (לב,מט) "עֲלֵה … וּרְאֵה" את הארץ.
במדבר	נשא	ה	טו	מִנְחַת קְנָאֹת	הוא הקמח הזה. קֶמַח לשן זכר.
במדבר	נשא	ה	טו	מִנְחַת קְנָאֹת	מעוררת עליה שתי קְנָאֹת: קנאת הבעל וקנאת המקום.
שמות	תרומה	כו	לא	מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב	כבר פירשתי, זו היא אריגה של שתי קירות, והציורין שמשני עבריה אינם דומים זה לזה.
שמות	תצוה	כח	ו	מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב	כבר פרשתי (כו,א) שהיא אריגת שתי קירות, שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו.
שמות	תצוה	כח	יד	מַעֲשֵׂה עֲבֹת	מַעֲשֵׂה קלעות, קליעת חוטים, ולא מַעֲשֵׂה נקבים וכפלים כאותן שעושין לבורות, אלא כאותן שעושין לערדסקאות, שקורין אינשינציירש.
שמות	תצוה	כח	כב	מַעֲשֵׂה עֲבֹת	מַעֲשֵׂה קליעה.
ויקרא	שמיני	יא	ג	מַפְרֶסֶת	כתרגומו "סדיקה".
דברים	ראה	יד	ו	מַפְרֶסֶת	כתרגומו "סדיקא".
בראשית	בראשית	ב	ח	מִקֶּדֶם	במזרחו של עדן נטע את הגן. ואין לפרש מִקֶּדֶם לשון קדימה, לומר שנטע הגן קודם יצירת אדם. ואם תאמר: הרי כתב (א,כז) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם", ראיתי בבריתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בשלשים ושתים מדות האגדה נדרשת, וזו אחת מהן: כלל שאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון: "וַיִּבְרָא אלהים אֶת הָאָדָם" כלל, סתם ברייתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (ב,ז), וַיַּצְמַח (ב,ט) לו גן "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן" (ב,טו), "וַיַּפֵּל" (ב,כא) עליו "תַּרְדֵּמָה" (ב,כא), השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון, וכן אצל הבהמה חזר וכתב "וַיִּיצֶר ה' אלהים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ב,יט) כדי לפרש "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם" (ב,יט) לקרא להם שמות, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק.
בראשית	לך לך	יג	יא	מִקֶּדֶם	נסע לו מאצל אברם והלך לו למערבו של אברהם, נמצא לוט נוסע ממזרח למערב. ומדרש אגדה: מהו "מִקֶּדֶם"? שנסע מקדמונו שלעולם, אמר: אי אפשי לא באברהם ולא באלהיו.
דברים	ראה	טו	א	מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים	יכול שֶׁבַע שָׁנִים לכל מלוה ומלוה? תלמוד לומר (טו,ט) "קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע", ואם אתה אומר שֶׁבַע שָׁנִים למלוה של כל אחד ואחד, היאך "קָרְבָה"? הא למדת שֶׁבַע שָׁנִים למנין שְׁמִטָּה.
דברים	וילך	לא	י	מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים	בשנה ראשונה של שמטה.
שמות	בא	יב	טז	מִקְרָא קֹדֶשׁ	מִקְרָא שם דבר, קרא אותו קֹדֶש לאכילה ושתיה וכסות.
ויקרא	אמור	כג	לה	מִקְרָא קֹדֶשׁ	קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובכל שאר ימים טובים – במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה.
שמות	תרומה	כה	יח	מִקְשָׁה	בטריץ בלעז, כמו (דניאל ה,ו) "דָּא לְדָא נָקְשָׁן".
במדבר	בהעלותך	ח	ד	מִקְשָׁה	בטדיץ בלעז, כמו (דניאל ה,ו) "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" עשאה של ככר זהב ומקיש בקורנס וחותך בכשיל לפשט אבריה כתקנן, ולא נעשית אברים על ידי חבור.
