דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רשב"ם על התורה (מיון לפי א"ב)

דיבורי המתחיל הזהים בפירוש רשב"ם על התורה (מיון לפי א"ב)

חומש

פרשה

פרק

פסוק

דיבור המתחיל

פירוש הרשב"ם
במדבר בלק כב לג אולי נטתה מפני כל אולי שבמקרא פרושם כמו אם וכמו אלו. והמפרשים את זה כמו "לולא התמהמהנו" (בראשית מג,י) וכמו "לולי אלהי" וגו' (בראשית לא,מב), טעות הוא בידם, אבל פרושו כמו: "אולי יש תקוה" (איכה ג,כט); "אולי יחנן ה' [אלהי] צבאות" (עמוס ה,טו); "אולי משגה הוא" (בראשית מג,יב). וכן אמר המלאך: על מה הכית את אתונך שלוש פעמים? שלא כדין עשית, שהרי ותט לפני זה שלש רגלים. כל נטיותיה היו לפני, אבל לא מפני, שהרי לא עברה אותי.
במדבר בלק כב לג אולי נטתה מפני כלומר, שאם נטתה מפני, ולא לפני. כלומר, שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי, 'גם הרגתי אותך'. כלומר, לא היית נצול בהזק מועט של לחיצת רגלך, אלא אף אותך הרגתי, והיא לא היתה מפסדת, שאותה החייתי, כמו שהיא קימת גם עתה, שהיא לא היתה פושעת, כי אם אתה, שהיית פושע בי, שהכית אתונך.
שמות יתרו יח ב אחר שלוחיה לאחר שהחזירה ושלחה משה ממצרים, שלא ראינו עד עכשיו שהחזירה לבית חמיו. ויש מפרשים: ואחרי כן שלח לה נדוניתה, כדכתיב: "ויתנה שלחם" (מלכים א' ט,טז) לבת פרעה. ונראה הוא פשט, שלא מצינו מקראות בענין זה, אלא קדם ששלחה יתרו לה ולבניה במדבר, היה לו לכתב למעלה אחר פרשת דמים למולות "ואחר כך חזר משה ושלחה אצל אביה לה ולבניה", דגמת: "וחם הוא אבי כנען" (בראשית ט,יח).
שמות יתרו יח ב אחר שלוחיה כמו: "ואחר תטהר" (ויקרא טו,כח), וכמו שפרשתי: "אחר נאחז בסבך" (בראשית כב,יג); "קדמו שרים אחר נגנים" (תהלים סח,כו).
בראשית וישב לז ב אלה תולדות יעקב ר' פירוש הרשב"ם.
בראשית וישב לז ב אלה תולדות יעקב ר' פירוש הרשב"ם.
שמות יתרו יח כא אנשי חיל אנשי ממון וגבורה, שלא יגורו מפני איש.
בראשית ויגש מז ו אנשי חיל ראויים לגבורה ולשררה, כמו: "אשת חיל את" (רות ג,יא). [ואני הצעיר מצאתי תרגום "שרי מקנה" – "רבני חילא", [ואין צרך] לפרשו רבנו]
דברים האזינו לב ד הצור תמים פעלו שירה זו לעד היא, לפיכך מדברת השירה אחר שיבוא לישראל פרענות חטאתם.
דברים האזינו לב ד הצור תמים פעלו בכל פרענות שהביא עליכם, צדיק וישר הוא, כמו שמפרש והולך, שהיטיב לכם מכמה ענינים. והם: "וישמן ישרון"; "ויטש אלוה עשהו" (דברים לב,טו).
במדבר שלח יד כא ואולם ואלא.
בראשית ויחי מח יט ואולם ואלא.
שמות משפטים כד א ואל משה אמר מ"ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים. ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל" (שמות כ,יז-יח), כל הפרשיות הללו עד כאן ביום ששמעו עשרת הדברים.
שמות משפטים כד א ואל משה אמר לבדו בשעת ירידתו בו ביום.
ויקרא צו ז יח ואם האכל יאכל חכמים עקרוהו מפשוטו, ופרשוהו במחשב לאכל מזבחו ביום השלישי באחת מארבע עבודות, שחשב בשחיטה או בהולכת הדם או בקבלה או בזריקה.
ויקרא קדושים יט ז ואם האכל יאכל במחשב לאכלו חוץ ממקומו, פרשו חכמים.
בראשית בראשית א כו ויאמר למלאכיו.
שמות יתרו יח ו ויאמר שליח יתרו אל משה אני חתנך יתרו.
בראשית וירא יח יג ויאמר ה' המלאך. גדול שבהם.
בראשית וירא יח כ ויאמר ה' המלאך לאברהם: שלוחים הללו אני שולח בשביל זעקת סדם. כמו שאמר למעלה: "ואנשי סדם רעים וחטאים" (בראשית יג,יג).
בראשית וירא יח כו ויאמר ה' המלאך. [וכן:] "עמד לפני ה'" (בראשית יח,כב), לפני המלאך לבקש פניו.
         