במדבר	בהעלותך	י	ב	מִקְשָׁה	מן העשת נעשה, והיה מקישו בקרנס.
דברים	כי תבוא	כו	ב	מֵרֵאשִׁית	ולא כל ראשית, שאין כל הפירות חייבין בבכורים אלא משבעה מינין בלבד. נאמר כאן ארץ (כו,א) ונאמר להלן (ח,ח) "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה" וגו', מה להלן משבעה מינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל, אף כאן שבח הארץ. "זֵית שֶׁמֶן" (ח,ח) זית אגורי ששמנו אגור בתוכו, "וּדְבָשׁ" (ח,ח) זו דבש תמרים.
דברים	כי תבוא	כו	ב	מֵרֵאשִׁית	אדם יורד לתוך שדהו, רואה תאנה שבכרה, כורך עליה גמי לסימן ואומר: הרי זו בכורים.
ויקרא	צו	ו	יד	מֻרְבֶּכֶת	חלוטה ברותחין כל צרכה.
ויקרא	צו	ז	יב	מֻרְבֶּכֶת	לחם חלוט ברותחין כל צרכו.
שמות	תרומה	כז	ח	נְבוּב לֻחֹת	כתרגומו "חליל לוחין", לוח עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד שיהא עביו חמש אמות על חמש אמות כמין סדן.
שמות	ויקהל	לח	ז	נְבוּב לֻחֹת	הוא חלול, וכן (ירמיהו נב,כא) "וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אַצְבָּעוֹת נָבוּב".
שמות	ויקהל	לח	ז	נְבוּב לֻחֹת	הלוחים של עצי שטים לכל רוח, והחלל באמצע.
בראשית	ויחי	מט	כו	נְזִיר אֶחָיו	"פרישא דאחוהי", שנבדל מאחיו, כמו (ויקרא כב,ב) וינזרו מקדשי בני ישראל, וכמו (במדבר ו,ב) "לְהַזִּיר לַה'".
דברים	וזאת הברכה	לג	טז	נְזִיר אֶחָיו	שפירש מאחיו במכירתו.
במדבר	בלק	כד	ו	נָטַע ה'	בגן עדן. דבר אחר: כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כשמים המתוחין כאהל.
במדבר	בלק	כד	ו	נָטַע ה'	לשון נטיעה מצינו באהלים "וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ" (דניאל יא,מה) ולשון זה אינו כן, שאם כן, היה לו לינקד כאהלים.
בראשית	וישב	לז	כה	נְכֹאת	כל כנוס בשמים הרבה קרוי נְכֹאת, וכן (מלכים ב' כ,יג) "וַיַּרְאֵם אֶת כָּל בֵּית נְכֹתֹה" – מרקחת בשמיו. אונקלוס תרגם לשון שעוה.
בראשית	מקץ	מג	יא	נְכֹאת	שעוה.
בראשית	מקץ	מא	לב	נָכוֹן	מזומן. בשבע שנים הטובות נאמר (מא,כה) "הִגִּיד לְפַרְעֹה", לפי שהיה סמוך, ובשבע שני רעב נאמר (מא,כח) "הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה", לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק ונופל בו לשון מראה.
שמות	כי תשא	לד	ב	נָכוֹן	מזומן.
דברים	שופטים	יז	ד	נָכוֹן	מכוון העדות.
בראשית	בראשית	א	כ	נֶפֶשׁ חַיָּה	שיהא בהן חיות.
בראשית	בראשית	א	כד	נֶפֶשׁ חַיָּה	שיש בהן חיות.
שמות	ויקהל	לה	יד	נֵרֹתֶיהָ	לוציש בלעז, בזיכין שהשמן והפתילה נתונין בהן.
במדבר	במדבר	ד	ט	נֵרֹתֶיהָ	לוציש בלעז, שנותנין בה השמן והפתילות.
שמות	תצוה	כט	טז	סָבִיב	מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נב:),שאינן אלא שתי מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בארבעה רוחות, לכך קרוי סָבִיב.
ויקרא	מצורע	יד	מא	סָבִיב	סביבות הנגע, שיקלף הסיד שסביב אבני הנגע.
שמות	משפטים	כג	יח	עַד בֹּקֶר	יכול אף על המערכה יפסל בלינה? תלמוד לומר (ויקרא ו,ב) "עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה".
ויקרא	קדושים	יט	יג	עַד בֹּקֶר	בשכיר יום הכתוב מדבר שיציאתו משתשקע החמה, לפיכך זמן גבוי שכרו כל הלילה. ובמקום אחר הוא אומר (דברים כד,טו) "וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ", מדבר בשכיר לילה שהשלמת פעולתו משיעלה עמוד השחר, לפיכך זמן גבוי שכרו כל היום, שנתנה תורה זמן לבעל הבית ועונה לבקש המעות.
בראשית	לך לך	יד	יד	עַד דָּן	שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל.
דברים	וזאת הברכה	לד	א	עַד דָּן	הראהו בני דָּן עובדי עבודה זרה, שנאמר (שופטים יח,ל) "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל", והראהו שמשון שעתיד לצאת מדן להושיע את ישראל.
בראשית	וירא	כב	ה	עַד כֹּה	כלומר: דרך מועט למקום אשר לפנינו. ומדרש אגדה: אראה היכן הוא מה שאמר לי "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (טו,ה).
שמות	וארא	ז	טז	עַד כֹּה	עַד הנה. ומדרשו: עד שתשמע ממני מכת בכורים, שאפתח בה בכֹּה (יא,ד) "כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה".
בראשית	ויחי	מט	כו	עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם	לפי שהברכות שלי גברו והלכו עד סוף גבולי גִּבְעֹת עוֹלָם, שנתן לי ברכת פרִצה בלא מצרים, מגעת עד ארבע קצות העולם, שנאמר (כח,יד) "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה", מה שלא אמר כן לאברהם, שאמר לו (יג,יד-טו) "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה … צָפֹנָה וָנֶגְבָּה" לאברהם אמר (יג,טו) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה", לא הראהו זו אלא ארץ ישראל בלבד. ואמר ליצחק (כו,ג) "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל". וזהו שאמר ישעיה (ישעיהו נח,יד) "וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ", ולא אמר נחלת אברהם ויצחק.
בראשית	ויחי	מט	כו	עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם	עד השוות, כמו (במדבר לד,י) "וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם", "תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת" (במדבר לד,ח), כך חברו מנחם ז"ל. ואנקלוס תרגם תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תאוה וחמדה. וגִּבְעֹת לשון (שמואל א' ב,ח) "מְצֻקֵי אֶרֶץ", שחמדתן אמו והזקיקתו לקבלן.
שמות	תצוה	כט	יג	עַל הַכָּבֵד	אף מעט מעט מן הַכָּבֵד נוטל עמה.
ויקרא	ויקרא	ג	ד	עַל הַכָּבֵד	שיטול מן הַכָּבֵד עמה מעט, ובמקום אחר בפרשת ויהי ביום השמיני הוא אומר (ט,י) "וְאֶת הַיֹּתֶרֶת מִן הַכָּבֵד".
ויקרא	ויקרא	ג	ד	עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת	לבד מן הַכָּבֵד ומן הַכְּלָיוֹת יסירנה לזו.
ויקרא	ויקרא	ד	י	עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת	"עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו" (ד,יא) $כולן לשון תוספת הן, כמו מלבד.
שמות	תצוה	כט	כה	עַל הָעֹלָה	עַל האיל הראשון שהעלית עולה.
ויקרא	ויקרא	ג	ה	עַל הָעֹלָה	לבד הָעֹלָה, למדנו שתקדם עולת תמיד על כל קרבן על המערכה.