שמות בשלח טז לג ויאמר משה אל אהרן לאחר שהוקם את המשכן בשנה שניה, שהיה שם ארון העדות קח צנצנת אחת וגו'.
ויקרא שמיני י ג ויאמר משה אל אהרן אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש. בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש, ולא שיתחלל שמי ועבודתי, שכן אמר לי הקדוש ברוך הוא: "והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם [וגו'] ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו" (ויקרא כא,י-יב). הא אם לא יצא, קדש. ואין מקדם ומאחר בתורה. ולכך אל תניח העבודה, שאתה כהן גדול, ולא תצא ולא תחלל, אלא יתקדש הקדוש ברוך הוא ועבודתו על ידך.
בראשית בראשית א ה ויהי ערב ויהי בקר אין כתיב כאן: ויהי לילה ויהי יום, אלא "ויהיה ערב", שהעריב יום ראשון, ושקע האור; "ויהי בקר", בקרו של לילה, שעלה עמוד השחר, הרי השלם יום אחד מן הששה ימים שאמר הקדוש ברוך הוא בעשרת הדברות, ואחר כך התחיל יום שני: "ויאמר אלהים יהי רקיע". ולא בא הכתוב לומר שהערב והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה הלילה, הרי נגמר יום אחד, והתחיל יום שני.
בראשית בראשית א לא ויהי ערב ויהי בקר אז נגמר יום הששי, והתחילה וגו'.
שמות בשלח יד ל וירא ישראל אשר על שפת הים.
בראשית ויחי מח ח וירא ישראל אף על פי שכתוב לפנינו: "לא יוכל לראות" (בראשית מח,י), יש רואה דמות אדם ואינו מכיר דמות פניו. וכן: "לא יראני האדם" (שמות לג,כ), וכתיב: "ראיתי את ה'" (מלכים א' כב,יט).
דברים ואתחנן ה יח ולא יסף שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם, לפי פשוטו, כי כל יסף לשון תוספת.  "אם יספים אנחנו" (דברים ה,כא). אבל: "ספו תמו מן בלהות" (תהלים עג,יט), מגזרת: "האף תספה צדיק עם רשע" (בראשית יח,כג).
בראשית וישב לח כו ולא יסף לא הוסיף. שאם אתה מפרשו: ולא פסק, היה לו לכתב: ולא יסף עוד [מ]לדעתה.
בראשית לך-לך יב ג ונברכו לשון מבריך ומרכיב, כלומר יתערבו במשפחתך משפחות האדמה, שהרי משקל רפי הוא.
בראשית ויצא כח יד ונברכו לשון מבריך ומרכיב. כלומר, יתערבו במשפחתך [כל] משפחות האדמה, שהרי משקל רפי הוא, וכבר פרשתיו בפרשת "לך לך".
בראשית וישב מ יג ישא פרעה את ראשך כמו: "שאו את ראש כל עדת" וגו' (במדבר א,ב), ימנה אותך פרעה בתוך עבדיו.
בראשית וישב מ יט ישא פרעה את ראשך ממש.
שמות וארא ח כב כי תועבת מצרים צאן דבר מאוס היה בעיני מצרים.
בראשית ויגש מו לד כי תועבת מצרים נבזים היו בעיניהם כל רועי צאן, כי מאוס הצאן בעיניהם, בין לאכילה בין לזבח, כדכתיב: "הן נזבח את תועבת מצרים" וגו' (שמות ח,כב).