ויקרא	צו	ח	כח	עַל הָעֹלָה	אחר העולה, ולא מצינו שוק של מלואים קרב בכל מקום חוץ מזה.
במדבר	חקת	כא	כז	עַל כֵּן	עַל אותה מלחמה שנלחם סיחון במואב.
דברים	ראה	טו	יא	עַל כֵּן	מפני כֵּן.
במדבר	במדבר	ג	טז	עַל פִּי ה'	אמר משה לפני הקב"ה: היאך אני נכנס לבית כולן לתוך מחניהם לדעת המנין שליונקיהם? אמר לו הקב"ה: עשה אתה שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה ועמד פתח האהל, והשכינה קודמת לפניו, ובת קול יוצאה מן האהל ואומר: כך וכך תינוקות יש באהל זה, לכך נאמר עַל פִּי ה'.
במדבר	שלח	יג	ג	עַל פִּי ה'	ברשות.
במדבר	מסעי	לג	לח	עַל פִּי ה'	שמת בנשיקה.
דברים	וזאת הברכה	לד	ה	עַל פִּי ה'	בנשיקה.
שמות	יתרו	כ	ב	עַל פָּנָי	כלומר: כל זמן שאני קיים, שלא יאמר אדם: לא נאסרה עבודה זרה אלא לאותו הדור.
דברים	ואתחנן	ה	ז	עַל פָּנָי	בכל מקום שאני שם, וזהו כל העולם. דבר אחר: כל זמן שאני קיים. כבר פרשתי כל עשרת הדברות בפרשת וישמע יתרו (שמות כ).
שמות	יתרו	יח	יב	עֹלָה	כמשמעה, שהיא עֹלָה כליל.
ויקרא	ויקרא	א	ט	עֹלָה	לשם עולה יקטירנו.
שמות	בשלח	טז	טז	עֹמֶר	שם המדה.
ויקרא	אמור	כג	י	עֹמֶר	עשירית האיפה, כך היתה שמה, כמו (שמות טז,יח) "וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר".
שמות	משפטים	כא	כב	עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ	לשלם דמי ולדות לבעל, שמין אותה כמה היתה יפה לימכר בשוק להעלות דמיה בשביל הריונה.
שמות	משפטים	כא	כב	עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ	יגבו ממון ממנו, כמו (דברים כב,יט) "וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף".
ויקרא	אחרי מות	יח	י	עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ	בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר. ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין] מ"עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה" (יח,יז), בין שהיא מאביך בין שהיא מאיש אחר.
ויקרא	אחרי מות	יח	י	עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ	קל וחומר לבתך, אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה בגזרה שוה ביבמות (ג.).
במדבר	נשא	ז	יד	עֲשָׂרָה זָהָב	כתרגומו, משקל עֲשָׂרָה שקלי הקדש היה בה.
במדבר	נשא	ז	כ	עֲשָׂרָה זָהָב	כנגד עשרת הדברות.
שמות	כי תשא	ל	יג	עֶשְׂרִים גֵּרָה	עכשו פרש לך כמה הוא.
ויקרא	בחוקותי	כז	כה	עֶשְׂרִים גֵּרָה	עֶשְׂרִים מעות, כך היו מתחלה, ולאחר מכאן הוסיפו שתות, ואמרו: שש מעה כסף לדינר, כ"ד מעות לסלע.
שמות	שמות	א	טו	פּוּעָה	זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים הפועות לפייס תינוק הבוכה.
שמות	שמות	א	טו	פּוּעָה	לשון צעקה, כמו (ישעיהו מב,יד) "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה".
שמות	יתרו	יט	כא	פֶּן יֶהֶרְסוּ	שלא יֶהֶרְסוּ ממצבם על ידי שתאותם אלי לראות, ויקרבו לצד ההר.
שמות	יתרו	יט	כא	פֶּן יֶהֶרְסוּ	כל הריסה מפרדת אסיפת הבנין, אף הנפרדים ממצב אנשים הורסין את המצב.
שמות	תצוה	כט	א	פַּר אֶחָד	לכפר על מעשה העגל שהיה פַּר.
במדבר	נשא	ז	טו	פַּר אֶחָד	מיוחד שבעדרו.
במדבר	נשא	ז	כא	פַּר אֶחָד	כנגד אברהם (בראשית יח,ז) "וַיִּקַּח (פר) בֶּן בָּקָר".
שמות	בא	י	כו	פַּרְסָה	פרסת רגל, פלנטא בלעז.
ויקרא	שמיני	יא	ג	פַּרְסָה	פלנטא בלעז.
דברים	ראה	יד	ו	פַּרְסָה	פלנטה.
שמות	תצוה	כט	יא	פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד	בחצר המשכן שהוא לפני הפתח.
שמות	תצוה	כט	לב	פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד	כל החצר קרוי כן.
ויקרא	אמור	כד	ב	צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	זו היא פרשת מצות הנרות, ופרשת "ואתה תצוה" (שמות כז,כ-כא) לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צרך המנורה. וכן משמעו: ואתה סופך לצוות את בני ישראל על כך.
במדבר	נשא	ה	ב	צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	פרשה זו נאמרה ביום שהוקם המשכן ושמונה פרשיות נאמרו בו ביום, כדאיתא במסכת גיטין בפרק הנזקין (ס.), ואילו הן: פרשת כהנים, ופרשת לויים, ופרשת טמאים, ופרשת שלוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות ופרשת פרה אדומה.
במדבר	פנחס	כח	ב	צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל	מה אמור למעלה (כז,טז)? "יִפְקֹד ה'" וגו', אמר לו הקב"ה: עד שאתה מצוני עליהם, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה כו', כדאיתא בסיפרי (שיר השירים רבה א,ג).
שמות	תצוה	ל	י	קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא	המזבח מקודש לדברים הללו בלבד ולא לעבודה אחרת, וכולן מפורשין במסכת סוטה.
ויקרא	צו	ז	א	קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא	הוא קרב, ואין תמורתו קרבה.
ויקרא	צו	ז	ו	קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא	בתורת כהנים (פרשת צו פרשה ה פרק ח הלכה י) הוא נדרש.
ויקרא	צו	ח	ב	קַח אֶת אַהֲרֹן	פרשה זו נאמרה שבעה ימים קודם הקמת המשכן, שאין מוקדם ומאוחר בתורה.
ויקרא	צו	ח	ב	קַח אֶת אַהֲרֹן	קחנו בדברים ומשכהו.
במדבר	חקת	כ	כה	קַח אֶת אַהֲרֹן	קחנו בדברים שלניחומין, אמור לו: אשריך שכתרך נתון לבנך בחייך, מה שאין אני זכאי לכך.
שמות	משפטים	כג	יט	רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ	אף השביעית חייבת בבכורים, שלא תאמר: הואיל ופטורה מן המעשר, תהא פטורה אף בבכורים, לכך נאמר רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ.
שמות	כי תשא	לד	כו	רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ	משבעה מינין האמורין בשבח אדמתך "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה" וגו' (דברים ח,ח).
במדבר	חקת	כא	יז-כ	רֹאשׁ הַפִּסְגָּה	כתרגומו. פסגה לשון גובה, וכן (תהלים מח,יד) "פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ".
במדבר	בלק	כג	יד	רֹאשׁ הַפִּסְגָּה	בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק פרצה שעתידין להפרץ משם, ששם משה קבור, כסבור ששם תחול עליהם קללה זו, וזו הפרצה שאני רואה, שמא עתידה להתקלל שם.
במדבר	קרח	טז	ג	רַב לָכֶם	הרבה יותר מדאי לקחתם גדולה לעצמכם.