במדבר שלח יג ב כל נשיא בהם עקר פשוטו כך: אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכון את העם, מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת, תקח ותבחר מהם שנים עשר. ולפי שאנשים גבורים, שאינם יראים ורך לבב, ראוים ללכת בארץ נכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ, לכך הצרך להכריז. ולא נקבם הקדוש ברוך הוא בשמות, כשם שעשה לנשיאים שמנו את ישראל ובנשיאים שהנחיל[ו] את ישראל את הארץ ב"אלה מסעי", שאותם היו נקובי שמות.
במדבר שלח יג ב כל נשיא בהם הטעם שתחת "כל" מוכיח פרושו: כל אלה השנים עשר הנה יהיה נשיא להתנדב ללכת, כמו: "כל שתה תחת רגליו" (תהלים ח,ז).
שמות שמות ג כב כלי כסף וכלי זהב תכשיטין לכבוד החג שתחגו במדבר.
בראשית חיי שרה כד נג כלי כסף וכלי זהב תכשיטי נשים של כסף וזהב, כדכתיב: "איש אשר מצא כלי זהב אצעדה" וגו' (במדבר לא,נ); וכתיב: "ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם" (שמות ג,כב).
בראשית נח ח טו לאמר כל לאמר שבתורה כפל לשון של "ויצו" או של "ויקרא" או של "וידבר" או של "ויאמר".
דברים ואתחנן ה ה לאמר מוסב למעלה, "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (דברים ה,ד) לאמר "אנכי ה' אלהיך" (דברים ה,ו).
בראשית נח י ט לפני ה' בכל העולם. וכן: "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים" (יונה ג,ג), בכל עולמו של הקדוש ברוך הוא לא היתה עיר גדולה כנינוה.
בראשית תולדות כז ז לפני ה' בשם ה'. אבל: "[כ]נמרד גבר ציד לפני ה'" (בראשית י,ט), פרושו: בכל העולם. וכן: "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים" (יונה ג,ג), בכל עולמו של הקדוש ברוך הוא לא היתה עיר גדולה כנינוה.
בראשית בראשית ד ג מנחה לשון דורון, מגזרת: "נחה את העם" (שמות לב,לד).
בראשית וישלח לב יט מנחה כמו שפרשתיו בבראשית.
ויקרא ויקרא ב א מנחה כבר פרשתיו לשון דורון, בבראשית מגזרת: "נחה את העם" (שמות לב,לד).
בראשית וירא כא ט מצחק שכבר גדל הרבה, ולא רצתה להשהותו עוד, פן ירצה להחזיק בירשת אביו עם יצחק.
בראשית תולדות כו ח מצחק תשמיש, כדכתיב: "בא אלי העבד [העברי] אשר הבאת לנו לצחק בי" (בראשית לט,יז); ובמקום אחר הוא אומר: "בא אלי לשכב עמי" (בראשית לט,יד).
שמות תרומה כה יח מקשה מעבי זהב הכפרת הקישו בקרנס להבליט ממנו כרוב, ולא נתחבר שם.
שמות תרומה כה לא מקשה עשת זהב לקח, ופצל בה קנים וגביעים בקרנס.
בראשית ויחי מט כד רועה אבן ישראל וכן: "אביר הרעים אשר לשאול" (שמואל א' כא,ח). וגם הרועים קרואים אבירים, על שהבקר והשורים קרואים אבירים, כדכתיב: "עדת אבירים בעגלי עמים" (תהלים סח,לא). וכן: "סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני" (תהלים כב,יג).
בראשית ויחי מט כד רועה אבן ישראל משפחת ישראל, שכלכל יוסף את אביו ואת אחיו.