במדבר	קרח	טז	ו-ז	רַב לָכֶם	דבר גדול נטלתם לעצמכם לחלוק על המקום.
בראשית	וירא	כא	כ	רֹבֶה קַשָּׁת	מתלמד בקשת. רֹבֶה על כל המורים, בראשית רבה (נג,טו).
בראשית	וירא	כא	כ	רֹבֶה קַשָּׁת	יורה חצים בקשת. קַשָּׁת על שם האומנות, כמו חמר, גמל, צייד, לפיכך השי"ן מודגשת, שהיה יושב במדבר ומלסטס את הבריות, שנאמר (טז,יב) "יָדוֹ בַכֹּל".
שמות	תצוה	כט	יח	רֵיחַ נִיחוֹחַ	נחת רוח לפני מי שאמר ונעשה רצונו.
ויקרא	ויקרא	א	ט	רֵיחַ נִיחוֹחַ	נחת רוח לפני מי שאמר ונעשה רצונו.
שמות	כי תשא	ל	כה	רֹקַח מִרְקַחַת	רֹקַח שם דבר הוא, והטעם מוכיח שהוא למעלה, והרי הוא כמו (שיר השירים ח,ב) "הָרֶקַח", ואינו כמו (ישעיהו נא,טו) "רֹגַע הַיָּם", וכמו (ישעיהו מב,ה) "רֹקַע הָאָרֶץ", שהטעם למטה. וכל דבר המעורב בחבירו, עד שזה קופח מזה או ריח או טעם, קרוי מִרְקַחַת.
שמות	כי תשא	ל	כה	רֹקַח מִרְקַחַת	רֹקַח העשוי על ידי אומנות תערובת.
ויקרא	אמור	כד	יא	שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי	שבחן שלישראל שפרסמה הכתוב, לומר שהיא לבדה היתה בהם זונה.
ויקרא	אמור	כד	יא	שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי	דהות פטפטה: שלם עלך, שלם עלך, שואלת בשלום כל אדם.
בראשית	בראשית	א	כ	שֶׁרֶץ	כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ קרוי שֶׁרֶץ, בעוף – כגון זבובים, בשקצים – כגון נמלים וחפושית ותולעים, ובשאר בריות – כגון חולד ועכבר וחומט וכיוצא בהן, וכל הדגים.
ויקרא	שמיני	יא	י	שֶׁרֶץ	בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונע ונד על הארץ.
ויקרא	אמור	כא	יח	שָׂרוּעַ	שאחד מאבריו גדול מחברו: עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, או שוקו ארוך מחברו.
ויקרא	אמור	כב	כג	שָׂרוּעַ	אבר גדול מחברו.
שמות	יתרו	יח	כא	שָׂרֵי אֲלָפִים	הם היו שש מאות.
דברים	דברים	א	טו	שָׂרֵי אֲלָפִים	אחד ממונה על אלף.
שמות	בא	יב	טו	שִׁבְעַת יָמִים	שבעה מלאים.
שמות	תצוה	כט	ל	שִׁבְעַת יָמִים	רצופין.
ויקרא	אמור	כג	לט	שִׁבְעַת יָמִים	אם לא הביא בזה יביא בזה, יכול יהא מביאו כל שבעה? תלמוד לומר (כג,מא) "תָּחֹגּוּ אֹתוֹ" יום אחד במשמע ולא יותר. ולמה נאמר שבעה? לתשלומין, אם לא חג ביום הראשון, חוגג שאר הימים.
דברים	עקב	ז	יג	שְׁגַר אֲלָפֶיךָ	ולדי בקרך שהנקבה משגרת ממעיה.
דברים	כי תבוא	כח	ד	שְׁגַר אֲלָפֶיךָ	ולדי בקרך שהבהמה משגרת ממעיה.
בראשית	בראשית	ד	כג	שְׁמַעַן קוֹלִי	שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את (אחיו) [אביו] ואת תּוּבַל קַיִן, שהיה לֶמֶךְ סומא, ותּוּבַל קַיִן מושכו, וראה את קַיִן ונדמה לו כחיה ואמר לו למשוך בקשת, ומשך והרגו. וכיון שידע שהוא קַיִן זקנו, הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהן והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן להשמע לו.
בראשית	בראשית	ד	כג	שְׁמַעַן קוֹלִי	להשמע לי, וכי אִישׁ הָרַגְתִּי? לְפִצְעִי נהרג? וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי? וְיֶלֶד אשר הרגתי לְחַבֻּרָתִי נהרג? כלומר: על ידי חבורתי? בתמיה, והלא אני שוגג ולא זהו חבורתי. פצע מכת חרב או חץ, נפרדורא בלעז.
ויקרא	שמיני	יא	כ	שֶׁרֶץ הָעוֹף	הן הדקים הנמוכין הרוחשין על הארץ, כגון זבובין ויבחושין ויתושין וחגבים.
דברים	ראה	יד	יט	שֶׁרֶץ הָעוֹף	הן הנמוכין הרוחשין על הארץ, כגון זבובין וצרעין ויתושין וחגבין טמאין, הן קרוין שֶׁרֶץ.
שמות	תצוה	כז	כ	תָּמִיד	כל לילה ולילה קרוי תָּמִיד, כמו שאתה אומר (במדבר כח,ו) "עֹלַת תָּמִיד", ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחת חביתין נאמר "תָּמִיד" (ויקרא ו,יג), ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב. אבל "תָּמִיד" האמור בלחם הפנים (כה,ל) הוא משבת לשבת.
שמות	תצוה	כט	מב	תָּמִיד	מיום ליום, לא יפסיק יום בנתים.
ויקרא	אמור	כד	ב	תָּמִיד	מלילה ללילה, כמו "עֹלַת תָּמִיד" (שמות כט,מב) שאינה אלא מיום ליום.
שמות	תצוה	כט	כ	תְּנוּךְ	הוא הסחוס האמצעי שבתוך האוזן שקורין טינרום בלעז.
ויקרא	מצורע	יד	יד	תְּנוּךְ	גדר אמצעי שלאוזן. ולשון תְּנוּךְ לא נודע לי, והפותרים אומרים טינרום.
שמות	בא	יג	יג	תִּפְדֶּה בְשֶׂה	נותן שה לכהן, ופטר חמור מותר בהנאה, והשה חולין ביד הכהן.
שמות	כי תשא	לד	כ	תִּפְדֶּה בְשֶׂה	נותן שה לכהן, והוא חולין, וּפֶטֶר חֲמוֹר מותר בעבודה לבעלים.
ויקרא	ויקרא	א	ב	תַּקְרִיבוּ	מלמד ששנים מתנדבין עולה בשותפות.
ויקרא	ויקרא	ב	יב	תַּקְרִיבוּ	שתי הלחם שלעצרת מן השאור, שנאמר (כג,יז) "חָמֵץ תֵּאָפֶינָה", ובכורין מן הדבש, כמו בכורי תאנים ותמרים.
במדבר	מסעי	לד	ז	תְּתָאוּ	תשפעו לכם לנטות ממערב לצפון אל הֹר הָהָר.
במדבר	מסעי	לד	ז	תְּתָאוּ	לשון סבה, כמו (מלכים א' יד,כח) "אֶל תָּא הָרָצִים" ותא הוא השער, יציע שקורין אפנדיץ שהוא מוסב ומשופע.

שאל את המומחה!

שתפו אותנו בחומרים מקוריים שלכם

דווח לנו על קישור לא תקין

על מנת לדווח על קישור לא תקין יש ללחוץ על תמונה ליד הקישור.

טוען תוצאות

דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה (לפי דפוס רומא) – מיון לפי א"ב

דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רש"י לתורה (לפי דפוס רומא) – מיון לפי א"ב